בין הוליווד לפאריס

כמו כל אזרח צרפתי, גם ז'ולייט בינוש, השחקנית הצרפתייה הכי עסוקה בשנים האחרונות וזוכת האוסקר (על תפקיד המשנה בסרט "הפצוע האנגלי"), מתקשה להתאושש מרצח הילדים היהודים בטולוז. בראיון מיוחד ל"ישראל היום", שהתקיים באחוזתה בפאריס, אמרה בינוש כי היא מזועזעת עד עמקי נשמתה מהרצח הנוראי.

"זה מזעזע ונוראי בעיניי שמישהו מנסה להעביר מסר כלשהו באמצעות פגיעה בילדים", היא אומרת, "זה ממש מעשה מחריד ובלתי נתפס".

שוחחתי פה עם כמה צרפתים שהביעו דאגה מבעיית ההגירה לצרפת והאלימות הגואה. חלקם הגדירו זאת "בעיה לאומית". מהי עמדתך-

"זה עניין מורכב מאוד, וזאת כנראה התוצאה של המושג 'קולוניאליזם'. הרי כל עניין ההגירה לצרפת, ובעיקר זו שמגיעה מצפון אפריקה, בייחוד מאלג'יריה, נובע מהכיבושים שהיו לצרפת בעבר. הבעיה היא שאחרי שכובשים צריכים גם לדאוג לרווחת הנכבשים, אחרת עולות וצפות כל מיני בעיות שאנחנו חווים היום. אני חושבת שהבעיה הכי גדולה שיש היום למין האנושי היא חוסר התקשורת. אני מניחה שזאת גם אחת הבעיות שיש לכם בישראל ביניכם לבין הפלשתינים. לא משנה מי התחיל מה, חשוב לדבר".

הראיון עם בינוש מתקיים לרגל צאתו של הסרט "חיים של אישה אחרת" בכיכובה. הסרט עלה בסוף השבוע בארץ ומוצג בין השאר בבית הקולנוע החדש "אורלנדו סינמה" שבבית ציוני אמריקה בתל אביב. בראיון המלא שיפורסם בסוף השבוע במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מדברת בינוש בת ה-48 על בחירתה לא להתחתן, על אובדן היופי בגילה, על הגיחות להוליווד, על יחסה הקר לפרס האוסקר, על הערצתה למרילין מונרו, על פגישותיה עם וודי אלן ועם פדרו אלמודובר וגם על איראן, שבה ביקרה פעמיים, ועל קול המחאה שהשמיעה בפסטיבל קאן האחרון נגד המנהיגות האיראנית.

"אני מבינה שחקנים שאומרים 'אני לא פוליטיקאי'", היא אומרת, "וגם אני לא מעורה בכל הפרטים של כל דבר שקורה בעולם, אבל כשאני רואה אי צדק אני פשוט לא יכולה לשבת בשקט. זאת, אגב, אחת הסיבות לכך שאני חברה קרובה של הבמאי הישראלי עמוס גיתאי. אני מאוד אוהבת את האומץ שלו להביע דעות, גם אם הן לא תמיד ערבות לאוזן הישראלית".