לפני כחודש דן הפרלמנט באיסלנד בהצעת חוק של חברת הפרלמנט אונור קונראוסדויטר, שעסקה בנושא מדיניות ההגירה במדינה. במהלך הדיון הסוער נקראה המחוקקת במפתיע לעלות לדוכן הנואמים, בעת שהניקה את בתה התינוקת. קונראוסדויטר לא התבלבלה, נטלה איתה את בתה ועלתה לדוכן להשיב לשאלות חבריה לפרלמנט - כל זה תוך שהיא ממשיכה להניק.
"היא היתה רעבה", סיפרה אחר כך לתקשורת באיסלנד. "היו לי שתי אפשרויות: או להפסיק את ההנקה ולהשאיר אותה בוכה ורעבה בידיים של חבר פרלמנט אחר, או להביא אותה איתי לדוכן ולהמשיך להניק. בחרתי באפשרות שהפריעה פחות להמשך הדיון. זה המעשה הכי טבעי - יש עבודה לעשות, ואתה צריך להמשיך כרגיל בכל מצב".
זו לא היתה הפעם הראשונה שחברת פרלמנט מניקה בפומבי. לפני שנה היתה זאת ויקטוריה דונדה פרס הארגנטינאית, שתמונתה מניקה את בתה בבניין הפרלמנט בבואנוס איירס, בעת שעשרות חברי קונגרס ופוליטיקאים צופים בה, כיכבה באתרי האינטרנט וגרמה לטוקבקיסטים בכל העולם לעבוד שעות נוספות. "בתור אישה זה דוחה אותי", העירה אחת המגיבות, ואחרת כתבה: "בשלב הבא - אישה מחליפה טמפון באמצע דיון. טבעי מאוד. למה לא?". אבל היו גם תגובות אחרות דוגמת "כל הכבוד", או "איך הנקה הפכה להיות שווה להתערטלות?"
בישראל זה עדיין לא קרה, וספק גדול אם יקרה אי פעם, בפרלמנט שרבע מחבריו הם דתיים וחרדים. אבל הדיון הציבורי כבר ניצת בחודשים האחרונים במלוא עוצמתו, בעקבות המקרה של חגית שחר ממודיעין.
שחר, אם לארבעה, הגיעה ב־12 בספטמבר לסניף זארה בקניון מודיעין עם שני בניה (בני 7 וחצי ו־5) ושתי בנותיה (בת 3 ותינוקת בת שלושה שבועות). "בעקבות הולדת הבת התכוננו לאירוע המשפחתי, והלכתי לקנות בגדים לילדים.
"נכנסתי לחנות בשעה 15:00, היא היתה ריקה מקונים. בזמן שהילדים מדדו מכנסיים, התינוקת שלי התעוררה פתאום והתחילה לבכות. הכנסתי אותה איתי לתא המדידה והנקתי אותה, בזמן שאני מכסה את עצמי ובו בזמן עוזרת לילדים למדוד.
"הבן הגדול שלי סיים למדוד, לקח את המכנסיים ויצא מתא המדידה. המוכרת ראתה שאני מניקה. היא התחילה לצרוח ולדבר אלי בגסות ואמרה לי: 'לא מניקים אצלנו. צאי מהתא'. פניתי לאחראית המשמרת בחנות, והיא אמרה לי שאלה נוהלי החברה והציעה לי ללכת לשירותים הציבוריים ולהניק שם. ומה אני אמורה לעשות עם שלושת ילדיי האחרים בזמן הזה?
"אין דרך אחרת לתאר את זה - היא פשוט גירשה אותי מהחנות. אמרתי לה שלא אחזור לקנות אצלם, והיא אמרה: 'זאת בעיה שלך'".
חברת הפרלמנט האיסלנדי אונור קונראוסדויטר. הניקה על דוכן הנואמים
חגית לא ויתרה והתקשרה למוקד שירות הלקוחות של החברה, שם הובהר לה שאלה אכן הנהלים. "זו היתה התנהגות גסה ולא אנושית של עובדי החברה כלפי אם מניקה. לא צריך לחוקק חוקים בשביל משהו כל כך אלמנטרי. זה צריך להיות מובן מאליו. חברה בעלת שם עולמי לא אמורה להתנהג כך כלפי ציבור הנשים, שהן עיקר הקונים אצלם.
"אני מבינה שיש כאלה שקשה להם לראות אישה חולצת שד באמצע מקום הומה, אבל הייתי בתוך תא מדידה, וגם בו כיסיתי את עצמי. שייקחו דוגמה מרשתות אחרות, שדאגו לי לכיסא, איפשרו להניק בפינה שקטה ואפילו הביאו לי כוס מים".
שחר העלתה לפייסבוק פוסט על האירוע, וזה הוביל ליותר מאלף שיתופים ולמאות תגובות - "רובן אוהדות, מבינות ומכילות. היו כמובן תגובות, בעיקר של נשים, שבכלל לא התעמקו בפרטי המקרה ורק אמרו שרציתי לעורר מהומה, שלא כיסיתי את עצמי, שלא סגרתי את הווילון בתא. היו כאלה שכתבו שאני מעוררת פרובוקציה ומתריסה. זה כל כך לא נכון.
"אחרי שהסיפור הגיע לתקשורת, פנה אלי דובר זארה, רני רהב. הוא היה לבבי והתנצל, סתר את מה שאמרו לי בחברה והסביר שהמוכרת פעלה בניגוד למדיניות. אבל כמה ימים אחר כך עיתונאית ממודיעין התקשרה לשירות הלקוחות שלהם, והם עמדו על כך שהנהלים לא מאפשרים לאימהות להניק".
איך הרגשת אחרי שהכל עבר?
"אני אדם פרטי, ולא חשבתי שזה יגרור כל כך הרבה תגובות ויעשה כל כך הרבה רעש. לא קראתי לחרם צרכנים, רק רציתי ליידע אימהות לגבי הצורה שבה חברה מתייחסת ללקוחות. עד היום כשאני נזכרת במקרה הזה, צפות בי תחושות לא נעימות".
• • •
שירה זייפר והילה דור ברוור, מדריכות הנקה מוסמכות ממודיעין, שקראו את הפוסט של חגית שחר, אירגנו כעבור יומיים "מחאת הנקה" מול קניון מודיעין, בקריאה לאפשר הנקה בפומבי. עשרות נשים ותינוקות נענו לקריאה ובאו להפגין.
"קראתי את הפוסט של חגית ונחרדתי", אומרת זייפר. "לא האמנתי שרשת תוציא נוהל נגד הנקה ונגד נשים מניקות, והחלטתי שחייבים להעלות את הנושא למודעות הציבורית. הנקה היא חלק טבעי מהאימהוּת, לא משהו שעושים כפרובוקציה, ולכן לא קראנו לזה הפגנה אלא מחאת הנקה".
לזייפר (29) שתי בנות, בנות שנתיים וחצי שנה. "מדהים אותי בכל פעם מחדש שאנשים, ובמיוחד נשים, לא מסוגלים להכיל ולקבל הנקה בפומבי. אני לא רואה בזה משהו פסול, כמו שאכילה בציבור או חיבוק בציבור אינם פסולים.
"החברה שלנו מאוד מעודדת הנקה, אבל לא תומכת במניקות. אז מצד אחד יש ציפייה מהאם שתניק, ומצד שני היא אמורה להתנהל בחיי היום־יום כאילו היא לא מניקה והכל כרגיל. זאת צביעות.
"הנקה בפומבי נעשית בדרך כלל מחוסר ברירה. נשים מניקות לא מסתובבות עם החזה חשוף ומחכות שהתינוק ירצה לינוק. ברוב המוחלט של המקרים לא רואים כלום, וקשה לדעת אם האישה מניקה או סתם מחבקת את התינוק. גם כשהיא נעשית ללא כיסוי, ההנקה לרוב נעשית בצניעות. דווקא השימוש בחדרי ההנקה ובסינרים מבליט את ההנקה.
"מה שמדהים אותי הוא שבכל שלטי החוצות ובחלונות הראווה יש תמונות של נשים שהן הרבה יותר חשופות מנשים שמניקות. מה זה אם לא צביעות".
ובכל זאת יש כאלה שלא נעים להם לראות אם מניקה, בייחוד אם היא חשופת חזה.
"שלא יסתכלו. זה באמת כזה פשוט".
אשת יחסי הציבור יוספה ברק. "למה שהאמא לא תלך לפינה נסתרת או תכסה את עצמה?" // צילום: יהושע יוסף
אבל כנראה זה לא כל כך פשוט. "חליצת שד בפומבי היא גסות רוח ומעשה ברברי", אומרת אשת יחסי הציבור יוספה ברק, שאינה חוסכת במילים קשות. "זאת צורת האכלה שרואים בשבטים נידחים באפריקה, לא בחברה נאורה ומודרנית. שלא יספרו לי שזה דבר טבעי, כי זה לא דבר טבעי. חזה של אישה נתפס כאיבר מין, ומבחינתי אין הבדל בין גבר שמפשיל מכנסיים ועושה את צרכיו בציבור לבין אישה שחולצת שד ומניקה מול כולם".
ברק מספרת על מקרה כזה שאירע במפגש משפחתי, לעיני כל הנוכחים. "ישבנו, שתינו קפה, אכלנו עוגות ודיברנו. פתאום, בלי לשאול אם זה בסדר מבחינתנו ובלי לכסות את עצמה, אחת מבנות המשפחה חלצה שד והתחילה להניק את התינוק שלה.
"זאת היתה סיטואציה ממש לא נעימה. כולם נעו באי נוחות, השתתקו והפסיקו לאכול. אי אפשר להמשיך לנהל שיחה רגילה וטבעית כשדבר כזה קורה לך מול הפרצוף. האכלה של תינוק היא אקט אינטימי ורגעים של אמא עם התינוק שלה.
"אני אמא לילד בן 13, שרואה בחזה של אישה איבר מין. אם אני יושבת איתו בבית קפה או מסתובבת איתו בקניון, מה אני אמורה להסביר לו? הוא נער מתבגר, שמפרש את האקט הברוטלי הזה כמשהו מיני.
"מדובר בנשים בוגרות, שיכולות להפעיל שיקול דעת של אדם בוגר. אז לפני שהן מעמידות את הסביבה בפני תחושה לא נעימה, שישאלו אם זה מפריע לי ולא יכפו עלי את המראות הקשים.
"העניין הוא שלא אכפת להן אם זה מפריע. זאת פעולת התרסה של נשים שמרשות לעצמן לצפצף על נורמות חברתיות ועל נימוס בסיסי, הן גורמות לסובבים חוסר נוחות ואי נעימות באמתלה של האכלה".
יהיו שיטענו שאלה עמדות שמרניות.
"אני אישה ליברלית, לא שמרנית ולא חשוכה. אין לי בעיה ללכת בלבוש חשוף או פרובוקטיבי ולחגוג את הנשיות שלי. אני מבינה שהתינוק צריך לאכול, אבל אין שום סיבה שהאמא לא תלך הצידה לפינה נסתרת, או שתכסה את עצמה".
• • •
סקר שנערך באוגוסט 2010 באמצעות מכון המחקר Market Watch עבור שירותי בריאות כללית לרגל "חודש עידוד ההנקה" בחן את יחסם של ישראלים להנקה בפומבי. הסקר כלל 502 אנשים בני 18 ומעלה וגילה כי 92 אחוז סבורים שחשוב שאמא תניק, אבל רק 35 אחוז תומכים בהנקה במקומות ציבוריים. 27 אחוז מתנגדים, ולשאר אין דעה.
שיעור המתנגדים גבוה יותר בקרב גברים (33 אחוז) מאשר בקרב נשים (22 אחוז), וגבוה יותר גם בקרב צעירים בני 24-18 (44 אחוז) לעומת יתר קבוצות הגיל.
"בגלל התפיסה המערבית שהשד הוא איבר מיני, חשיפתו בציבור מייצרת לעיתים קרובות רתיעה ואנטגוניזם", מסבירה ד"ר תמר הגר, מרצה בכירה בחוג לחינוך במכללה האקדמית תל־חי, שחוקרת את נושא האימהוּת בהיסטוריה ובתיאוריה. "המאבק של ארגוני הנשים לייצר במקומות העבודה ובמקומות ציבוריים אזורים ייעודיים להנקה נועד למנוע את חשיפת השד.
"אבל ההדרה של נשים מניקות למרחבים לא נעימים במיוחד, כמו שירותים ציבוריים - שם ממוקמת גם שידת ההחתלה - מראה שהמחשבה העיקרית אינה על האישה ועל הנוחות שלה, אלא על הציבור החשוף להנקה. כלומר, למנוע מבוכה מהאנשים".
הרבנית פיוטרקובסקי // צילום: יהושע יוסף
גם הגר, כמו שירה זייפר, מצביעה על המסר הכפול שמשדרת החברה לנשים. "מצד אחד, הממסד הרפואי לסוגיו קורא להן, בצורה די אגרסיבית, להניק. התפיסה המקובלת היא שבריאותו הפיזית והנפשית של התינוק תלויות בהנקה, ושכל מי שנמנעת מהנקה היא אמא פחות טובה.
"מצד שני, העובדה שקשה למצוא מרחבים שנעים להניק בהם מקשה על נשים מניקות לצאת למרחב הציבורי, ובעצם מצמצמת את תנועתן. המשמעות היא שרוב האימהות לתינוקות נוטות להישאר במרחב הפרטי, כדי לא להיחשף לביקורת או להיאלץ להניק במקומות לא נעימים.
"המחשבה שאימהות עם תינוקות שנולדו עכשיו נדרשות להניק בלי שאיש דואג לרווחתן בשעת ההנקה צריכה להדאיג אותנו כחברה".
אחד המוקדים שבהם נאלצות אימהות להתמודד עם דילמת ההנקה הפומבית הוא מסעדות ובתי קפה. "אני אישית אשמח שהתופעה הזאת תהיה מקובלת ושלא יתייחסו אליה כחריגה", אומר יאיר מלכה, מבעלי רשת קפה גרג וקפה ביגה. "אבל לכל אחד יש השקפה אחרת בעניין. אנחנו ברשת רואים בהנקה חלק טבעי של החיים ומעניקים כוס מיץ תפוזים טרי בחינם לאישה מניקה, כדי לעודד הנקה".
לא כל בעלי העסקים חושבים כמוהו. "אף בעל עסק לא יגיד לך שזה מפריע לו ולחלק מהלקוחות שלו", אומר א', בעל רשת בתי קפה בתל אביב, שמבקש לשמור על עילום שמו מחשש לתגובות שיקבל. "כולם נוקטים את שיטת הפוליטיקלי קורקט, כי מי רוצה 'להתעסק' עם נשים הורמונליות, שירוצו אחר כך לתקשורת ויגידו שצעקו עליהן או גירשו אותן מהמקום. אחר כך, מה שלא תגיד, תצא רע. בגלל זה המון בעלי עסקים מעדיפים לשתוק".
מה אתה חושב על העניין?
"זה משגע אותי שאישה מניקה אצלי בבית הקפה, וכשמישהו מעיר לה, היא מתחילה דיון על זה שהתינוק רעב והוא חייב לאכול. לפעמים האימהות האלה מרוכזות בעצמן, ולא באמת אכפת להן מיתר הלקוחות. אימהות בחופשת לידה הן קהל חשוב ומכניס, אבל אני בטוח שיש דרכים נעימות לפתור את העניין הזה - כמו ללכת הצידה, למקומות המיועדים לכך, או לכסות את עצמה בסינר ולהבין שיש אנשים שזה לא נעים להם. בגדול, מה שמעצבן אותנו זה התוקפנות של אותן נשים, שלא מכבדות את הסובבים".
ל', מוכרת ברשת אופנה גדולה, מסכימה. "יש אמנם הבנה לצרכים של נשים מניקות, וברוב הרשתות יפנו אותן למקומות המיועדים לכך או לתאי ההלבשה. העניין הוא שלהרבה נשים מניקות יש מין ציפייה שאם הן מניקות, זה בסדר לשבת באמצע החנות ולהניק כי 'התינוק רעב'.
"לא תמיד זה נוח ללקוחות ולעובדים, ולא תמיד זה מתאפשר שלקוחה תשב באמצע החנות ותניק, עם או בלי סינר. אף אחד לא יאמר את זה באופן גלוי, כי אי אפשר לצאת מזה טוב".
• • •
"אני חושבת שאם יש דברים שגורמים לתחושת מבוכה ואפשר למנוע אותם ממישהו שזה מפריע לו, כדאי להתחשב בו ובסובבים", אומרת אשת ההלכה והרבנית מלכה פיוטרקובסקי. "הנקה היא דבר אינטימי, והנקה במקום ציבורי פירושה חשיפת איבר אינטימי של האישה. זאת הסיבה שזה מרתיע ומרגיז כל כך הרבה אנשים. כיום יש עזרים לנשים מניקות, כמו שמיכה שכוללת ברזלים, שמאפשרת מרחב גם לאם וגם לתינוק, ולא חושפת את הפעולה לעיני הציבור".
יש כאלה שחולצות שד וטוענות שמדובר במעשה טבעי.
"אני מתנגדת לזה. לא כל דבר טבעי צריך להיעשות בפומבי. גם קיום יחסי מין בין בעל ואשתו הוא דבר טבעי, ועדיין לא תראה אנשים שעושים זאת במרחב הציבורי. כל דבר שהוא בתחום האינטימי צריך להישאר אינטימי".
ד"ר הגר. "רוב המניקות נוטות להישאר במרחב הפרטי, כדי לא להיחשף לביקורת" // צילום: יהושע יוסף
בספרה "הֹשָד שיצא מן הבקבוק: הנקה ותחליפיה באמנות הצרפתית במאה ה־19" (הוצאת מאגנס), מצטטת ד"ר גל ונטורה, מרצה בכירה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, מחקר שנערך בארה"ב בשנת 2003 והצביע על נתוני הנקה מרשימים במוקדים שונים בעולם. נורבגיה הובילה בסקר עם 99 אחוזי הנקה, דנמרק עם 98, בשבדיה נמצאו 97 אחוזי הנקה, בספרד 91, בגרמניה ובישראל 86 אחוזי הנקה, באיטליה 85, בקנדה 72, בארה"ב 70, בבריטניה 69 ובצרפת - 50 אחוזי הנקה.
"כשמדברים על הנקה בפומבי, מגלים שאנשים - גברים ונשים - תופסים את השד כאיבר מיני", מציינת ונטורה. "כך, למשל, עד שנת 1994 נחשבה הנקה בפומבי בארה"ב כמעשה מגונה, עד שנחקק חוק שקבע כי לא מדובר במעשה מיני והתיר הנקה בפומבי".
ד"ר הגר: "אם אנחנו מניחים שנשים בישראל יולדות בממוצע שלושה ילדים ומניקות כל אחד מהם במשך שנה, הרי הדרתן ממרחבים ציבוריים בגלל עניין ההנקה הופכת את שותפותן בחיים החברתיים - עבודה, פעילות ציבורית וקהילתית - לחלקית".
זייפר לא מהססת לסמן את הגורמים הפועלים להדרתן של נשים מניקות מהמרחב הציבורי. "יש תחושה שיש לובי חזק של גורמים, שיש להם אינטרס לקדם את ההנקה מבקבוק. חברות רבות של בקבוקים ותחליפי חלב עובדות חזק בנושא".
את יועצת הנקה, לא קשה לנחש מה עמדתך.
"אני נגד 'טרור הנקה', לכאן או לכאן. כל אמא צריכה לעשות מה שנכון לה, בלי להיות מונעת מפחדים ומתכתיבים. בכלל, שלא יתערבו לאימהות במה נכון להן ומה לא. להניק תינוק זה להיענות לצורך בסיסי שלו, אין פה משהו שדורש אישור. אנשים מתערבים בעניינים פרטיים, גם ברשת וגם בחיים האמיתיים, בקלות בלתי נסבלת. הבחירה איך לנהוג צריכה להיות בלעדית של האם".
• • •