את העימות השני בין דונלד טראמפ להילארי קלינטון, שהתקיים באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס (מיזורי), אפשר לסכם בלחיצות יד - האחת שהיתה והאחרת שלא היתה.
הראשונה לחיצת היד שלא היתה: בפעם הראשונה בהיסטוריה, לא לחצו שני המתמודדים ידיים לפני תחילת העימות, שהוגדר כ"מכוער ביותר בתולדות ארה"ב". כל כך הרבה רפש הטיחו זה בזה לפני תחילתו של העימות, שצריך להודות שהאפשרות הזו, שלא תהיה לחיצת ידיים, הובאה בחשבון. דונלד טראמפ, שעה וחצי לפני תחילת העימות, כינס מסיבת עיתונאים עם ארבע נשים שטענו כי היו קורבנות מין של הקלינטונים (שלוש של הבעל ואחת של הילארי, שהגנה על האנס שלה במשפט). כבר אז היה ברור שאין לנו כאן עימות - אלא מלחמה.
דונלד טראמפ בא לסגור חשבון עם הילארי אחרי חשיפת הקלטת ב"וושינגטון פוסט", שבה הוא נשמע אומר, 11 שנים קודם, דברים בוטים וגסים על נשים, מילים שהסעירו את אמריקה. לחיצת היד שלא היתה סימלה משהו לקהל. היא באה להגיד שטראמפ הוא לא מועמד רגיל. היא באה להגיד שטראמפ, שכמעט 20 נבחרים רפובליקנים התנערו ממנו יום קודם, הפך להיות מועמד בלתי לגיטימי. כמעט מצורע.
השנייה לחיצת היד שהיתה: אחרי 90 הדקות הסוערות ביותר בתולדות העימותים, שלא הוסיפו כבוד למירוץ לנשיאות באופן כללי, הגיעה שאלה מוצלחת מאוד מהקהל. המועמדים נתבקשו לומר משהו חיובי זה על זה. באותו רגע, זה נשמע בכלל כמשימה בלתי אפשרית.
אחרי שהילארי באצילות רבה שיבחה את ילדיו של טראמפ, החמיא המועמד הרפובליקני ל"פייטריות" של הילארי. טראמפ בא לחפש על הבמה את ידה של קלינטון, ומצאה. היד הזאת היתה מאוד חשובה. היד הזאת של הילארי באה לסמל את הרהביליטציה של טראמפ. דונלד טראמפ, שהגיע לעימות במצב של "מוות פוליטי", על פי האבחון של הפרשנים, הראה לנו שיש לו בכלל תשע נשמות. בסוף העימות היתה לנו הרגשה, אחרי כל מה שנאמר על המועמדות הגמורה שלו, שאנחנו חוזים בתחיית המתים.
מוקדם עדיין לדעת מה השפעתו של העימות השני על מצבו של טראמפ בסקרים. בינתיים סקר של NBC מצביע על כך שפרשת הקלטת המביכה פגעה בטראמפ, כשהילארי מוצאת עצמה עם יתרון דו־ספרתי (35-46). כעת יש להמתין לסקרים של אחרי העימות, שיוכיחו אם טראמפ הצליח לעשות מעבר לבקרת נזקים והפסקת הדימום, גם רווחים. השאלה היא אם בוחרים במדינות המפתח - שהחלו לנטוש אותו בימים האחרונים על פי הסקרים - ראו בעימות הזדמנות להעניק לו צ'אנס נוסף. אגב, האתוס הלאומי האמריקני מקדש את רעיון המאבק להגשמת החלום והעמידה האיתנה כנגד כל הסיכויים. האמריקנים גם אוהבים אנשים שמכים על חטא ומתבוננים במבט כן וישר לעיניה של אמריקה.
טראמפ וארבע הנשים במסיבת העיתונאים // צילום: אי.פי
טראמפ, שידע כי העם האמריקני מחכה למישהו לרוץ איתו, ולאו דווקא למומחה לענייני מדיניות כמו קלינטון, לא הקשיב למספידים שלו ביממה האחרונה והחליט כי העימות הזה, שבו תככב הקלטת, יכול גם להיות העימות שבו הוא יוכל לשים את עברו הבעייתי מאחוריו.
יהיו עוד הפתעות
טראמפ של העימות השני לא ברח מאחריות. הוא התנצל, תקף בחזרה והמשיך בכל הכוח לדבר על הדברים הכי חשובים לו. גם בסוגיית אי תשלום המס שלו הוא לא ברח ונתן את התשובה הטובה ביותר שלו עד היום.
יש כאלה שלא אהבו את הדרך שבה הוא נכנס למרחב הפרטי שלה בזמן שהיא דיברה, ומצד שני זה עדיף מאשר להסתכל על השעון ולהראות חוסר עניין מוחלט כפי שעשה ג'ורג' בוש האב בעימות עם ביל קלינטון בשנת 1992.
כפי שפרשת לוינסקי לא היתה מכריעה, גם דבריו הבוטים של טראמפ משנת 2005 אינם משקל כבד מנשוא עבורו. הם יכולים לפגוע בו, אבל אם יצליח עד הבחירות להוכיח כי יש לו חזון ואופטימיות ואת ה־WHAT IT TAKES TO BE PRESIDENT ("מה שצריך בשביל להיות נשיא"; ב"ב) - גם זה יישכח. להזכירכם, דווקא ברגעיו הקשים ביותר של קלינטון בפרשת מוניקה לוינסקי הוא עלה בהתמדה בסקרים - לאחר שהראה שהוא מתכוון לעסוק בכלכלה במקום להתפלש בבוץ הפוליטי הוושינגטוני.
ברגעים מסוימים נראה היה כי טראמפ מצליח דווקא בתחומים שבהם קלינטון אמורה לשלוט בהם. קלינטון, לדוגמה, נאלצה להיות דפנסיבית בסוגיית רפורמת הבריאות (אובאמה־קייר) - אף שהפגינה שליטה מרשימה בחומר - והוא לעומת זאת הציע פתרון פשוט לתחלואי השיטה, יותר תחרות ונגישות.
אם הילארי קלינטון ניצחה בעימות הראשון, דומה כי טראמפ ניצח בעימות השני. היו רגעים שבהם הנחית על ראשה של הילארי מהלומות פטיש שהותירו אותה נבוכה. כך היה בעניין בגידות בעלה, כך היה בעניין המיילים, כך היה כאשר לעג לניסיונה להשוות את עצמה לנשיא האגדי לינקולן - וכך היה כשאיים שכשיהיה נשיא היא תישלח לכלא. אבל גם אם הוא הסתיים בתיקו כפי שיש הטוענים, מבחינתו זהו ניצחון כי צריך לזכור שהיא הפוליטיקאית המנוסה שכל כך רגילה לעימותים, והוא החדש בתחום.
אגב, ההודעה של יו"ר בית הנבחרים פול ראיין שלא יסייע לו לא בהכרח תזיק לטראמפ. בל נשכח: הוא המועמד האנטי ממסדי.
מה שבטוח הוא שמי שחשב שהפתעת אוקטובר תהיה הפתעה בודדת, כנראה שכח כי בבחירות 2016 יש הכל מהכל. יהיו עוד הרבה הפתעות אוקטובר. וגם לא נעים לגלות אבל לא בטוח שהבחירות בכלל יסתיימו בנובמבר. לפי חלק מהתרחישים, ייתכן ששום מועמד לא יזכה ב־270 האלקטורים, ואז ההחלטה תעבור לידי הקונגרס, שיצביע על נשיא רק בינואר. תכינו פופקורן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו