העיר רמת גן משובצת פנינים קולינריות קטנות ואותנטיות. למרבה הפלא דווקא הפלאפל, אוכל הרחוב האולטימטיבי, אינו מככב ברחובותיה. רמת גן מתהדרת בשני דוכנים בעלי שם: האחד, פלאפל התאומים - מוסד ותיק; האחר, פלאפל ממר הפופולרי.
על מנת לעמוד על טיבם של הכדורים הרמת־גניים נעזרתי בחברי היקר, גולן גורפינקל, שף מסעדת "דלאל" בשכונת נווה צדק בתל אביב, ששואב השראה רבה מתרבות אוכל הרחוב המקומית. בילדותו נהג לחלק פיתות שמנמנות מתוך עגלת פלאפל שהוצבה בלב שכונתו.
לגורפינקל מנהגי טקס מעניינים בכל הנוגע לאכילת פלאפל. ראשית, הוא אוהב מעט כדורים במנה ומבקש שלא יעטרו את המנה הגדושה בכדורים נוספים מעל, כי אלה נוטים להתגלגל וליפול ובעיקר "לחסום" את דרכה של הטחינה במורד הפיתה. הוא מועך את מנת הפלאפל בטרם הוא לוקח את הביס הראשון, וכך מבטיח כי כדורי הפלאפל יתבקעו ויספגו לקירבם את נוזלי הסלט ואת קטיפתיות הטחינה והחומוס. ואילו אני פחות אוהבת סלט ירקות בתוך מנת הפלאפל ומעדיפה כמות נדיבה של חומוס, טחינה, חריף וגם עמבה.
אסכולת השכבות
אנו מתחילים את הטעימה בפלאפל "התאומים". צמד התאומים החביבים מקבלים את פנינו במאור פנים ומייד מציעים כדור לטעימה. כדורי פלאפל נחלקים לשלוש קבוצות: כדור הדומה במרקמו לסופגנייה, כדור פריך מבחוץ ודחוס מבפנים, וכדור פריך מבחוץ ואוורירי מאוד מבפנים. יש גם שתי תתי קבוצות נוספות: פלאפל ירוק ומשופע כוסברה ופטרוזיליה, ופלאפל בהיר וצהבהב.
פלאפל התאומים // צילום: לירון אלמוג
כבר מן הביס הראשון אנחנו מבחינים כי אצל התאומים מדובר בכדורים מן הסוג הפשוט: ספוגיים יותר, עשויים על טהרת החומוס, ללא עשבים. צבעם צהבהב ומרקמם סופגנייתי. בתור חובבי הכדורים הקריספיים מבחוץ ובעלי מרקם של עננים קלים מבפנים - התאכזבנו מעט, אך הגענו למסקנה שהפלאפל חייב להיאכל בעודו לוהט ובטרם הוא הופך ספוגי מדי.
אצל התאומים מדובר בכדורים מן הסוג הפשוט // צילום: לירון אלמוג
לזכות צמד האחים ייאמר כי כדורי הפלאפל שלהם כה אהובים על קהל הלקוחות הקבוע שלהם, עד כי מנת הפלאפל שלהם היא מנה צנועה שבה הבמה כולה שמורה לכדורים. בתוך הפיתה מציעים חומוס, טחינה, כרוב כבוש (פחות מוצלח), עמבה, חריף וסלט ירקות העשוי עגבנייה ומלפפון.
הפיתה של התאומים // צילום: לירון אלמוג
ויש גם סלט עגבניות. יש היגיון קולינרי מבחינתי בשילובו של סלט העגבניות בתוך המנה: הוא מתכתב עם הרוטב החריף ועם הטחינה ומחמיא מאוד לפלאפל עצמו, בניגוד למלפפון.
בזכות המרכיבים המעטים של המנה התגלתה לנו שיטה חדשה ונפלאה להרכבת מנת פלאפל: מילוי הפיתה בשכבות. ראשית חומוס ואז כמה כדורים, עליהם טחינה, חריף וסלט עגבניות, וחוזר חלילה. שיטה זאת הופכת את חוויית האכילה לאחידה ומהנה למן הביס הראשון. מומלץ לנסות.
שובר השוויון: הצ'יפס
מ"התאומים" המשכנו אל הילד החדש בשכונה, "פלאפל ממר". החנות הקטנה גדושה סועדים רעבים. "יש פה זוג שהגיע במיוחד מיבנה", אני לוחשת על אוזנו של גורפינקל. צמד פנסיונרים חביב שניצל יום סתיו שמשי כדי לטעום הכצעקתה.
הפלאפל של ממר // צילום: לירון אלמוג
אצל ממר יש סלטינה (דלפק סלטים קרים) רעננה ומגוונת. אמיר החביב ושופע החיוכים מגיש לנו מייד כדור פלאפל לוהט טובל בחומוס ובפטרוזיליה קצוצה, ובזמן שאנו ממתינים, גורפינקל ואני מזהים מייד כי מדובר בכדורים מן הסוג השני - פריכים מבחוץ ודחוסים מבפנים. הם ירוקים ומשופעים עשבי תבלין ומתובלים היטב. במקביל לטיגון הכדורים, מטגן אמיר גם פרוסות תפוח אדמה דקיקות טבולות בבלילת טיגון. הצ'יפסים הזהובים כל כך מפתים, עד כי אנחנו ממתינים לצאתם מן השמן הרותח ורק אז מבקשים למלא את הפיתה עד בלי די.
גורפינקל בשלו, מעט כדורים ואיזון מוחלט בין המרכיבים, שהופר עם הצטרפותו של חציל מטוגן ושחום שאי אפשר היה לעמוד בפניו. אני בוחרת שוב לא לשלב סלט ירקות - אבל בהחלט שמחה לתוספת של בצל פרוס דק והמון פטרוזיליה קצוצה. טחינה, חומוס וחריף הם בגדר חובה. וכמובן, צ'יפס של תפוח אדמה שמאיים לבקע את הפיתה הדחוסה. תפוחי האדמה התגלו כלהיט וביקשנו לעצמנו צלוחית נוספת בצד.
מנת הפלאפל אצל ממר היא מסוג מנות הפלאפל המענגות. כל ביס צופן בחובו הפתעה טעימה אחרת. כזאת שטורפים ולא נעצרים לנגב את הטחינה מן הסנטר. כזאת שנוהגים בשבילה גם מיבנה ובצדק.
בשעת צהריים מאוחרת נפרדנו שבעים ומלאי תובנות. שמחנו שהעיר רמת גן סיפקה לנו שתי חוויות פלאפל טעימות ושונות בתכלית. נוכח התורים הארוכים המשתרכים מול שתי הפלאפליות הבנו כי בהחלט יש מקום לשתי האסכולות, אבל אנחנו אהבנו יותר את הכדורים של ממר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו