מיטל דה רזון ואביאל כהן חזרו מהג'ונגלים של אמזונס מבוהלים. אחרי כמעט חודש שהתנחמו זה בזו במצבי הקיצון מול מצלמות הריאליטי, כהן החליט להיעלם.
"לא ממש הכרתי את מיטל מעבר למה שקרה בג'ונגל ולא הבנתי שהיא זמרת גדולה", הוא מספר. "כשהגעתי לארץ עשיתי גוגל, וכשראיתי את התוצאות, הרגשתי שזה גדול עלי. אישה עם 23 אלף עוקבים, מפורסמת, עם שירים מוכרים. הרגשתי שזה לא בשבילי. חשבתי שאצליח לחזור לפינה השקטה שלי, עד שבשלב מסוים היא חסרה לי, והבנתי שעשיתי טעות. אפילו טעות גדולה. ניסיתי לכפר על הטעות הזאת, התקשרתי אליה והצעתי לה להיפגש".
מיטל: "כשחזרנו לארץ והתרחקנו, הבנתי שהוא נבהל ממני. הוא נעלם למשך חודשיים, ורק אז התחיל לחזור לאט לאט. בשלב מסוים נאטמתי, כי לא היה לי כוח למשחקים. גם אני בן אדם עם רגשות, וזה לא התאים לי. אבל הוא עשה כל מאמץ אפשרי כדי להגיע אלי בחזרה. שלח את כולם שידברו איתי. לקח עוד כמה חודשים עד שזה קרה שוב. באמת פחדתי".
יכולת להבין אותו?
"הבנתי אותו, והנחתי שהוא רוצה לחזור לסביבה הטבעית שלו. בג'ונגל אתה נמצא באותו הבוץ, באותה הקבוצה, באותן משימות, וכשיצאנו לחיים האמיתיים, הפערים באו לידי ביטוי. הבנתי את הבהלה. עם הזמן הצלחנו להתקרב בחזרה, אבל לאט".
על אף ההשקעה, "אמזונס" לא ייזכר כריאליטי ששינה את חוקי המשחק בטלוויזיה, בלשון המעטה. ובכל זאת, יש לפחות שני אנשים בעולם שצריכים להודות לאנשי קשת שהמציאו אותו והחליטו ללהק אותם.
"סירבתי להרבה תוכניות ריאליטי, כי השיר הראשון שהוצאתי, 'Out of My Skin' עם עופר ניסים, שם אותי בזירה הבינלאומית, והרגשתי שללכת לריאליטי מוסיקה כשכבר יש לי קריירה זה כמו הבעת אי אמון בעצמי", אומרת דה רזון. "העדפתי להתמקד בעשייה ובמוסיקה, כדי לעמוד בשורה אחת עם אמנים בינלאומיים. לא רציתי להתפזר, גם במחיר של להיות אנדרדוג".
מה בכל זאת גרם לך להשתתף?
"כש'אמזונס' פנו אלי כבר הספקתי להוציא אלבום, לצאת לסיבוב הופעות ולזכות בפרס MTV, אז הרגשתי שיש לי את הקבלות ושעכשיו אני יכולה לצאת לדרך. זו גם היתה תקופה שהרגשתי בה ריקנות, ולא ממש ידעתי מה הצעד הבא שלי. הרגשתי שאם אני לא עושה את זה עכשיו, אני מפספסת את זה".
אביאל (26) בכלל הלך לאודישנים של "האח הגדול", ואפילו הגיע לשלבים הסופיים, אבל לא עבר אותם. "כנראה נכנסתי למאגר שלהם, ושאלו אותי אם אני מעוניין לבוא לאודישנים ל'אמזונס'. תמיד רציתי להיכנס לתוכנית ריאליטי בשביל הכסף. זו היתה המטרה גם פה".
* * *
לא צריך להיות עורך ריאליטי מבריק כדי לדעת שפלרטטן מושבע ובלונדינית נאה וחטובה באותו השבט יעשו את העבודה. זה לקח בדיוק שבועיים.
"אני אולי פלרטטן, אבל הייתי אומר שהם קצת הקצינו את זה", הוא אומר, והיא מוסיפה: "הוא פלרטטן, אבל עושה את זה בהומור ועם מגננה. זה יותר נוח לו מאשר להיכנס למקומות עמוקים ולשיחות על רגש".
אביאל: "יכול להיות שזה נכון, אבל בחברה חדשה יותר קל לי להתחבב על הנשים. זה לא רק פלירטוטים. אני גם אוהב להחמיא".
תיכננתם למצוא אהבה בג'ונגל?
מיטל: "אני לא, חד־משמעית. הגעתי לג'ונגל אחרי שנה לא קלה. היתה לי אהבה מאוד גדולה, היינו בקשר שמונה שנים, ולפני תחילת הצילומים ניסינו לשקם את הקשר בפעם האחרונה. עברנו לגור יחד וכבר ראינו את החתונה באופק. אבל זה הסתיים במפח נפש. הבנתי שהוא לא לצידי, והיתה פרידה קשה מאוד.
"יצאתי בשן ועין, והדבר האחרון שתיכננתי למצוא באמזונס זה אהבה. לא האמנתי שזה יכול לקרות. בטח לא בסיטואציה שבה אני רוב הזמן עייפה ונראית נורא".
אביאל: "אני חושב שאלה הרגעים הכי יפים להכיר מישהי - כשהיא לא מאופרת והכי טבעית ואמיתית שיש. אחרי שאתה מכיר את כל הצדדים שלה, אתה אומר לעצמך - אותה אני רוצה. זה המבחן האמיתי".
מיטל: "יש מצב שאנשים צריכים לעשות דייט ראשון תחת לחץ ולראות איך עוברים אותו".
מה עבר לכם בראש בפעם הראשונה שראיתם אחד את השני?
אביאל: "היא יפהפייה, אין בכלל ספק, והיא מדברת בגובה העיניים, שזה עוד יותר כיף. לא באתי מהעולם הזה של 'התעשייה', ואני לא יודע איך סלבים מדברים, אבל היא סחבקית, וזה קנה אותי. זה היה החיבור הראשוני שהיה לנו, והבנתי שאני יכול להמשיך איתה".
מיטל: "הוא הראשון שעזר לי להיכנס לג'ונגל. כשהעברתי מבט על האחרים בקבוצה בעשר הדקות הראשונות להיכרות, שמתי לב שהוא כמעט לא מדבר. הוא עמד עם הילקוט, ואמרתי לעצמי, זה פרח קיר, קיבוצניק שוקיסט, שלא אומר יותר מדי. היינו צריכים לדובב אותו.
"כמה דקות אחר כך היינו צריכים להיכנס למים כדי להגיע לקאנו, והוא הראשון שנכנס והביא אותו אלינו. זו היתה הפעם הראשונה שקצת קלטתי אותו, ואמרתי לעצמי: איזה כיף להיות בקבוצה עם ג'נטלמן כזה".
אביאל: "אלה דברים שאנשים צריכים לעשות ביום־יום".
מתי היחסים עלו שלב?
מיטל: "בכל בוקר הוא היה מחמיא לי, דברים בסגנון 'אני לא מאמין שאני מתעורר ליד אישה יפה כמוך', בזמן שהרגשתי כמו גוש מעוך. הוא היה מפלרטט איתי, ואחר כך יוצא החוצה לרחבה של המחנה ואומר בוקר טוב לכל אחת, אבל הרגשתי שהוא החמיא לי יותר מאשר לאחרות. במשימות הוא תמיד היה מחמיא לי.
"הסתכלתי עליו כעל פלרטטן, עד שערב אחד הוא קרא לי ועשה לי ערב רומנטי. לקח אותי הצידה, פתח את ליבו בפניי, והתנשקנו. זה היה הרגע שהבנתי שאני לא עוד אחת מהבנות שלו. הוא פתח את הלב ודיברנו.
"לפני הנשיקה הראשונה הוא שאל אם זה בסדר שהוא ינשק אותי. אצל הגברים בתל אביב זה לא ככה. מאותו הרגע הוא הפסיק עם כל המחמאות לאחרות. הבנתי שהוא חיכה לאישור שאני מרגישה כמוהו".
לא חששת מסירוב מול המצלמה?
"אני בן אדם שאין לו בעיה לקחת את הסיכונים האלה. גם אם היא היתה מסרבת, לא הייתי מתחיל לשנוא אותה. הייתי אומר אוקיי, ניסיתי".
יש לי תחושה שהיית עובר למישהי אחרת.
"כשאני מקבל כווייה, אני עוצר. אולי במסע הבא (צוחק)".
מיטל: "אני חושבת שהוא לא היה מוותר. הוא היה מנסה שוב".
אביאל: "עם אישה כמוה אולי הייתי מנסה שוב, כי יש פה משהו אחר".
כל ההתחלה של הקשר נעשתה מול המצלמות. איך זה הרגיש?
מיטל: "זה מאוד קשה כשיש מצלמות מסביב. מצבים מסוימים, שאמורים להיות בדלת סגורה, פתאום נעשים ליד עוד אנשים. כל הזמן היתה רכילות מסביב, וגם כשרבנו כולם ריכלו על זה. כשאתה נמצא תחת זכוכית מגדלת, אתה יותר שם לב למה שיוצא לך מהפה. שמרנו על איפוק".
מה שלא מנע מכם לשלוח אחד את השני לדו־קרב.
מיטל: "אני חושבת שאם שנינו לא היינו בטוחים שהשני יחזור מהדו־קרב, לא היינו עושים את זה. לזכותו וגם לגנותו ייאמר שהוא לא עשה מהלכים אסטרטגיים. היו אצלנו אנשים שזממו, וזה עבד להם יפה מאוד. אני הרגשתי שאנחנו שני טיפשים שמתעסקים ברגישויות של בני זוג".
אביאל: "היינו בתוך הריבוע שלנו, במקום להסתכל החוצה".
מה אתם מרגישים כשאתם צופים בפרקים?
מיטל: "הרבה רגשות צפים. כשהוא רואה דברים שקשה לו לראות, הוא הולך לחלון ומעשן".
איך זה מרגיש לצפות ברגעים האינטימיים?
מיטל: "זה מקסים, אבל גם מביך. היה לי בן זוג שמונה שנים, ומעולם לא העליתי תמונה משותפת שלו. ופתאום לראות את עצמי על המסך עם אביאל, כשכולם מחווים על זה דעה, זה הכניס אותי לשוק. לא היה קל לראות את זה. אבל לפחות אני לא לבד בתמונה, הוא פה איתי".
אביאל: "מבחינתי, כשכולם צופים במישהו כמוני מתנשק עם מישהי, זה רק מרים לי".
לך זה מרים, אבל לאבא שלה אולי פחות.
מיטל: "אבא שלי ביישן, ואחרי שראו אותנו בטלוויזיה ניגשים אליו אנשים ואומרים לו, 'ראינו את הבת שלך והיא עדיין עם הבחור', ועוד הערות מהסוג הזה. עד שיום אחד הוא בא ואמר לי בצורה עדינה, 'אולי לא כדאי שיראו אותך ככה בטלוויזיה'.
"זה קצת קשה להורים שלי, זה מביך אותם, אבל הם זורמים עם זה. מה הם יכולים לעשות?"
חשבת על זה באי, או רק כשזה הופיע על המסך?
מיטל: "באותו רגע לא, כי אתה מנותק ונשאב לסיטואציה. אבל יום למחרת כן. כל המחשבות מהסוג הזה, של מה אנשים יגידו, לא העסיקו אותי מעולם".
* * *
דה רזון (במקור אוף ריזן), בת 31, נולדה וגדלה בראשון לציון. דור ראשון בארץ, בתם הבכורה של ד"ר חשמונאי דה רזון, סגן מנהל המיון בבית החולים ברזילי, ושל אלה, אחות במקצועה. ההורים הכירו כשעבדו יחד בתל השומר. יש לה שני אחים צעירים ממנה - חיים, איש עסקים בדרום אפריקה, ושגיא, פקח במס הכנסה.
"הוריי רצו שנהיה יותר טובים מהם בהכל", היא אומרת. "הם דאגו שנקרא כל ספר אפשרי ושנדע הכי הרבה שאפשר. בכיתה א' כבר ידעתי לקרוא, ובכיתה ב' ידעתי אנגלית. אחרי התיכון, ההורים ניסו לרשום אותי ללימודי רפואה בעתודה, אבל הפסיכומטרי שלי לא הספיק, אז קיבלו אותי לרוקחות. הם ארזו לי מזוודה והסיעו אותי לירושלים".
שנה וחצי הספיקו לה כדי להבין שרוקחת היא לא רוצה להיות. "עזבתי כי סבלתי מאוד, וגם עשיתי חישוב שבגיל 27 אשתחרר מהצבא רוקחת. כשהבנתי את זה, חרב עלי עולמי.
"הוריי הגיבו לזה רע מאוד. רבתי איתם על זה, אבל הם לא היו מוכנים לשמוע ולא דיברו איתי במשך תקופה. הייתי כמו צל חולף בבית, אבל מאושרת, כי חזרתי לעבוד במוסיקה ונחשפתי להרבה אנשים מהתחום.
"היום, כשאני עוסקת במוסיקה, מבחינתם אין לי מקצוע. העובדה שאני כותבת, שרה, מקליטה, מעבדת - לא נחשבת. אבא שלי חושב גם היום שאעשה הסבה מקצועית, הוא טוען שאני הכי מתאימה להיות רופאה".
הפריצה המשמעותית שלה במוסיקה היתה בשנת 2008, אז הקליטה לראשונה שיר עם הדי.ג'יי הישראלי המצליח עופר ניסים. "תמיד הערצתי את עופר וחשבתי שהמוסיקה שלו מדהימה", היא נזכרת. "כששמעתי שהוא מחפש זמרת, פניתי לחבר משותף, שגם הוא מוסיקאי, ואני זוכרת שהוא אמר לי: 'אל תיתני לאיך שאת נראית להפריע לאיך שאת שרה'.
"שיכנעתי את החבר שהוא צריך לשמוע אותי והלכתי אליו כשאני נראית כמו סמרטוט, כדי שזה לא יהיה שיקול. באותו ערב התחלנו לכתוב משהו, והמשכתי אותו בבית. למחרת הוא אמר לי שייתן את זה לעופר, והלב שלי רעד. אחרי כמה ימים אותו חבר התקשר ואמר: 'את לא מבינה. עופר אמר שזה הולך להיות אחד השירים הכי גדולים אי פעם'".
מאז הם הקליטו יחד לא מעט שירים, חלקם הפכו ללהיטי מועדונים בארץ ובחו"ל. בשנה שעברה יצאה דה רזון לדרך עצמאית, כשהוציאה את אלבום הבכורה שלה בהפקה עצמית ובהפצה של הליקון. עוד לפני כן היא השתתפה בקדם האירוויזיון ודורגה במקום השלישי, עם השיר "תודה לה נוצֶ'ה".
"להגיע לאירוויזיון עם שיר שלי זה חלום בשבילי, כי יש לי שירים ענקיים. אבל לא הייתי רוצה לעבור את תלאות הריאליטי ב'כוכב הבא'. הייתי מעדיפה שזה יהיה קדם אירוויזיון כמו פעם".
למה לא, בעצם? לחובי סטאר זה עבד.
"יש לי הרבה יותר מה להפסיד מאשר לאמנים שעולים לבמה בפעם הראשונה. מסתכלים עלי עם סט ציפיות אחר. אני מחשיבה את עצמי לאמן עם אינטגריטי מוסיקלי, ולא בא לי להעמיד את עצמי בסיטואציה הזאת או מול ועדת שופטים, שתשפוט אותי".
מצד שני, את מתעסקת בז'אנר פחות פופולרי בארץ, דאנס־פופ, ואולי המקפצה של ערוץ 2 כן יכולה לעזור.
"ישראל נמצאת בפיגור של כמה שנים בכל מה שקשור למוסיקה. ברוסיה ובאוקראינה יש תעשייה שלמה של זמרות פופ, ואצלנו נועה קירל ועדי ביטי קורות רק עכשיו. הנוער צורך את המוסיקה שלו דרך הסמארטפון, ואם הרדיו רוצה להיות רלוונטי, הוא יצטרך ליישר קו ולחבק יותר את הז'אנר הזה".
בגלגלצ ניגנו אותך רק בפלייליסט ערב.
"ואני מאוד אשמח אם הם יבינו שאני יכולה להיות גם בפלייליסט יום, כמו ש־MTV משמיעים אותי במצעד הלהיטים. אם אני מושמעת ב־kiss fm, אז גם גלגלצ יכולים לפרגן לי. בכל מקרה, בשנה הבאה תשמעו ממני הרבה הפתעות".
* * *
כשמיטל היתה בת 5, אביאל נולד במושב מצליח שליד רמלה. "גדלתי במשפחה נטולת אמצעים", הוא אומר. "אבא לא עבד מסיבות בריאותיות, ואמא הרוויחה משכורת בסיסית כעובדת קבלן בבסיס צבאי. אוכל תמיד היה, אבל היתה תחושה כללית של חוסר. כשחברים שלי לבשו מותגים, אני לבשתי בגדים שעברו בין האחים שלי. במקום לשחק במחשב היינו משחקים בחץ וקשת. אם היינו רואים בית עם שני רכבים, היינו בטוחים שהם עשירים.
"אבא תמיד חלם שיהיו לו בנים שיעזרו לו ברפת, בלול ובמטע הזיתים, והוא קיבל ארבעה. כולנו עזרנו, לא היו אמצעים טכנולוגיים כמו היום, החליבה ברפת היתה במשאבות. אני זוכר שחברים היו מתקשרים אלי ורוצים להיפגש, והייתי אומר להם שאני צריך לנקות את הלול. בבית היה חינוך מאוד נוקשה, אבל עם השנים אתה לומד להבין שזה המצב, ואין מה לעשות. הכסף שהייתי מרוויח היה הולך בחלקו אלי ובחלקו לאמא שלי".
כשגדלת הבנת לעומק את משמעות הפערים?
"ידעתי שמה שחברים שלי מקבלים, אני צריך לייצר. בגיל 16, כשהחבר'ה קנו טרקטורונים, קניתי חיפושית ב־400 שקלים. הוצאתי לה את כל הפח ויצרתי מכונית שאני בניתי. זו לא אותה חוויה, אבל לפחות היה לי על מה לנסוע".
איזה מין תלמיד היית?
"הייתי התלמיד המופרע, אבל זה שכולם אהבו. בכיתה ט' אמרו לי שאני לא מתקדם לשום מקום וכדאי שאעבור לבית ספר מקצועי. שם פרחתי. התחלתי לקבל מאיות, כי אהבתי את מה שלמדתי".
אחרי הלימודים התגייס לתפקיד לוחם במג"ב. בסוף היום בצבא היה חוזר הביתה, עובר למדי עבודה וצובע כבישים. "נראה לי שהייתי החייל הכי עשיר בצה"ל", הוא צוחק. "הייתי בא עם סטפות בכיס. זו היתה הפעם הראשונה שהמצב התהפך לטובתי, ומהשלב הזה התחלתי לעבוד בלי סוף. הייתי בצבא מהבוקר עד 5, ישן שעתיים, וב־8 בערב הולך לצבוע כבישים".
השיגרה הזאת נהרסה לאחר שחווה תאונת דרכים קשה. "זה היה יום חמישי, והייתי כבר ממש עייף", הוא מתאר. "הייתי בדרך מהעבודה הביתה על כביש לטרון. התנגשתי במעקה בטון, הפלתי את כל הקיר, והרכב נפל לוואדי. השמן ברכב התלקח, והכל התמלא בעשן לבן סמיך. המזל הגדול הוא שלא איבדתי את ההכרה, כי הייתי מת מחנק.
"נפצעתי קשה. ריסקתי ארבע חוליות בגב, היה לי שבר מלא באגן, ועוד. זו היתה תקופה שלא הצלחתי להזיז בה את הרגליים, וחשבו שאני הולך להיות נכה. החברה שלי דאז עזבה את העבודה בשביל להיות איתי.
"חודש וחצי הייתי על כיסא גלגלים, עד שבשלב מסוים הצלחתי ללכת, אבל לא לשכב על הבטן ולא להתכופף. מאזור המותניים ומעלה הכל היה תפוס עם פלסטיק קשיח. עד שיום אחד הרגשתי שאני לא יכול להישאר במצב הזה וקראתי לאחי שינסר ממני את הדבר הזה. אמרתי לו, 'תמחק את זה ממני'. הוא בא עם דיסק וחתך. למחרת הגעתי לשיקום, והם היו בשוק, חשבו שאני משוגע. אבל הם הבינו שהם צריכים לטפל בי בצורה אחרת. ושלא תחשוב שאני אחד שלא עבר פציעות בחייו. כל החיים נפלתי ושברתי כל חלק בגוף שלי. אבל הפציעה הזאת ממש הפחידה אותי".
היה לך קשה לחזור לנהוג?
"כמה חודשים אחרי הפציעה ניסיתי לעלות על ההגה, והיה לי מאוד קשה. אמרתי לעצמי, תתעורר על החיים שלך ותעשה כמה סיבובים. אל תיתן לפחד לגבור עליך. עליתי שוב על ההגה, נסעתי 20 קמ"ש, עד שחזר לי הביטחון".
היום אתה מתפקד לגמרי? נשארו צלקות?
"יש צלקות ברגליים, אבל אני מתפקד רגיל לגמרי".
* * *
על הנייר הם ההפכים הגמורים. הוא מהמושב, היא מהעיר. הוא עובד במסגרייה, היא זמרת. הוא השתקן, היא הדברנית. הוא השמרן, היא הליברלית.
"נכון, כל אחד מאיתנו בא עם סט אחר של תכונות, ויש בינינו ויכוחים", היא אומרת. "אבל אם אתה אוהב מישהו, אתה תילחם על זה. ניסיתי הרבה פעמים לצאת עם מי שהיה לי נכון על הנייר, אבל לא היה רגש. כשהרגש ישנו, אתה מתאמץ וגם מוותר לפעמים. איתו הלב שלי שוב מרגיש חי".
תני לי דוגמה לוויכוח מהותי.
"לפעמים הוא קצת אולד סקול, ויתר הפתיחות שלי לא מובנת לו. היה לו קשה לקבל שאני מופיעה במועדונים של הומואים ויש להם הערות על הלבוש שלי.
"הוא לא האמין שיש לי ידידים גייז, שלא מפריע להם לראות אותי מתלבשת לידם. אם אני עובדת עם סטייליסט שהוא גיי ומתלבשת לידו, אביאל נחרד מזה. אני מסבירה לו שהם יותר נמשכים אליו מאשר אלי".
אביאל: "מתחילים איתי לפעמים גברים, וזה לא נעים. קשה לי להבין את זה. תהיה הומו, סבבה, זה שלך. אבל אל תימשך אלי, כי זה מביך אותי".
את מבוגרת ממנו בחמש שנים. הפער מורגש?
מיטל: "אני מרגישה שעשיתי סיבובים בחיים וצברתי ניסיון. יש דברים שאני יכולה להאיר את עיניו, יש בי יותר רוגע, ואני יכולה להסתכל כמה צעדים קדימה. אביאל הוא יותר חתול רחוב, עם חוכמת רחוב פי אלף משלי. יש לו יכולת מצוינת לצאת ממצבים של ריבים ומשברים, יש לו ראייה רחבה, והוא יכול להבין מגוון רחב של אנשים. לפעמים אני מסתכלת מהצד על סיטואציות שהוא נמצא בהן ואומרת, וואו, זה לא ייאמן".
89767657657657654438454.jpg)
אביאל: "מבחינתי הפער הזה לא מורגש. היא בת 31 אבל מתנהגת כמו בת 27".
מיטל: "הוא יותר שטותניק ונוהג פרוע".
אביאל: "פרוע אבל עם ביטחון. היא נוהגת רגוע, אבל בלי ביטחון".
מיטל: "הוא שותה הרבה, יכול להסתפק בשלוש שעות שינה בלילה ולא חושב על הבריאות, בזמן שאני מקפידה על תזונה וספורט. בכללי אני פחות בקרחנות, והוא הרבה יותר".
אביאל: "שלא יחשבו שאני אלכוהוליסט. תשאל מתי יצאתי למועדון בפעם האחרונה".
מתי?
מיטל: "השבוע היית בחתונה".
אביאל: "אצלנו באירועים זו חובה להשתכר".
מיטל: "אצלי אין סיכוי שאחזור הביתה הפוכה כשאני יודעת שיש לי משהו לעשות למחרת".
אביאל: "אלכוהול מנקה את הדם, זה בריא".
היו גם שמועות שאתם לא באמת זוג.
מיטל: "עד עכשיו שואלים אותנו את זה, ואני לא מופתעת כי זו תוכנית טלוויזיה, ולא יודעים עד כמה הכל באמת קורה".
אביאל: "אנחנו שני עולמות שונים, אולי זה מה שגורם להם לפקפק".
מיטל: "יש לנו נקודות חיבור. אם הייתי פוגשת מישהו שהוא בדיוק כמוני, לא הייתי מסתדרת. אביאל נותן לי הרבה כוח, ביטחון וגב. כשאני איתו, אני יודעת שיש מישהו שאכפת לו ממני. אני נותנת לו את הביטחון לעשות הכל, ואהיה שם בשבילו. כבת זוג אני יכולה להיות מאוד מרימה".
אביאל: "כל מילה בסלע. בלי לשמוע אותה אני מסכים איתה".
מיטל: "אנחנו נותנים אחד לשני חופש, ושנינו גם לא רומנטיים".
אביאל: "היופי שלנו הוא לייעץ אחד לשני. אבל כשזה נוגע לקריירה שלה אני לא מתערב לה, כי אני יודע כמה זה חשוב לה וכמה אני לא מבין בזה".
מיטל: "בעניין העבודה הייתי רוצה להקל עליו כי הוא עובד מאוד קשה".
לאחרונה עברתם לגור יחד ברמת גן. איך הולך?
מיטל: "אביאל צריך להתרגל גם למגורים איתי וגם לעיר, כי הוא בא מהמושב. בינתיים הוא מגלה את האנשים המוזרים של העיר, ויש לו מה להגיד על כל אחד. הוא רואה את כל המוזרים בתל אביב, והוא נצמד אלי. הוא גם עוד לא הבין שהוא לא יכול לרדת עם תחתונים לרכב כמו במושב ולדבר בטלפון בקולי קולות".
אביאל: "כל הקטע של החניה מתסכל מאוד".
לא ניסית לגרום לה לבוא למושב?
"ניסיתי לשכנע אותה, אבל עוד לא הצלחתי. יש גם את הריחות של הפרות".
מיטל: "לזה אני דווקא יכולה להתרגל. הבעיה היא שכל האנשים שאני עובדת איתם נמצאים במרכז".
אביאל: "מה לגבי הג'וקים?"
מיטל: "עד כאן".
מי עושה כלים?
מיטל: "הוא לומד עם הזמן. הוא גם למד לתלות כביסה. הוא עושה את זה אפילו יותר טוב ממני".
אביאל: "גם אם תצלם אותי תולה כביסה, חברים שלי יגידו שזה לא אמיתי. אל תכתוב את זה, כי לא יאמינו לזה בחיים. אין לי בעיה לצאת לעבודה ולפרנס כמה שצריך, אבל עבודות בית אני עושה עד גבול הטעם הטוב. מה שקשור לבגדים אני לא עושה, והאמת - היא גם לא רוצה שאתעסק עם הבגדים שלה".
מה תעשו עם המיליון, אם תנצחו?
אביאל: "השכירות ברמת גן מאוד יקרה, והייתי שמח שתהיה לי דירה משלי, כדי לחסוך את זה. חלק מהכסף אתרום, וגם אעזור למשפחה".
מיטל: "אקנה דירה, ואת שאר הכסף אשקיע".
אם אחד מכם יזכה, תפרגנו אחד לשני?
אביאל: "קודם כל חופשה גרנדיוזית. חוץ מזה לא משהו כספי, אבל נגור יחד בדירה שאקנה. בלי קשר, אם היא תצטרך ממני עזרה - אז הכי בכיף".
מיטל: "בלי קשר לזכייה, אני אעשה הכל כדי לעזור לו להגשים את החלומות. אני לא רוצה לראות אותו חוזר גמור מהעבודה. הוא מגיע עם רסיסים של מתכות בעיניים וחבלות, וזה מוגזם. אשמח לעשות שימוש בכסף כדי להוציא אותו מהמקום הזה".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו