בהיסח דעת של רגע, תוך כדי חיפוש לוקיישן לצילומים עבור הכתבה, חלפנו עם אשלי וקסמן בקשי סמוך לגדר של חטיבת ביניים צפון תל־אביבית. השעה היתה שעת צהריים מוקדמת של יום חול, והתבדחנו על האפשרות להיכנס לצלם אותה בשטח בית הספר. עד שלפתע, שלוש תלמידות עם ילקוטים על גבן נעצרו מולנו בפה פעור ובעיניים נוצצות, והחלו למלמל: "או מיי גאד, או מיי גאד".
לא הספקנו להגיד בעצמנו או מיי גאד, והתלמידות כבר היו חבוקות עם אשלי לסשן ארוך של סלפיז. כשכבר חשבנו שזה נגמר, הן התחילו לזרום לכיווננו, קבוצות קבוצות של תלמידים, ובעיקר תלמידות. כולם משחזרים את אותה תגובה מוגזמת: קודם עצירה כמה מטרים ממול בפה פעור, ואז צרחות, צעקות וריצה מהירה לעבר אשלי, תוך כדי שליפת טלפון ופתיחת מצלמה.
במהלך מתקפת הסלפיז הם גם עידכנו את החבר'ה בווטסאפ, מה שיצר מצב שבו מדי שתי דקות יצאה מבית הספר קבוצה חדשה בצרחות ובטלפונים שלופים. חלקם סיפרו שברחו באמצע שיעור מתמטיקה כדי לחזות בפלא מקרוב.
אשלי חייכה אל כולם, ניהלה איתם סמול־טוק מיומן וחצתה את הכביש לעבר רחוב צדדי, אבל עשרות הילדים סירבו להרפות. אחד ביקש שתצלם סרטון מזל טוב לאחותו, וכמה בנות סיפרו בהתלהבות שהן צופות בכל הסרטונים שלה, שקנו את המוצרים שלה, ושהן לא מאמינות שהרגע הזה קורה. "אני בקשית אמיתית", אמרו בגאווה וביקשו חיבוק.
בשלב מסוים הפכו המעריצים להמון סוער עם גשר בשיניים, שנחוש לגעת ולקבל סלפי. כש־30 מתבגרים הקיפו אותנו מכל כיוון, ושתי קבוצות חדשות נצפו בפינת הרחוב, מתכוננות גם הן להסתערות, אשלי החלה לחשב את אפשרויות המילוט. "אני אוהבת אתכם", היא הרימה את היד וכולם השתתקו, "אבל עכשיו אני חייבת ללכת. אל תבואו אחריי".
כמו קסם, כולם קפאו במקום, מביטים בהלם באלילה שלהם מתרחקת מהם בצעדים גדולים. תוך כדי הליכה מהירה ואינספור מבטים לאחור, המשיכה אשלי אל רחוב מגוריה, שנמצא ממש מעבר לפינה. "רק זה חסר לי, שהם יידעו בדיוק איפה אני גרה", היא אמרה לנו לפני שעברה לריצה מהירה, טיפסה בדילוגים במדרגות הבניין ונעלה בהיסטריה את דלת דירתה, משאירה אותנו בחוץ, ואז פותחת באיטיות, מכניסה אותנו פנימה, וסוגרת שוב עם כל המנעולים האפשריים.
* * *
אנחנו נפגשים כמה שעות לפני כן, בבית קפה בשכונת מגוריה. שעת בוקר מוקדמת, והיא יושבת מולי מטופחת, מאופרת, עם שיער מסודר. שוכחת לבקש שיוציאו לה את הבצל מהסנדוויץ' ומנהלת שיחת טלפון עם אל על כדי לברר איך נכנסים לטרקלין ה־VIP, "כי גם כשאני טסה זה נהיה ממש קשה, אני לא יכולה לשבת בטרמינל בלי שיזהו אותי. לפני חודשיים החלפתי שוב את מספר הטלפון. שיתפתי אותו עם שבעה אנשים בלבד, ובכל זאת הוא דלף".
אף אחד לא הכין אותה לאפשרות שכך ייראו חייה. היא לא היתה בריאליטי, לא כיכבה בסדרות נעורים, בקושי יצאה מגבולות היוטיוב. ועדיין, אין כמעט נער ונערה בישראל שלא שמעו עליה.
בגיל 31 היא יוטיוברית במשרה מלאה, שהחלה לפני חמש שנים עם סרטוני איפור וכיום מייצרת ולוגים (בלוגים מצולמים) לשלושה עמודי יוטיוב שבהם רבע מיליון עוקבים במצטבר, סרטונים עם מאות אלפי צפיות ואלפי טוקבקים בכל אחד. יש לה יותר מ־100 אלף עוקבים באינסטגרם, וגם אפליקציה על שמה, שמשגרת הודעות פוש על כל תוכן שהיא מעלה.
להיות אשלי בקשי. סלפי תחת אבטחה במפגש מעריצים // צילום מתוך האינסטגרם
היא מפעילה אתר בלוגים בנושאי איפור, טיפוח ויופי, מתעדת ברשת את חייה הפרטיים, הזוגיות והאימהוּת, וסוחפת חקיינים וגם מעריצות פנאטיות, שקוראות לעצמן "בקשית פוראבר עד הקבר". כינו אותה "גורו הביוטי של האינטרנט", בחרו בה לכוכבת הרשת של 2015 בטקס נבחרי הילדים, ולפני כמה חודשים היא גם זכתה לחיקוי ב"ארץ נהדרת".
"לא מזמן בעלי רצה ללכת לאכול פיצה. אמרתי לו, 'אי אפשר, היום יום שלישי, בשש מסתיימת הפעולה בצופים וכולם הולכים לפיצה'. הוא אמר, 'תרדי מהעץ שאת חיה עליו'.
"אז הלכנו, ו־40 בנות רצו אלי בהיסטריה. הוא היה בהלם. התחבאתי בחנות הבגדים שליד הפיצה, עם התינוקת שלי, לקחנו טייק אוויי ואכלנו בבית".
מתי התחילה האובססיה הזאת?
"אני חושבת שבחנוכה 2014. יזמתי מפגש מעריצים בקריון בקריית ביאליק, חשבתי שיגיעו 500. הגיעו 1,500, רובם ילדים. רציתי שיעמדו בתור מסודר, שנוכל להכיר, אבל הילדים לא ראו בעיניים והתנפלו. הקהל הבוגר לא היה יכול להתקרב, ראה אותם שוברים את השערים, הורסים את הקניון, והפסיק לבוא.
"ואני רואה מולי ילדות קטנות, בנות 8 ו־10, עם שקיות, אומרות לי, קניתי את הפודרה שהמלצת עליה וקניתי את האודם שהמלצת עליו. אמרתי לעצמי, רגע, מה קורה פה? היא לא צריכה פודרה בגילה. ולמה היא מוציאה את הכסף של אמא שלה על מה שהמלצתי עליו? פתאום הרגשתי שיש לי כאן אחריות".
כשפתחה את ערוץ האיפור שלה ביוטיוב, AWBMakeup, קיבלה בעיקר תגובות מנשים בגילה, "זה היה כמו פורום שמדברים בו על תחביב. אבל אז הגיעו הילדות, שהן הרבה יותר טוטאליות.
"הן כאילו לקחו עלי בעלות. הן תוקפות ומעליבות את מי שמבקר אותי, ובגללן אני לא יכולה להגיע למקומות שאני רוצה להיות בהם. בשנה שעברה אנשי אבטחה הוציאו אותי מביוטי סיטי, הגעתי הביתה בוכה.
"והן פוגעות בי עסקית, כי הרבה מותגים אומרים לי, אין לנו מה לעבוד איתך, הקהל שלך צעיר מדי. הם לא יודעים שלפי הסטטיסטיקה של גוגל, רק 15 אחוז מהצופים שלי הם בני פחות מ־18. ברור שיש איזושהי סטייה, כי ילדים נכנסים מהיוזרים של ההורים והאחים או משקרים בגיל. ועדיין, אני חושבת שהרוב המשמעותי בערוץ שלי הוא קהל בוגר".
מצד שני, הילדות האלו הביאו אותך למקום שאת נמצאת בו היום.
"במאה אחוז. הן אלה שגרמו לי להיות ויראלית. הן גרמו לי להיות דמות ב'ארץ נהדרת'. הן הביאו אותי למיינסטרים.
"בכל דבר יש פלוסים ומינוסים. אני אוהבת אותן, והן אוהבות בחזרה, בלי גבולות ובלי תנאים. לויאליות כמו 'וואן דיירקשן' כזה, עד הקבר. הן יכולות להיות הכי מגעילות עם התגובות שלהן, אבל גם הכי מפרגנות. הכל אקסטרים איתן, אני עוברת בגללן רכבת הרים רגשית כל יום מחדש.
"אמא אחת התקשרה לספר לי שהבת שלה, בת 18, נהרגה בתאונת דרכים, והיא היתה צופה שלי. יש לה עוד שתי בנות, ועכשיו הן יושבות יחד ורואות את הסרטונים שלי, וככה נזכרות בה. אתה יודע כמה בנות עשו עלי עבודה לבית הספר? יש להן פרויקט לעשות על דמות שנותנת להן השראה, מודל לחיקוי. פעם היו עושים על בן־גוריון וכאלה, היום הן עושות עלי!
"שתי ילדות מכיתה י"ב שלחו לי את הפרויקט, וכשקראתי, הבנתי. הן לא הזכירו בעבודה את המילה איפור. הן מדברות על איך עליתי לארץ, ואיך אני עובדת במה שאני אוהבת, ואיך הוצאתי ליין מברשות, ושאני מובילה את הדרך. אלה הדברים שהן רואות".
* * *
לא פעם, היא אומרת, הצופים שלה מגבילים אותה. "בעיקר כשמדובר בפוליטיקה ובדת, שאז אנשים לוקחים את זה לאקסטרים. כל המהות של יוטיוב זה פשוט להיות אתה, ולא לחשוב יותר מדי. לא לכתוב תסריטים, פשוט לדבר מהלב. לא מזמן היה לי יום מבאס, נקרעה לי השמלה, ירד עלי גשם, ונשברה לי העדשה של המצלמה. ישבתי באוטו, צילמתי את עצמי באייפון ואמרתי, 'תודה לקרמה שזו רק העדשה ולא המצלמה כולה'.
"אתה לא מבין איזה תגובות. אנשים התעצבנו שלא אמרתי 'תודה לאל'. חצי מהתגובות - 'את מתביישת שאת יהודייה? את לא מאמינה באלוהים? את לא יהודייה טובה'. מה אכפת לכם? מה אתם מתערבים?
"פעם העליתי תמונה שלי אוכלת המבורגר לאינסטגרם וכתבתי: לכבוד 50 אלף עוקבים, אוכלת 50 אלף קלוריות. לא התייחסתי לזה שבהמבורגר יש גבינה. זה לא אישיו אצלי. וכמות התגובות שקיבלתי... שאני מודל לחיקוי, ואיך אני מעלה דברים כאלה.
"כל שנה אני מקשטת קצת את הבית לכריסמס, לא ממקום דתי. בסתיו אני מקשטת עם עלי מייפל אדומים. זה חלק מזיכרונות הילדות שלי מקנדה. אני יכולה לצלם סרטון שלם על מסקרה, וזה ברקע, והתגובות יהיו, 'את לא יהודייה?', 'התגיירת?'
"כל הזמן מתעסקים בדת. אני באה מתרבות שבה זה לא אישיו, לא חושבים לשנייה מה העדה ומה הדת של האחר, אבל יש אוכלוסיות בארץ שזה כל מה שהן רואות.
"היה מקרה שבכיתי בגללו ימים. חברה ממש טובה, קנדית יהודייה, עלתה לארץ מטורונטו והתחתנה עם קיבוצניק. החתונה היתה ביפו, העליתי תמונה שלהם בחופה ותייגתי את המקום בעברית ובערבית.
"בתוך כמה דקות מהומה על האינסטגרם שלי. 'איך בחורה יהודייה מתחתנת עם ערבי, ביזיון' ו'הלוואי שיהיה לילדים שלהם סרטן'.
"מי אתם שתתערבו? שניהם יהודים, מה אתם קופצים למסקנות? ואם זה באמת היה זוג מעורב, אז מה? העליתי סרטון שלי בוכה ואמרתי להם: אתם פשוט מבאסים ת'תחת".
גם הערוץ שהיא מחזיקה באנגלית, GirlAbroad, שבו היא מספרת על חייה בישראל בתור עולה ותיקה, נצפה על ידי עשרות אלפים, וגם שם כל מילה מעוררת דיונים סוערים.
"העליתי שם סרטון באנגלית, שבו סיפרתי שכשהילדה שלי היתה בת חמישה ימים, האחות בבית החולים הרימה אותה ונתנה לה נשיקה, וזה חירפן אותי, עם כל המחלות שיש שם. אמרתי שישראל היא מדינה מאוד חמה ודביקה בקיץ, וגם האנשים מאוד חמים ודביקים. התכוונתי פיזית, שנוגעים אחד בשני וכולם דביקים.
"איך התעצבנו עלי! 'לא טוב לך פה - תחזרי לקנדה!'. 'אנחנו אנשים חמים, אז מה אם היא נישקה את הבת שלך'. מישהו פתח עמוד אינסטגרם 'אשלי אנטישמית'".
זה מעליב אותך?
"כן, זה מכאיב. נורא קל לאנשים לכתוב, כי הם יושבים מאחורי מסך. זה מפריע לי. אני לא יכולה לקרוא תגובות כאלה ולא לקחת ללב. אני כן יודעת לשים את זה בפרופורציות. מה שבאמת כואב לי זה שרוב התגובות מגיעות מהדור הצעיר, זה העתיד של המדינה שלנו, ומגדלים את הילדים האלה להיות עם כל כך הרבה שנאה למי שלא בדיוק כמוהם.
"אתמול מישהי רשמה לי על תמונה שהעליתי לאינסטגרם, 'חבל שאת לובשת דברים כל כך מבגרים, שלא מחמיאים לך'. כמה רוע, כמה שעמום יש לבחורה, שהרגישה צורך להקדיש חצי דקה מהחיים שלה בשביל לכתוב לי את המשפט הזה. נכנסתי לפרופיל שלה וראיתי שזו אישה מבוגרת בת 50, עם ילדים.
"לאחרונה גם ביקרו אותי על זה שאני טסה המון לחו"ל, ואיזו מין אמא אני, שמתרחקת מהילדות שלה. אני לא מבינה למה כל אחד חושב שהוא יכול לומר לי את כל זה? ואני חייבת להיות נחמדה לכולם בחזרה".
ולא מתחשק לך לעשות מיילי סיירוס ולשרוף את התדמית הזאת אחת ולתמיד?
"אני כל הזמן נלחמת בתדמית. אני לא מעשנת, לא שותה אלכוהול וגם לא מאוד מקללת, אבל אני בת 31, ואני לא רוצה להיות כוכבת ילדים. זה אמנם מחמיא לי שאומרים שאני מודל לחיקוי, אבל זאת המון אחריות על הכתפיים, שמעולם לא רציתי.
"ותבין, ערוצי ילדים כל הזמן פונים אלי, רוצים להכניס אותי לתכנים שלהם, ואני תמיד אומרת שזה לא נכון לי. זו לא המהות שלי. הקהל שלי בוגר.
החיקוי ב"ארץ נהדרת". "לא אהבתי שהציגו אותי כמישהי שעושה סרטוני איפור לנערות"
"נגיד, החיקוי שעשו עלי ב'ארץ נהדרת' היה בעיניי סופר־מחמיא וכבוד גדול. הדבר היחיד שהפריע לי היה המשפט שקיציס אמר לפני החיקוי, בסגנון 'בטח כבר שמעתם על הכוכבת שמטריפה את בנות הנוער'. לא אהבתי שהציגו אותי כמישהי שעושה סרטוני איפור לנערות ברשת, זו לא אני.
"אז מצד אחד הצלחתי להגיע למיינסטרים, ומצד שני המיינסטרים עוד לא מקבל אותי. נגיד, חברה מחפשת פרזנטורית, אז אני מציגה את עצמי בתור אופציה, והם צוחקים. 'את לא שחקנית, את לא דוגמנית, את לא אופציה. אבל אנחנו מאוד רוצים לעשות איתך קמפיין דיגיטל'.
"ואני אומרת להם, תקשיבו, חבר'ה, עם כל הצניעות, אני יותר חזקה היום מהרבה דוגמניות שאתם לוקחים לפרסם לכם את הג'ינסים או ווטאבר".
יש המון אנשים שמקנאים בך.
"זה אולי יפתיע אותך, אבל החיים שלי מאוד בודדים. בסוף, רוב היום זה אני והמחשב, אני והמצלמה, אני והסנאפצ'ט. נכון שאני משדרת למאות אלפי אנשים, אבל בסוף אני לבד. והתעשייה קשה מאוד. ואין פרגון למי שבטופ.
"אני כבר לא הולכת להשָקות, כי זה נהיה לא נעים. אני מרגישה שכל הזמן מסתכלים עלי, אני יודעת שיש עלי הרבה ריכולים.
"כשהתחלתי לפני חמש שנים, עשיתי את זה כתחביב. באתי ממקום אותנטי. לקח לי שלוש שנים כדי להבין שאני בכלל יכולה להיות בקשר עם מותגים. היום כל אחת פותחת ערוץ יוטיוב וחושבת שהיא תהפוך להיות מפורסמת. אחרי חודשיים ביוטיוב אנשים כבר פונים לחברות ומציעים להן שיתופי פעולה עסקיים. כולם מכוונים ל'איך אני עושה מזה כסף'. זה הורס את התעשייה, זה פוגע ביצירתיות".
* * *
היא נולדה בהמילטון, קנדה, לחיים וקלייר וקסמן, תל־אביבים שעזבו את הארץ ב־1979 עם שלושת אחיה הגדולים. "בבית דיברנו בעיקר אנגלית. הלכתי לבית ספר יהודי, ושם למדתי קצת עברית, אבל הייתי ממש קנדית. היינו באים לארץ כל קיץ, וזה היה חם מדי, יותר מדי חול, יותר מדי ג'וקים. לא התחברתי".
כבר כילדה נמשכה מאוד לאיפור. "תמיד הייתי טובה בזה, וכל החברות שלי רצו שאני אאפר אותן. הייתי יושבת שעות ומשחקת עם כלים של איפור. חלמתי להיות אסתי לאודר הבאה".
בגיל 14 עברה עם משפחתה לטורונטו, ובגיל 16 וחצי סיימה תיכון בהצטיינות. משם המשיכה לאוניברסיטה בקיטשינר, ללימודי מינהל עסקים וכלכלה. "היתה בעיר קהילה גדולה של מוסלמים. מלא הפגנות נגד יהודים וישראל, ואני ילדה בת 17, שאף פעם לא נתקלה בדברים האלה.
"בשבוע הראשון חוויתי אנטישמיות בפעם הראשונה. היה יום גיבוש במעונות, וסיפרתי שאני יודעת קצת עברית. סטודנט אחד הסתכל עלי ושאל, 'את יהודייה?' ואז זרק את הנעליים שלי מהחלון וסילק אותי מהחדר. כולם סביבי היו בהלם, ואחר כך באו להתנצל שלא התערבו.
"אחרי חודשיים החלטתי לצאת ל'תגלית'. אמרתי, נסיעה בחינם, למה לא? והם עשו לי שטיפת מוח כמו שצריך. לקחו אותנו לכביש 6 והראו לנו את החומה, כאלה דברים. זה היה ב־2003, כשבקמפוסים בעולם היה קמפיין גדול נגד ישראל.
"משהו לא הסתדר לי בדרך שמציגים את ישראל לעומת איך שאני מכירה אותה. לא הייתי בקיאה בפוליטיקה ובהיסטוריה, אז התחלתי לקרוא. עניין אותי לקרוא על המלחמות שאבא שלי השתתף בהן ואף פעם לא סיפר לי עליהן. הוא היה הלום קרב מיום כיפור ולא דיבר על הדברים האלה.
"הקמתי ארגון קטן באוניברסיטה עם עוד יהודי וארבעה אוונגליסטים, עשינו יחסי ציבור לישראל כדי להראות מה כן טוב פה. ב־2004 הטיסו אותי לקורס הסברה של שישה שבועות בארץ מטעם משרד החוץ, כחלק ממשלחת של ראשי ארגונים מקמפוסים בצפון אמריקה. ואז הבנתי שחשוב לי לעשות צבא.
להיות אשלי בקשי. סלפי עם עפר שכטר // צילום מתוך האינסטגרם
"הייתי שולחת לצבא פקסים מקנדה, להכין אותם מראש שאני רוצה להגיע, אבל לא ענו לי. ב־2006 פרצה מלחמת לבנון, וחייל בודד מארה"ב, מייקל לוין, נהרג. ראיתי את זה בחדשות, הוא היה באותו מחנה קיץ שאני הלכתי אליו, ומשהו בסיפור שלו עשה לי תחושה של 'למה אחרים הולכים לצבא ונהרגים, ואני מחכה לתקופה של שלום כדי להתגייס?' סיימתי מהר את התואר, טסתי לארץ, וביום שנחתתי הוכרזה הפסקת אש".
איך המשפחה שלך הגיבה?
"אבא שלי, ובעצם כולם סביבי, אמרו לי, 'את מטומטמת? מה נסגר איתך?'
"סיימתי תואר יוקרתי, היו עבודות שחיכו לי. היו לי מלא אופציות בקנדה. עשיתי סטאז', היה מישהו שרצה שאנהל לו את החנות. אבל בא לי צבא. אמרתי להם, 'אם לא אעשה את זה בגיל 21, אז מתי אעשה את זה?'
"קניתי תיק ענק, שמתי בו כל מיני דברים שחשבתי שצריך לקחת לצבא, ויום אחד פשוט באתי עם התיק לבקו"ם, כי אף אחד לא ענה לי לטלפונים ולפקסים. עמדתי בשער, אמרתי לש"ג, 'שלום, באתי להתנדב לצה"ל', והוא לא הבין מה אני רוצה. בסוף בא אלי חייל ואמר לי, 'את צריכה קודם להוציא תעודת זהות, לקבל אזרחות ישראלית'.
"הייתי צריכה לעשות עלייה באופן רשמי. זו היתה ביורוקרטיה מאוד קשה. עבדתי בהייטק, שכרתי דירה בהרצליה, ואחרי חצי שנה התגייסתי, בגיל 21".
* * *
היא שירתה כמ"כית טירונות בחיל האוויר. "גם בצבא, כשהייתי כאילו קרבית, הייתי מחביאה באפוד את הפודרה והמברשת לפני שיוצאים לשבוע שדאות. אמרתי, אין מצב שאני בשטח בלי פודרה. הייתי מעגלת ריסים בשטח, לא יכולתי בלי איפור. זה בא ממקום של חוסר ביטחון עצמי".
כעבור קצת יותר משנתיים יצאה לקצונה וחתמה קבע. בזכות התואר האקדמי ושפת האם שובצה במחלקת תקציבים בקריה ושירתה שלוש שנים כקצינת שיווק ומכירות. "הייתי הנציגה של צה"ל שמלווה פרויקטים מול משרד הביטחון, מכרתי חלקי חילוף ממטוסים ישנים לצבאות זרים.
"במקביל עשיתי תואר שני בלוחמה בטרור. בגיל 26, כשהבנתי שבחיל האוויר יש תקרת זכוכית למי שלא היה טייס, החלטתי להשתחרר. למחרת התחלתי לעבוד במשרד הביטחון, באותו גוף שמולו עבדתי כחיילת - סיב"ט, האגף לסיוע ביטחוני".
בין המטוסים וטיסות העסקים לחו"ל, התחביב הישן שלה התחיל לדגדג. היא נרשמה ללימודי איפור אצל ירין שחף. כשחיפשה באינטרנט סרטון הדרכה ליצירת חומר ביתי לניקוי מברשות, נשאבה לעולם הסרטונים ביוטיוב. אחר כך צילמה בעצמה כמה סרטוני הדרכה וטיפים, פתחה ערוץ ביוטיוב והחלה לצבור עוקבים.
"באיזשהו שלב סיפרתי על זה לבוסים שלי במשרד הביטחון, פחדתי שאולי אסור לי. אמרו לי, 'כל עוד את לא מספרת במה את עובדת, אין בעיה'. הייתי נוסעת לתערוכת נשק בוושינגטון, ובערב יושבת במלון ומצלמת בלפטופ סרטוני איפור ליוטיוב".
אחרי שנה וחצי החליטה לעזוב את הג'וב במשרד הביטחון, והלכה לעבוד כמוכרת בחנות איפור בקניון. "אמרתי, אם לא אנסה את זה עכשיו, אז מתי? אם ארצה לעבוד פעם בתחום שבו יש לי ניסיון וקשרים, אוכל למצוא עבודה בתעשייה האווירית או ברפאל. עבדתי איתם, הם היו לוקחים אותי בקלות.
"המנהלת בחנות היתה בטוחה שהיא תהרוס לי את החיים בזה שתקבל אותי לעבודה בשכר מינימום. היא ניסתה לשכנע אותי להישאר במשרד הביטחון. אבל הכי נהניתי בעולם. למדתי את הקהל הישראלי, עבדתי משמרות, יצאתי עם חברות, ויכולתי להתרכז ביוטיוב שלי. היו לי בערך 5,000 עוקבים, והבנתי שאם אשקיע בערוץ הזה, הוא יכול להפוך למקור ההכנסה שלי.
"קניתי מצלמות, תוכנת עריכה ומחשב, קניתי תאורה בעלי אקספרס, ואחרי עשרה חודשים עזבתי את החנות. עידן נורא דחף אותי לעשות את זה, הוא ראה את הפוטנציאל".
עידן בקשי (33) הוא בעלה זה חמש שנים. בן למשפחה אמידה מהרצליה, עם עסקים בתחום הבנייה. "חברים משותפים הפגישו בינינו חצי שנה אחרי שעשיתי עלייה, ובזכותו לא הרגשתי חיילת בודדה. הוא והמשפחה שלו ממש עזרו לי, בסופי שבוע הייתי חוזרת מהצבא אליהם הביתה".
* * *
שנתיים ביוטיוב הספיקו לאשלי כדי להבין שאפשר לעשות מזה כסף. היא התחילה לקבל צ'קים מגוגל על הצפיות בסרטונים שלה, ובעיקר בפרסומות שלפני. "בהתחלה זה היה מאות שקלים בחודש, ואי אפשר להתקיים מזה. אז מן הסתם, משלימים עם תוכן שיווקי, שמייצר הכנסה צדדית.
"היום כבר מציעים לי עשרות אלפי שקלים על שיתוף פעולה שווה. אני מעדיפה לעשות פרויקט אחד גדול עם תוכן טוב מאשר להמליץ על 20 דברים באלף שקל. זה בדיוק העניין עם נטלי דדון, למשל. אני אוהבת אותה, אבל היא כבר לא מעניינת מהבחינה הזאת, כי היא מיסחרה יותר מדי את האינסטגרם שלה בזמן מאוד קצר. אני אמרתי מההתחלה לא להכל. רציתי לבנות משהו מתמשך".
איך הצופים מגיבים לפרסומות הסמויות האלו?
"הם כל כך סקפטיים היום. גם דברים שלא ממומנים, חושבים שהם פרסומת. למשל, קניתי אייפון חדש, ואנשים רשמו לי למטה 'ממומן על ידי אפל'. אני תמיד גלויה, כי חשוב לי שמותגים אחרים יראו שמי שעובד איתי צריך לשלם.
"אני צריכה להיות מאוד חכמה עם התוכן השיווקי שאני עושה. כבר קיבלתי פניות מחברות שאמרו, תעשי לנו סרטון ותשווקי לנו ככה וככה, ויש לנו תקציב של 250 שקל. נראה לכם שאני אסכן את הקהל שלי, שאני בונה חמש שנים, בשביל 250 שקל?
"אני שונאת את האווירה בארץ, שכל בלוגר מנסה לקבל דברים בחינם. פנו אלי מיחסי ציבור של מותג שאני מאוד אוהבת ורצו לשלוח אותי לחו"ל ובתמורה, שאעלה לאינסטגרם תמונות. אמרתי להם, אין אצלי דבר כזה 'בתמורה'. אם זאת עבודה, אז אני מוציאה חשבונית. אני לא אוהבת את ה'תעשי ג'סטה' בתמורה לתמורה.
"אני רואה אינספור יוטיוברים שפשוט נופלים בזה. הם עושים תוכן שיווקי כזה גרוע, וזה לא שורד. מה שקצת מבדיל אותי מהשאר זה שאני באה מעולם עסקי, ותמיד רציתי להיות אשת עסקים, עצמאית עם עסק. לא ידעתי שזה יהיה דרך יוטיוב".
להיות אשלי בקשי. סלפי גם בחדר הלידה // צילום מתוך יוטיוב
היתה עלייך ביקורת כשטענת שפורמולה עוזרת לתינוקות לישון טוב יותר, בסרטון שמומן על ידי סימילק.
"סימילק פנו אלי, כי ראו בסרטונים שאני משתמשת במוצר שלהם. ההסכם היה שאפיק להם תכנים בנושאי הורים. אני לא מחויבת להגיד שום דבר, הם לא מאשרים את התכנים, כלום.
"מעולם לא אמרתי שאני סמכות בנושא, ואני חושבת שכשנותנים לתינוקות תרכובות מזון בלילה, זה באמת משביע וגורם להם לישון יותר טוב. סימילק לא אמרו לי להגיד את זה. להפך, עליהם יש פיקוח רציני לגבי מה מותר לפרסם ומה לא. המשפט שאמרתי הוא שלי, אני יכולה להגיד מה שבא לי. אני אדם פרטי וזכותי להאמין במה שאני רוצה.
"רציתי לעשות עבורם סרטון על למה אני לא מניקה ולספר שעברתי ניתוח והוציאו לי גוש בשד. זה משהו שבחרתי לא לשתף בערוץ שלי. הרופאים אמרו שרוב הסיכויים שאוכל להניק רק בשד אחד, שזה נורא קשה. לכן גם לא ניסיתי להניק, כי זה יכול לעשות סיבוכים.
"באו סימילק ואמרו לי, 'לא כדאי לך, את תשרפי את עצמך עם כל הארגונים האלה וכל השיימינג שהם עושים לכל הנשים שלא מניקות'. במקרה הזה הם שמרו עלי".
* * *
יש לה שתי בנות, ליה (שנתיים וחצי) ואריָה, שנולדה לפני שבעה חודשים. "אם לא הייתי כל כך עסוקה, הייתי עכשיו שוב בהריון. מבחינתי, הייתי ממשיכה כמו דוסית בקטע הזה. אני כל כך אוהבת ילדים".
את המצלמה היא הכניסה גם לחדר הלידה, והסרטונים שתיעדו את לידת הבנות הם הנצפים ביותר שלה. בראשון, היא מספרת, צפו עד היום 380 אלף איש. מאז היא מתעדת את תהליך הגידול שלהן ומפרסמת את הסרטונים בערוץ השלישי שלה, Behind The Bakshis, שמזכיר קצת את "מחוברים".
"אנשים עדיין קוראים לי המאפרת מהיוטיוב, למרות שרוב התכנים שלי היום לא קשורים לאיפור. מדריכי האיפור מקבלים הכי מעט צפיות, גם אותי זה כבר משעמם.
עם עידן וליה. "אני לא יכולה לצלם את החיים שלי בלעדיה" // צילום מתוך האינסטגרם
"בערוץ הזה נתוני הצפייה שלי שונים. יש לי 80 אלף עוקבים, רבע מהם בנים. המון בנים מצטלמים איתי ברחוב, מגיעים למפגשים. ואני לא מדברת על גייז. יש גם זוגות שצופים בזה ביחד".
לא מפריע לך לחשוף את הילדות?
"אני משתדלת להראות כמה שפחות. הבת הגדולה כבר מדברת, ואני לא יכולה לצלם את החיים שלי בלעדיה, אז היא משתלבת יותר. אני יודעת שיש הרבה עניין בזה, הרבה אנשים אוהבים לראות. ואם אני מודל לחיקוי, חשוב שיראו הכל. שיראו שאני גם אמא וגם אשת עסקים. שיראו שאפשר להספיק הכל, ושאם את עובדת קשה, את לא צריכה לבחור בין קריירה לילדים.
"בעולם הרשת יש הרבה זיוף, אבל בסוף תלוי מה אתה בוחר להראות. אני בוחרת להראות תמונות שלי בלי איפור, וסרטונים שלי בוכה ועצובה. הדבר היחיד שכאילו הסתרתי, אבל הוא די ידוע לכולם, זה שאבא שלי נפטר מסרטן יום לפני הלידה של ליה, ולא סיפרתי הכל, כי רציתי לכבד אותו. אני באמת בן אדם מאוד אופטימי ושמח בקטע מוגזם. אי אפשר לזייף את זה לאורך חמש שנים.
"זאת אני. בן אדם שמאוד אוהב לדבר, וזה מתאים לי להחזיק ערוץ שבו אני כל הזמן יושבת ומדברת. חמי תמיד צוחק עלי וקורא לי פולנייה חופרת. הוא כל הזמן אומר לי, 'זה לא ייאמן, לקחת את הדבר שאת הכי טובה בו, שזה לחפור, והפכת את זה למקצוע'".
* * *
לפני שנה השיקה אשלי ליין של מברשות איפור על שמה. "מירב ההשקעה שלי היום הולכת על הליין הזה, ו־90 אחוז מההכנסות באות ממנו. אני משיקה עכשיו עוד שש מברשות, ובניתי גם אתר באנגלית, כדי לנסות לשווק את זה בעולם. אני עובדת על עוד כמה מוצרי איפור משלי".
היית רוצה להיות קים קרדשיאן?
"אני מעריצה את קים קרדשיאן. היא גאונה. כולם שם גאונים. קיילי וקנדל, מי הן היו? כולה ילדות בנות 18. מטורף. אישית אני פחות מתחברת לסגנון, אבל בתור אשת עסקים אני מאוד מעריכה את מה שהם עושים שם. אני חושבת שזאת האמא שעושה הכל.
"מה שהם עושים זה מאוד אמריקני, והם עושים את זה נכון לשוק שלהם. השוק הישראלי שונה לגמרי. בארץ אנחנו יותר קטנים, אין מקום להרבה סגנונות.
"אני מתה לראות, למשל, מישהי במגזר החרדי שמצליחה להתרומם כמוני. אני מכירה אחת שעושה את זה ולא מצליחה להתרומם. אגב, אני מאוד חזקה אצל הצופים החרדים".
מה עוד מתחשק לך לעשות?
"הייתי רוצה ש־Behind The Bakshis יהיה יותר הפקתי. שיסתובב איתי צלם ברחוב ויתעד גם כשאני לא מצלמת את עצמי. כי אני מפספסת מלא רגעים, ועד שאני מוציאה מצלמה, עובר הרגע. אני גם רוצה לעשות שידורים חיים".
את יכולה ללכת לריאליטי.
"ריאליטי זו לא אופציה מבחינתי, כי ברור שהמטרה של ריאליטי זה להוציא ג'יפה, לא להחמיא למי ששם. מנסים לשבור אותך כל הזמן, ואחר כך מחתימים אותך על חוזה ואתה נהיה עבד. זה טוב למי שעוד אין לו שם, או שהיה פעם מפורסם ורוצה לחזור לזה. אחת כמוני, שנמצאת כרגע בצמיחה שלה, זה יכול רק להפיל. אני רוצה דווקא לנסות כיוון של משחק".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו