הרשת הרגה את הפרטיוּת

מדינת ישראל, כמו בהרבה תחומים אחרים, גילתה בשנה החולפת את המושג "שיימינג". וכמו תמיד, כשמדובר בחידושים בחברה הישראלית, השימוש במילה חצה גבולות ולעיתים נעשה בו שימוש, איך נאמר, קצת מבייש. מגני ילדים ועד בתי אבות, מהמכולת השכונתית ועד הבנקים הגדולים - כולם פוחדים מהמושג שיימינג.

השבוע נשבר שיא חדש, כששדרנית הספורט שרון פרי דיווחה על גניבת הטלפון שלה - מה שהביא לפרסום תמונה אינטימית שלה. פרי דיברה על "אונס וירטואלי" והעירה דיון ארצי לגבי היעלמות הפרטיות בטלפון הסלולרי שלנו. בכך היא הצטרפה לכוכבת הריאליטי ענת הראל, שתמונות חושפניות שלה מבלה במועדון לילה גנבו את הכותרות לא מכבר.

כמו כן, הכדורסלן לשעבר גילי מוסינזון פירסם בקבוצה ברשת החברתית סרטון בעל תוכן מיני עם בת זוגו דניאלה הולצמן, ומשם הוא "דלף" למכשירים הסלולריים של מיליוני ישראלים. מוסינזון, אגב, ביקש מהצופים: "להיזהר לא ליהנות". שיימינג? טוויסט מעניין לקריירה? או שאולי בכלל יצאנו כולנו מפרופורציות, כאשר השר לביטחון הפנים בכבודו ובעצמו קורא למשטרת ישראל "לתעדף את החקירה בנושא שרון פרי", משל היינו שווייץ ולא מדינה שבה נדקרו השבוע אנשים כמעט מדי יום.

 

"העלבון האחרון"

רב־המכר "So You've Been Publicly Shamed" מאת העיתונאי האמריקני ג'ון רונסון הוא אחד המחקרים המקיפים בנושא שיימינג ובריונות ברשתות החברתיות. רונסון מתאר את כוחן של הרשתות החברתיות ככלי למעשי "שפל ברוטלי של שיימינג". הפחד שיצר הנושא הוביל לכך שרבים בארה"ב וברחבי העולם חדלו או לפחות הורידו מינונים בכל הקשור לשימוש ברשתות אלה, ובטח לא רואים בהן יותר כמקום ששומר על האינטימיות שלהם.

המקרים האחרונים אמנם היו מקרים שבמרכזם עמדו מפורסמים, אולם התופעות הללו מתרחשות חדשות לבקרים בקרב אלמונים ברחבי העולם, שהופכים בעל כורחם למפורסמים מהסיבות הלא נכונות. איטליה געשה השבוע מפרשה שמזכירה את אשר התרחש בישראל, רק בווליום גבוה הרבה יותר, ועם תוצאות הרסניות בהרבה: ארבעה גברים, ובהם בן זוגה לשעבר של טיזיאנה קנטונה בת ה־31, שהתאבדה בעקבות הפצת סרטון סקס שלה בווטסאפ, נעצרו בחשד להוצאת דיבה. הלווייתה של הצעירה הועברה בשידור ישיר בטלוויזיה ורבים הגיעו ללוות אותה. במשפחתה קראו למערכת המשפט לפעול כדי "שמותה לא יהיה לשווא".

טיזיאנה שלחה לפני יותר משנה את הסרטון לבן זוגה לשעבר ולשלושת החשודים הנוספים, שפירסמו זאת בפייסבוק ובווטסאפ, כאמור. לאחר שהסרטון התפשט ברשת היא ניסתה לשנות את שמה. בסרטון היא נשמעה אומרת, "אתה מצלם? בראבו"; הביטוי הפך לפופולרי באיטליה, ואף כלל מכירת חולצות עם הכיתוב, שמשום מה נתפס כמשעשע. במשך חודשים היא נאבקה כדי להסיר את הסרטון מהאינטרנט, לאחר שיותר ממיליון בני אדם צפו בו ולעגו לה. לבסוף פסק בית המשפט לטובתה והורה על הסרת הסרטון, אך במקביל הטיל עליה תשלום בסך 20 אלף יורו עבור הוצאות משפט.

הכותרות באיטליה קראו לבחורה הצעירה "גיבורה", 

וקראו לפסק הדין של השופט "העלבון האחרון". ראש הממשלה, מתאו רנצי, הבהיר כי אין הרבה שהוא יכול לעשות בנדון. "זהו בעיקר קרב תרבותי, חברתי וגם פוליטי. אנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו. אלימות כלפי נשים היא לא תופעה שאי אפשר למגר".

 

"ההבדל בין צ'אפחה למכות"

וכמו כל דבר בחיים, לעיתים השימוש ברשתות החברתיות דווקא חושף שחיתויות ומתקן עוולות, ובכלל עוסק בדברים חשובים יותר מחשיפה של איברי גוף, שגם ככה נחשפים בפרסומות, בסרטים ובאמצעי מדיה אחרים. השבוע נחשפנו לצד אחר של היסטריית השיימינג כאשר דוברת משטרת ישראל, מירב לפידות, התראיינה בערוץ 10 ושלחה איום מפורש לעבר הצופה בבית: "שיחשוב כל אדם שמצלם שוטר בזירה ומעלה את זה לפייסבוק - ועושה לו שיימינג על לא עוול בכפו. שיתכונן. שיפתח את החסכונות ויכין אותם".

קובי תורג'מן, פסיכותרפיסט מעמותת אלה, טוען ש"לעיתים אנחנו מתקשים לעשות את ההבחנה בין דעה שמישהו כותב על מישהו בפייסבוק, לבין כאשר פורצים לאדם מוכר למכונית וגונבים ממנו את הטלפון הנייד - ומאלצים אותו להתמודד עם תוצאות חשיפה של תמונות אינטימיות שלו. זה כמו ההבדל בין צ'אפחה למכות של ממש".

אך בעוד ברוב המקרים הנפש הבוגרת מצליחה להתמודד עם הסיטואציה, קשה ככל שתהיה, הדברים מחמירים כמובן כשמדובר בילדים ובני נוער. תורג'מן מחדד את הנקודה: "חייבים להבין שסיטואציה של שיימינג היא מצב חירום פסיכולוגי, שיכולה להוביל לגרוע מכל. זו אלימות לכל דבר. לבוא ולהגיד שתמיד היו 'חרמות', ותמיד היה את הילד או הילדה שהחרימו בכיתה, זה נכון - אבל צריך לזכור את המימדים. היום, מידע שמועבר על נער או נערה בווטסאפ מגיע מייד למאות אחרים, המימדים הם אחרים ולכן גם התוצאות אחרות לגמרי. עברו הזמנים שבהם החשיפה היתה מועטת".

מנהלת אגף החינוך ברמת גן, דליה לין, מספרת ששנת הלימודים הקודמת וגם זו שנפתחה זה עתה שמו במרכז את הבריונות הרשתית ואת תופעת השיימינג: "הדרישה לעסוק בנושא הזה באה מהשטח. כשילד או נער נחשפים למהלך של שיימינג, ההורים לא תמיד יכולים לשים לב, ועד שהם שמים לב הבעיה יכולה לגדול. הרי זה משהו אינטימי שמתרחש בטלפון של הילד, לדוגמה דרך הווטסאפ, ולכן חשוב להגדיל את המודעות. הילדים עצמם מבינים את זה, וגם ההורים הבינו שהם צריכים לקבל כלים כדי לדעת להתמודד עם מה שמתרחש".

עוד לדבריה של לין, "זה משהו שמשתנה כל הזמן, ואנחנו צריכים להיות מודעים לכך ולעשות את ההתאמות שלנו ולעורר כמה שיותר מודעות לנושא. משרד החינוך אמנם לא העביר עדיין שום דבר רשמי בנושא לבתי הספר, אך אפשר להניח שגם שם יבינו ויעשו את ההתאמות הדרושות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו