חוקר את הקצה

על פרק כף ידו הימנית של דורון אביגדורי (47) ענוד צמיד בצבע אדום בוהק עם עיטורי ברזל. כשמביטים קצת יותר מקרוב רואים שלא מדובר בסתם צמיד, אלא בכזה שעליו מצוינים פרטיו האישיים ומספרי הטלפון של אשתו ושל בנו הבכור.

"זה כדי שאם ימצאו אותי מעולף או חצי מת באיזה חור, יידעו לזהות אותי ולמי להתקשר", מספר דורון אביגדורי, אחד מעשרות הבודדים שמוגדרים בישראל כאולטראמן, כאלה שהשתתפו באתגר שנמשך שלושה ימים מלאים וכולל שחייה של 10 ק"מ, ריצת שני מרתונים שנמשכים על פני 84.4 ק"מ, ורכיבת אופניים של 420 ק"מ. בסך הכל - 515 ק"מ.

על הצמיד כתובות גם שתי מנטרות נוספות שמסייעות לו באתגר הבלתי נתפס שבו הוא משתתף. הראשונה, DNF (Did not finish) is not an option ("לא לסיים זו לא אופציה"), מזכירה לאביגדורי מהי המטרה החשובה ביותר באימונים וגם בקרב הגופני והנפשי.

השנייה, ישירה יותר, היא Shut up legs ("תסתמו רגליים"), פשוט כל כך, אבל גם הכרחי כל כך, בעיקר כשמשתתפים באתגר שאורכו מאות ק"מ. "מבחינתי פשוט אין דבר כזה לא לסיים", מדגיש אביגדורי.

אלא שהדבקות שלו במטרה לא תמיד עלתה יפה. בתחרות איש הברזל הראשונה שבה השתתף ב־2012 בפרנקפורט, תחרות שנחשבת קלה יותר ביחס לאולטראמן, צלח אביגדורי את קטעי השחייה והרכיבה, אולם לאחר 10 ק"מ של ריצה, דברים השתבשו. "הרגשתי זוועה מבחינה נשימתית, עם הקאות ושלשולים כל המרתון. כל שלושה ק"מ עצרתי בשירותים. חזרתי ארצה אחרי יומיים והרגשתי רע נורא, אבל סיימתי את התחרות.

"כשחזרתי לארץ קפצתי למיון בבית החולים רק על מנת להיבדק כי בנשימה עמוקה עדיין חשתי בכאבים, ואיך שחיברו אותי למוניטור ולחמצן שלחו אותי מייד לשישה ימים בטיפול נמרץ בעקבות דלקת ריאות ספונטנית שפיתחתי בזמן התחרות. העדפתי להסתכל במקרה הזה על חצי הכוס המלאה, וללכת בהתאם למנטרה שלי - 'לא לסיים' לא היה אופציה".

מתי חזרת להתאמן?

"אחרי ששוחררתי נאסר עלי להתאמן במשך שלושה שבועות, ולבסוף חזרתי לפעילות אחרי חודש, ובהדרגתיות הגברתי את הפעילות".

ב"הגברת הפעילות" מתכוון אביגדורי ל־25 שעות אימון בשבוע. הוא קם מדי יום בארבע לפנות בוקר, ובשעה ארבע וחצי מתחיל באימון שנמשך שלוש שעות. סופי השבוע הם אינטנסיביים יותר, וכוללים לרוב רכיבה ארוכה של כ־200 ק"מ.

"כשיש יותר מועקה צריך להתאמן יותר בשביל לאוורר את המערכת". אביגדורי מתחרה באולטראמן 2015

"בסופי שבוע אני קם בשתיים בלילה, מתחיל להתאמן בשלוש ומסיים בשעה 11. לרוב אני ישן שלוש־ארבע שעות בלילה. מבחינת תזונה אני צורך ספירולינה מדי בוקר, שנחשבת לאצת־על", הוא ממשיך.

"אני כמעט לא אוכל בשר, כי לוקח לו זמן להתעכל. אני נמנע גם מדגים, מביצים ומחלב. אגב, אחוז גבוה מאוד מה'אולטראיסטים' הם טבעונים. בשנה שעברה, על פודיום 'סובב עמק' באחד מהמקצים הארוכים - שלושת הפודיומיסטים היו טבעונים".

 

אפקט CSI

את הספורט התובעני משלב אביגדורי עם עבודה תובענית לא פחות, פיקוד על המעבדה הניידת של מז"פ במשטרת ישראל, בדרגת רפ"ק. יש מי שמשווה אותו לגיבור הסידרה "דקסטר", לא חלילה בגלל שמדובר ברוצח סדרתי, אלא בשל מומחיותו בזיהוי ובחקירת תבניות כתמי דם. 

בין היתר, הוא שימש חוקר זירה במקרים של רצח משפחת אושרנקו בראשון לציון, רצח הילדה רוז פיזם, שגופתה נמצאה בנחל הירקון, תאונת הפגע וברח שבה נהרג שניאור חשין, ובעוד מקרים נוספים שהשתיקה יפה להם. 

"ה'בייבי' שלי בעשור האחרון הוא ניתוח תצורות כתמי דם", הוא מספר. "אנשים אולי נחשפו לזה קצת ב'דקסטר' אבל זה לא כמו בתוכנית, או בתוכניות 'CSI' אחרות שבהן מראים תרחישים מופרכים למדי. לפעמים יש שם בסיס אבל הסקת המסקנות נחרצת יותר מדי. להביא גילוי בתוך 45 דקות כולל פרסומות זה לא סביר. זה יצר בארה"ב את אפקט ה־CSI. בתי משפט שואלים את מומחי המז"פ מדוע אין באפשרותם להסיק מסקנות מהירות יותר, כי הרי בטלוויזיה הם ראו אחרת, וזו בעיה של ממש". 

לדברי אביגדורי, באמצעות ניתוח כתמי הדם, והבנה מהיכן במרחב הם הגיעו ובאיזו זווית, אפשר לפענח ולשחזר מה קרה בזירה. "נתקלנו במקרה של גבר שטען שהותקף על ידי אישה בביתו, וכתוצאה מכך נבהל ובאקט של הגנה עצמית זרק לעברה פטיש שגרם למותה. בניתוח כתמי הדם שביצענו התגלה סיפור אחר: כיווניות כתמי התזה מלמטה למעלה, כלומר ראשה של המנוחה היה על הרצפה ורק אז היכו בה. הסקנו גם שהיתה יותר מפגיעה אחת בראשה, בניגוד למה שהרוצח טען".

לאביגדורי, שלקח חלק גם בתיק החקירה של רצח הנערה תאיר ראדה מקצרין, יש דעה ברורה בנושא. "היה פה ספין תקשורתי מטורף ונוצר באוכלוסייה באזז שזדורוב לא הרוצח. אחרי היכרות עם הממצאים הפורנזיים אני סומך את ידי על בית המשפט במיליון אחוז. הראיה הפורנזית החזקה בתיק היא חלקי עקבות נעליים בדם שנמצאו על הג'ינס של המנוחה.

"לפי ירון שור, שהוא מומחה עולמי בתחום, מדובר בסוליות נעליים ייחודיות, שמביאות לכדי המסקנה שמדובר בעקבות נעליים של זדורוב. השחזור של זדורוב שלפיו הוא מטפס מתא השירותים על המנוחה, עובר את המחיצה לשירותים שליד - ומשם יוצא, הוא בהלימה עם עקבות הנעליים שנמצאו בדם", מסביר אביגדורי.

"העיסוק שלי לא שגרתי, אבל אני לוקח סיכונים מחושבים". אביגדורי במשרדו

זירה אחרת, שאליה אביגדורי הגיע באופן כמעט מיידי, היא זירת הרצח של משפחת אושרנקו בראשון לציון בשנת 2009. מדובר באחת הזירות הגדולות ביותר שהיו אי פעם במז"פ, "ובוודאי הזירה הגדולה ביותר שלי", נזכר אביגדורי. "שש נפשות שנרצחו. זירה קשה מאוד, שכללה גופות של תינוק ופעוטה בת שנתיים. כל גופה נדקרה עשרות פעמים.

"הזירה היתה גם מורכבת מבחינה פורנזית כי מבצע הרצח שרף חלק ממנה. למרות זאת, בסיום יום העבודה הראשון שלנו בזירה הצלחנו להביא חמש דגימות ששייכות למבצע, למרות שהיו שם אלפי כתמי דם. הצלחנו למפות ולשחזר את האירוע על סמך כתמי הדם, ולהגיד מי הותקף והיכן זה קרה בדירה".

זכורים לך מקרים שלקחת באופן אישי?

"המקרה של שניאור חשין, שהכרתי אותו מתחרויות, ובתקופה שלפני התאונה התאמנו לקראת איש הברזל. במקרה הזה קיבלנו את רכב החשוד דאז. הפקנו דנ"א, סיבים ושיער - וקישרנו בין כלי הרכב, הקורבן ומקום העבירה. עד אז גירסת הנאשם היתה שהוא לא נכח במקום, וגירסתו השתנתה תוך כדי המשפט.

"אחרי שהבינו שהרכב קשור בצורה חד־ערכית לגופה, בעיקר מבחינת דנ"א, אז הסניגוריה הגתה גירסה מקורית ומעניינת: שאכן היה מגע בין הגופה לרכב, אבל רכב אחר פגע במנוח, הרים אותו באוויר, ואז המנוח למעשה רק נחת על הרכב שבו נסע טל מור (שהורשע בהריגתו של חשין; ר"פ).

"בית המשפט לא קיבל את זה, בין היתר בגלל ראיה חזקה יותר שקישרה בין הַטְבָּעת גלגל ייחודי עם צמיג אדום, כשהוא במצב עמידה, על דופן הרכב. השופט השתמש בתמונה מחוות הדעת שלנו - עם הטבעת הגלגל על דופן הרכב, בגדר של 'תמונה אחת שווה אלף מילים'".

 

מפריצות דיסק למרתון

הוא נולד וגדל בתל אביב, וחלק מילדותו העביר בדרום אפריקה במסגרת שליחות של הוריו. הוא שב לארץ כדי להיבחן בבגרויות ולאחר מכן התגייס לצנחנים. בהמשך יצא לטיול ארוך במזרח הרחוק ובאוסטרליה וסיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן בקרימינולוגיה ובגיאוגרפיה ("אחרי שראיתי את 'שתיקת הכבשים' החלטתי ללמוד קרימינולוגיה - סיפור אמיתי"), ובהמשך תואר שני במינהל עסקים.

עם סיום לימודיו התגייס בגיל 30 למשטרה, למעבדה הניידת של מז"פ, ולמעשה התמחה במשך תקופה של כחמש שנים עד שהוגדר כמומחה בתחומו.

"אהבתי שזאת עבודה בלי רוטינה, גם מבחינת מיקום הזירה וגם מבחינת שעות העבודה. קסמה לי העובדה שצריך להיכנס לראשו של הפושע, תוך כדי שימוש באלמנטים מדעיים".

בספורט הקפיד לעסוק תמיד, החל מטיולים רגליים וטיפוס, ועד סנפלינג וקיאקים. גם בריצה עסק תמיד, אך לא תמיד למרחקים ארוכים, עד שבגיל 30 התרחש המפנה. "הבחנתי בכרס קטנטנה, ואחרי הפסקה חזרתי לרוץ עשיריות וחצאי מרתון. בגיל 40, כנראה עם המשבר, עשיתי מרתון ראשון.

"עד גיל 45 תיכננתי לעשות תחרות ראשונה של איש הברזל, בפועל זה יצא קצת לפני. אחרי איש הברזל נכנסתי לעולם האולטרא־מרתון (ריצות ארוכות מעבר לאורך של ריצות המרתון הרגילות; ר"פ), ומאז עשיתי כמה מירוצים ארוכים, למשל של 100 ק"מ, כולם בתנאי שטח קשים, המשלבים עליות. עבורי זה שילוב מנצח בין ריצה לטיול".

 

למרות המאמץ הגופני שבו הוא שרוי, אל הספורט האינטנסיבי שבו הוא עוסק הגיע בכלל מפציעה שהתגלתה בשנות העשרים לחייו. "גילו לי שבר בחוליה, שני דיסקים פרוצים. אמרו לי להימנע מכל פעילות ספורטיבית ולחזק את כל שרירי הליבה. היום הכאב היחיד שאני חווה הוא כשאני לא מתאמן".

את אשתו ושלושת ילדיו (בני 16, 12 ו־9) הצליח גם כן לסחוף לעסק, והם משתתפים איתו בתחרויות השונות. "אחרי הלידה הראשונה קניתי עגלת ריצה מארה"ב, ועם השנים כל ילדיי השתתפו איתי בתחרויות ובאימונים, כשאני מסיע אותם בעגלה. הם עשו איתי אלפי קילומטרים, מריצות של עשרה ק"מ ועד חצאי מרתונים. המשפחה שלי מפרגנת מאוד, העיסוק הזה מחייב תמיכה מהבית".

כיצד משלבים חיי משפחה עם עבודה תובענית ואימונים שמצריכים שעות רבות כל כך?

"היחידה שלנו היא יחידת תגובה. אנחנו כל הזמן בכוננות וחיים על פלאפונים וביפרים. גם הזמן הפנוי שלנו הוא לא שלנו. לצאת בערב לפאב לשתות בירה זה משהו שצריך לתאם עם הצוות, כי מי ששותה לא יכול לעבוד באותו ערב.

"אנחנו חיים בשני קווים מקבילים. גם כשסיימנו את העבודה, הטלפון יכול להגיע בכל דקה. היחידה שלנו היא ארצית, ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו בכל נקודה במדינה".

איך מתנהלת "שיגרת" האימונים מבחינתך?

"ברוב הפעמים כשאני שוחה יש כונן עם הפלאפון שלי. היו מקרים שבזמן רכיבה או ריצה הוזעקתי לאירוע, ומצאתי את עצמי מתלבש ברכב, בדרך לזירה. הזירה של משפחת אושרנקו תפסה אותי באמצע אימון ריצה בשבת בבוקר. בזירה אחרת, של רצח בתל אביב, אספו אותי באמצע אימון אופניים. שיגרה לא שגרתית זה הקטע שלנו".

 

סודות הנפש

מבחינת יכולות נמצא המז"פ הישראלי ברמה בינלאומית. אביגדורי בעצמו העביר הדרכות וקורסים בחו"ל, ואחראי למבחני ההסמכה באיגוד האירופי של מז"פ. מתוקף מומחיות המעבדה שלו והעובדה כי אין יחידה מקבילה לה, היא נותנת שירותים גם לגופי הביטחון האחרים.

בחלוף השנים במשטרה נחשף אביגדורי לזירות פשע שכללו זוועות רבות. רבים מהעוסקים במלאכת הזיהוי הפלילי פורשים בשלב מסוים או נזקקים לסיוע נפשי, שכן בלתי אפשרי להתעלם מהנזק הממשי שנגרם לנפש. אלא שאביגדורי, כאמור, מצא את הדרך לשמור על יציבות בתוך הכאוס.

"אם פעם חשבנו שחשיפה לזירות רבות יותר מחשלת, אז מחקרים מראים שזה הפוך. הנפש שלנו היא כלי קיבול, ואם אתה לא יודע לרוקן אותה - כל גופה יכולה לשבור אותך מנטלית, ולא משנה אם עשית לפניה אלף זירות", מסביר אביגדורי.

"חשובים לי מאוד השקט הנפשי והבריאות הנפשית שלי, והספורט הזה עושה אותי בריא בנפשי. כשאני לא מתאמן אני פחות נחמד ונעים. אנשים מייד רואים מתי לא התאמנתי. ברגע שהפכתי להיות ראש מעבדה והעבודה הפכה להיות אינטנסיבית יותר, הגברתי את הפעילות בהתאם. לפעמים כשיש יותר מועקה צריך להתאמן יותר כדי לאוורר את המערכת.

"האנשים של מעבדות ניידות במז"פ הם מוכווני שטח. הרבה מהם מתעסקים בסוגי ספורט שונים. בצוות שלי, המונה חמישה אנשים, כולם עוסקים בספורט, כאשר שניים, מלבדי, כבר השתתפו במרתון ובאולטרא־מרתון. מה שמאפיין את האנשים שלנו הם שאיפה למצוינות, שבירת גבולות, רצון להצליח ולעשות דברים מיוחדים".

מה עובר לך בראש בזמן תחרויות או אימונים?

"אין ספק ששעות האימון הן פרודוקטיביות מאוד. אני נכנס לסוג של אוטומציה ומתנקה לגמרי, כלומר לא חושב על כלום במשך שעות, זו מעין זרימה במנותק. לפעמים בזמן אימונים גם קופצות הברקות לגבי בדיקות שכדאי לעשות או כיווני חקירה שונים שכדאי לנקוט".

והיכן נכנסת חוויית הכאב בניתוק הזה?

"לומדים להתעלם ולהפוך את הכאב לחבר. באימונים או בפעילויות שהן ארוכות מאוד, הגוף כואב וצריך לדעת כיצד להתמודד עם הכאב הזה. יש פרוטוקולים שלמים בנושא הזה".

יש שיגידו שהעיסוקים שלך במשטרה ובספורט הם מעין "פלרטוט עם המוות".

"זה נכון שהעיסוק שלי לא שגרתי, אבל זה לא מדויק להגיד שאני מפלרטט עם המוות. הסיכונים שאני לוקח מחושבים מאוד. אם אני שט בקיאקים בשיטפונות אני לומד את תוואי השטח ולומד את הזרימה מבעוד מועד. ככלל, הדברים נעשים עם מחשבה ולימוד, יש תוכניות אימונים. אני בונה את עצמי נכון ומנסה להימנע מפציעות. כמובן, סיכונים תמיד יש".

אתה מוצא נקודות ממשק בין העבודה לספורט?

"יש תחושות דומות והלימה בין פיצוח תיק חקירה לבין שבירה של עוד גבול בספורט. בניגוד לעבודת מעבדה אחרת, הסיפוק הוא מיידי, למשל הבאת ממצא מהזירה והגעה לרוצח בתוך זמן יחסית קצר. יש פה גם עניין ציוני ועשיית צדק. גם בספורט יש סיפוק, לא תמיד הוא מיידי, אבל כל אימון או תחרות שאני מסיים בהצלחה מלווים בתחושה אדירה של השגת יעד. אנשים מציבים מטרות שמעניינות אותם. אני לא אוהב להישאר בתחום הנוחות ומנסה לאתגר את עצמי. נראה לי חשוב לא לדרוך במקום". 

 

מעשה בסַפָּר ובזוג חרדים

במסגרת האתגרים שהוא מציב לעצמו, החליט אביגדורי להיכנס לתחום ארגון התחרויות, כשבחודש הבא (17-15 בנובמבר) תתקיים לראשונה תחרות אולטראמן רשמית בישראל. ההחלטה לקיים אתגר שכזה הגיעה בעקבות תחרות דומה שהיתה אמורה להתקיים בארץ אשתקד, אך בוטלה ברגע האחרון.

בסופו של דבר החליטו חמישה משתתפים, ואביגדורי ביניהם, לקיים את האירוע, גם אם באופן לא רשמי. "זה היה אחד מהדברים הכי מדהימים שעשיתי בחיי, גם כי באותה תקופה היו שיטפונות ונסיעות בתוך בוץ", נזכר אביגדורי. "האירוע התקיים באופן רציף, 48 שעות, כמעט ללא הפסקות. את הרכיבה עשינו ללא הפסקות כלל, 410 ק"מ ברציפות. בסיום היינו ב'היי' מטורף וחשבנו שכדאי להרים אירוע נוסף, באופן פורמלי יותר".

האירוע הנוכחי נקרא "ואלנס אולטראמן ישראל, ע"ש סגן אבי פישר", בחסות יצרנית השבבים הישראלית "ואלנס", שלה מכנה משותף עם משתתפי האתגר, שכן גם היא נחשבת לשוברת גבולות, בזכות שימוש בטכנולוגיית קצה המאפשרת העברת קובצי ענק בתשתית רגילה ובמהירות רבה.

סגן אבי פישר ז"ל, ספורטאי וקרוב משפחה של אביגדורי, היה קצין ביחידה לסילוק פצצות, ונפל כשנקלע לזירה של מטענים בשטח. לפני מותו הציל חיים רבים כי התנדב ללכת ראשון עם גשש ולבדוק את המטענים. "אבי רכב כבר בשנות ה־90 מאזור המרכז עד אילת, וגם אנחנו נתחרה השנה באזור הזה וניתן לו כבוד", מספר אביגדורי.

"לא לסיים זו לא אופציה". אביגדורי בסיום אימון שחייה

האירוע הקרוב, שכמותו מתקיימים רק בעוד ארבעה מקומות בעולם, מוגדר כספורטיבי־חברתי, ולכן לא יימדדו בו זמנים או יוכתרו מנצחים, העיקר הוא ההשתתפות. 40 משתתפים, מתוכם חמש נשים, צפויים לחצות את השבר הסורי־אפריקני, ויצלחו את הכנרת בשחייה, ירכבו לאורך חופו של ים המלח ויקנחו בריצה שתסתיים בחופי מפרץ אילת.

"אנחנו מחאת המילקי של עולם הטריאתלון, העלויות נמוכות מאוד ועומדות על 500 שקלים עבור רישום למשתתף", אומר אביגדורי.

חלק מהמשתתפים, אגב, יירשמו בשלשות - כשכל אחד משתתף במקצוע אחד. בין המשתתפים אפשר למצוא אנשי עסקים והיי־טק, שוטרים, סַפָּר ואפילו זוג חרדים. ארבעה מהמשתתפים הורידו יחד ממשקלם כ־200 ק"ג, והראו שאף פעם לא מאוחר מדי להיכנס לכושר. משתתף אחר היה לוחם ימ"מ בעברו שנפצע באורח אנוש מכדור שפגע בראשו. 

אביגדורי, אשר לו תהיה זו התחרות המי יודע כמה, כבר מצפה לה בקוצר רוח, וממשיך להסתכל רחוק יותר, אל עבר העתיד. 

חצית גבולות רבים בחייך. מה החלומות שלך להמשך הדרך?

"אני אוהב את מה שאני עושה, ותמיד אשמח להעביר ידע שצברתי ב־20 שנות עשייה. בהמשך אני חושב לארגן תחרויות קצה נוספות. לאחרונה קיבלנו פנייה מקנדה, שרוצים להקים איגוד בינלאומי ולעשות סבב אליפויות עולם, שאולי אחת מהן תהיה בארץ. בתחום הספורט האישי - בכל שנה אני מחליט על כיוונים אחרים, והחלומות שלי הם דינמיים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו