רנסואה פיון אינו שם חדש בפוליטיקה הצרפתית. מדובר בראש ממשלה לשעבר וחבר האסיפה הלאומית מאז 1981. אבל רבים בעולם תהו השבוע אחרי ניצחונו המוחץ בפריימריז של הימין: "פרנסואה מי?"
פיון הוא השחקן המרכזי לקראת הבחירות לנשיאות, שיתקיימו בחודש מאי 2017. לא בכדי "החזית הלאומית", מפלגת הימין הקיצוני של מארין לה פן - כבר תוקפת את פיון במרץ: הוא האיש בעל הסיכוי הגדול ביותר להפוך באביב הקרוב לנשיא צרפת. אחרי פרנסואה מיטראן ופרנסואה הולנד, יש סיכוי לפרנסואה נוסף בארמון האליזה.
פיון אינו אוהב את אור הזרקורים; הוא נחשב לפוליטיקאי שקדן, נאמן ובעיקר דיסקרטי. כשסרקוזי נבחר לנשיאות ב־2007 הוא החליט לשלוח את פיון למטיניון - משכנו של ראש ממשלת צרפת - והפך אותו לחבר הפרלמנט הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה שכיהן בתפקיד. רבים חשבו שיהיה זה שיא הקריירה של פיון; נראה כי זה היה רק הקדימון.
נוסף על סרקוזי, פיון עבד לצידם של פוליטיקאים בכירים וחשובים בצרפת - שיראק, סגאן, באלאדור. הציבור הצרפתי ידע ברבות השנים מעט על האיש שתמיד מסורק למשעי עם שביל בצד. אולי שמעו על כך שהוא חובב מכוניות מירוץ (פיון נבחר מטעם אזור לה מאן, שם מתקיים בכל שנה מירוץ מפורסם) - אבל לא באמת הכירו אותו. קריסטין קלי, עיתונאית צרפתייה שפירסמה ב־2007 את הביוגרפיה "פיון: הסוד והשאיפות", נזכרה השבוע בחוסר שיתוף הפעולה מצידו של פיון. "פיון מסתורי מאוד ושומר על פרטיותו", סיפרה קלי, "הוא לא מחפש למצוא חן, אלא מחפש לעשות. במפלגת הרפובליקנים כינו אותו MR. NOBODY. הוא אוהב לחרוש את השטח והמתין לרגע האמת שלו. הרגע הזה הגיע השבוע".
פיון התכונן לפריימריז של הרפובליקנים ביסודיות, ובמשך שנתיים חרש את צרפת. הוא הקים צוות מגובש לקמפיין שבחר לו בקפידה את הבמות שבהן הופיע. כשמרן ליברלי (חיה מוזרה בנוף הפוליטי הצרפתי), לא ראו אותו בתוכניות אירוח קלילות והוא לא העניק ראיונות לצהובונים. תדמיתו החרוצה והרצינית נשמרה לאורך כל הקמפיין.
פיון אף לא נבהל משבעת המועמדים הנוספים שהתמודדו מולו במפלגה - גם לא מנשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי שביקש לעשות קאמבק פוליטי אחרי הפסדו להולנד ב־2012 וגם מול המועמד המוביל במהלך הפריימריז, ראש עיריית בורדו וראש ממשלת צרפת לשעבר אלן ז'ופה.
ז'ופה וסרקוזי כבר ראו עצמם בגמר, ועשרה ימים לפני הסיבוב הראשון פיון הוצב במקום 4-5 בסקרים. אבל ברוח התקופה, גם הפעם הסוקרים התקשו לחזות
את המציאות, ופיון, בפוטו פיניש ששמור למכוניות המירוץ האהובות עליו, עקף את כולם בישורת האחרונה ורשם ניצחון מוחץ כבר בסיבוב הראשון. סרקוזי, שנאלץ בתוך שעה וחצי מסגירת הקלפיות לפרוש מהחיים הפוליטיים, בירך את פיון וקרא לתומכיו להצביע לו בסיבוב השני. מאותו רגע היה ברור שהסיבוב השני מול ז'ופה יהיה לפרוטוקול בלבד.
שעות אחרי ניצחונו בפרימריז השבוע, פיון כבר ביצע את השינוי הראשון במפלגה. הוא החליף את מזכ"ל המפלגה, לוראן ווקייה, המקורב לסרקוזי, בברנאר אקואייה. "זו הוכחה שלפי התסריט של פיון ניצחון היה אפשרי", הסביר הפרשן הפוליטי הבכיר ברונו ז'די. גם מנכ"ל המפלגה סטאפן סאניני הוא מינוי חדש של פיון. סאניני הוא האיש שעבד מאחורי הקלעים בניצחונות של שיראק ב־1995 וב־2002.
התאצ'ר של פאריס?
אף על פי שפיון צריך לעבור עוד כברת דרך עד לארמון האליזה, יש לו כבר תוכניות במגירה ליום שאחרי הבחירות. בצרפת השמרנית מבחינה כלכלית, פיון מתעתד ליישם רפורמה שתכלול ביטול של 600-500 אלף משרות בסקטור הציבורי.
בתפיסה הצרפתית, כשפוליטיקאי יוצא נגד הסקטור מדובר בהכרזת מלחמה. אבל פיון סבור שצרפת תקועה ונטולת חלומות. הצמיחה במדינה מדשדשת, והטרור שהיכה בעוצמה בעידן הסוציאליסטי של פרנסואה הולנד לא הועיל למצב.
פיון שואף להתקרב לרוסיה ולפוטין, וסבור שיחד עם מוסקבה יוכל לנצח את הטרור. הוא אפילו תומך בביטול הסנקציות שהוטלו על רוסיה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, ומי שמכיר את הנעשה בקרמלין יודע עד כמה ביטול הסנקציות עומד בראש סדרי העדיפויות של פוטין.
המלחמה בג'יהאד, אם כן, הולכת להעסיק את הנשיא הבא. בראיון לתחנת רדיו בצרפת אמר פיון כי "על מנת לנצח את דאעש כל הכוחות צריכים לחבור יחד, כולל ארגון חיזבאללה". כמו אובאמה, גם פיון רואה באיראן פרטנרית למלחמה בדאעש, ואף תומך בהסכם הגרעין. בגיזרת הסכסוך הפלשתיני הוא סבור כי העובדה שטרם קמה מדינה פלשתינית מהווה מכשול לשלום. יש להניח כי עם פיון בארמון האליזה, הביקורת של צרפת כלפי ישראל תימשך - גם אם במהלך ביקור בקמפוס של מכללת נתניה ב־2014 נשא פיון נאום פרו־ישראלי.
ויש גם דת בעניין. פיון הוא קתולי - לא בדיוק טיפוס שמסתדר עם "חתונה לכולם" וחוק הנישואים החד־מיניים של הולנד. בשמאל מזהירים כי פיון יגרום לצרפת לצעוד לאחור לימים פוריטניים של ערכי המשפחה, אבל פיון לא מתבייש בשמרנות שלו, שהעניקה לו את הניצחון בפריימריז של הימין. הוא אף אינו פוחד מהשוואה למרגרט תאצ'ר, כמי שנשוי לוולשית וחובב של תרבות בריטית.
המפה הפוליטית בצרפת מסקרנת. החזית הלאומית של לה פן יכולה להמשיך לסיבוב שני כמו ב־2002 - אבל לא יותר. אמנם הימין הקיצוני זכה בבחירות לפרלמנט האירופי ב־2014 עם 24 אחוזים, אבל נראה כי זו תקרת הזכוכית שלו.
בצד השני והסוציאליסטי של המפה - המבוכה עצומה. הולנד סובל משפל באחוזי הפופולריות שלו, שצנחו עד ל־13 אחוזים לפני כמה חודשים. עדיין לא ברור אם ראש הממשלה הנוכחי, מנואל ואלס, יודיע על ריצה לנשיאות בלי פרישה של הולנד. במצב הזה פיון הוא המועמד הטבעי כיום לניצחון.
השבוע, סוף־סוף, החלו להתפרסם סיפורים אישיים על פרנסואה פיון הנחבא אל הכלים. מספרים כי בגיל 17 הנהיג תנועות נוער, ובאחד המחנות נקטעה לאחד מחניכיו אצבע. פיון אסף את האצבע הקטועה והביא אותה בקור רוח יחד עם הילד לבית החולים. אבל הסיפור המעניין יותר הוא מגיל 14: פיון הנער תלה דיוקן של הגנרל שארל דה גול מעל מיטתו. האם באמת מדובר בנשיא מלידה? ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו