המשחק נפל חלל

קית' הרינגטון, הלוא הוא ג'ון סנואו ממשחקי הכס, בתפקיד האדמירל הנבל סאלן קוטץ'

"חלליות רודפות אחריך,
חלליות קוראות לי לחזור,
כשהרוחות נושבות מעליך,
חלליות, להיות או לא להיות"
"חלליות", מילים: רמי פורטיס, לחן: ברי סחרוף

נפתח בחידה: מה תעשה סדרת משחקים מצליחה מאוד שמתחילה אט אט לדעוך, לאכזב את הקהל שלה, ולפשל במכירות? ובכן, היא תביא כוכבים! וכשמדובר ב-Call of Duty: Infinite Warfare, יש כאן כפל משמעות: המשחק החדש גם מביא איתו כוכבים, וגם יוצא מגבולות כדור הארץ.

13 שנים עברו מאז צאת המשחק הראשון בסדרת COD. במובן מסוים, Call of Duty של חברת Activision הוא הלב הפועם של ז'אנר משחקי היריות, ה-Shooter. לאורך השנים קמו כותרים מוצלחים נוספים, אבל COD נשאר המלך הבלתי מעורער. ובכל זאת, משהו קרה בשנתיים האחרונות, ואי אפשר שלא לקשור בין ההחלטה האסטרטגית של מפתחי הסדרה ללכת בכל הכוח על קו משחקים עתידני, לבין הירידה הניכרת בפופולאריות עד השיא שנרשם כעת, כאשר הכותר היריב הגדול ביותר, 1 Battlfield של חברת EA, מחץ את המשחק ה-13 בסדרת קול אוף דיוטי - Infinite Warfare.

החייל האולטימיבי על פי Infinite Warfare

למעשה, מדובר כאן בפסק דין נחרץ של השחקנים: נמאס לנו מהמשחקים העתידניים, מהחלליות, מהרובוטים, ומהנשקים המופרכים, אנחנו רוצים את הקלאסיקה בחזרה. ואכן, בזמן ש-Infinite Warfare מתרחש כולו בחלל החיצון – Battlefield 1 החיה מחדש את חזיתות הקרב הבלתי נשכחות ממלחמת העולם הראשונה, עם כלי נשק אותנטיים וחוויית משחק שמכניסה את השחקן עמוק לתוך המלחמה וקרב בחפירות.

ואם זה לא מספיק, ב-Activision הוסיפו חטא על פשע, ואת הגרסה המחודשת ל-Modren Warfare, המשחק הקלאסי המצוין שיצא ב-2008, הם החליטו למכור בנפרד ולא באותו המחיר של המשחק החדש. העיקר להרוויח עוד כמה דולרים. אז לצד החלליות נתנו גם את הקלאסיקה – אבל בתוספת תשלום.

באטלפילד 1 נתן נוקאאוט ל-Infinite Warfare בביקורת עם ציון משוקלל של 8.8 (מתוך 10) לעומת 7.5. בזמן ש-COD עדיין הצליח למכור יותר מבאטלפילד 1, מדובר בהתרסקות מכיוון שבהשוואה למשחק הקודם בסדרה, Black Ops 3, מדובר בצניחה של 65% במכירות.

רגע, זה אמיתי?

אז עם המטען הזה ישבנו לשחק בקול אוף דיוטי החדש. עדיין מדובר במשחק ירי משובח מאוד, עדיין ההפקה שלו היא המושקעת ביותר, עדיין אפשר למצוא מעט מאוד נקודות תורפה בביצוע, ועדיין הגרפיקה, כמו גם תרחישי הקרב השונים – עוצרים את הנשימה.

הבעיה ב-Infinite Warfare היא שהוא כל כך מתאמץ להיות חדשני, אבל בפועל מדובר באותו הפזמון של Black Ops 3. שוב חיילים אנדרואידים, שוב רובוטים ושוב אפשר לטייל על הקירות. משחק המולטיפלייר, שכמעט אך ורק בשבילו אנשים קונים את המשחק הזה – לא מביא עימו כמעט שום חידוש לעומת המשחק הקודם.

קרבות האוויר. החידושים הבודדים והראויים במשחק

השיפור בא דווקא בעלילה המרכזית, הקמפיין, שבמשחק הקודם היה באמת נוראי. כאן החליטו מפתחי המשחק להביא את הכוכבים, ובראשם את השחקן קית' הרינגטון, הלוא הוא ג'ון סנואו ממשחקי הכס, שמגלם דווקא את הרשע במשחק, האדמירל סאלן קוטץ'. דמות חיזוק נוסף הוא השחקן דיוויד הארווד, שזכור לטובה כראש ה-CIA בסדרה "הומלנד". שניהם ואחרים לא רק תרמו את קולם לדיבוב הדמויות, אלא משחקים בעצמם ובגופם בסצנות השונות. למצב משחק הזומבים הביאו המפתחים את דיוויד האסלהוף (משמר המפרץ) ואת השחקן סת' גרין.

הביצוע של הקמפיין הוא קרוב לשלמות. המשחק, הדיבוב, התנועתיות, הבעות הפנים – כולם נעשו בהשקעה עצומה שגרמה לנו להתבלבל ולחשוב שמדובר בקטעים סינמטיים אמיתיים. לא נלאה אתכם בפרטי העלילה עצמה (פולשי חלל רעים שהחליטו להשתלט את תוכנית החלל של הטובים), רק נציין שהיא מביאה עימה כמה סצנות מלהיבות באמת, כולל קרבות אוויר מרשימים. יש גם כמה סיפורים אנושיים שריגשו אותנו, אבל מכל אלו אנחנו התאהבנו דווקא ב"אית'ן" – רובוט לחימה שהפך לחבר הטוב ביותר של הלוחמים "האנושיים".

אבל בשורה התחתונה: זה עוד מאותו הדבר. אין הבדל אמיתי בין המשחק הקודם בסדרה לחדש. מי שאוהב את משחקי היריות שלו עתידניים, בידיוניים, ועם הרבה טכנולוגיה ופחות נשמה – יהנה מאוד מ-Infinite Warfare. ומי שלא – מומלץ אולי לחכות למשחק הבא, או לזה שאחריו, ולראות לאן הרוח נושבת. כרגע היא נושבת חזק מאוד למעלה, לחלל.