נמשך היום (שלישי) משפטו של אלאור אזריה: "חשבתי שהמחבלים מתים עד ששמעתי את צעקות חבריי מכיתת הכוננות - 'זהירות, הוא זז, הגיוני מאוד שיש עליו מטען, שאף אחד לא יתקרב אליו, שאף אחד לא ייגע בו, הוא יכול להתפוצץ פה על כולנו'", סיפר העד הראשון, אשי הורוביץ, אזרח מחברון שהיה בזירה. היום יעלו להעיד גם החובש אלעד פס ולוחם בגדוד שמשון של חטיבת כפיר, ששמו לא הותר לפרסום.
אשי גר בחברון 30 שנה, מאז שנולד. ביומיום מתפקד כמנהל מחלקת התיירות בחברון ומשמש בכיתת הכוננות בשכונת תל רומידה. הוא גר מרחק של חצי דקה הליכה ממקום האירוע. "אנחנו מגיעים לאירועים בחברון ראשונים וחוברים לכוחות הצה"ליים אם הם נמצאים שם. אני מכיר את כל האירועים בעיר. כמעט על בסיס יומי פיגועי דקירה, ירי, התרעות על חטיפות, מטענים, זריקות אבנים, דקירות", העיד אשי, והוסיף: "מבחינתינו עד שלא יצאה פקודת חזל"ש שמגיעה מהכוחות שם, האירוע לא נגמר, ולא חסרים אירועים בחברון שהתפתחו לכל מיני כיוונים".
מפגינים לטובת אלאור אזריה - הרעישו וגרמו למשפט לעצור // צילום: גדעון מרקוביץ'
"המחבל לא נבדק במהלך האירוע, ברגע שהגיעו השוטרים לזירה הם הרחיקו את כל האנשים מהזירה וסגרו את הזירה. בזמן הזה אני זזתי הצידה וחיכינו לסיום האירוע. במידה ואני הייתי נמצא ליד המחבל, אם הייתי נמצא בזווית הנכונה ברור לי שאני הייתי זה שיורה במחבל. מכיוון שאני לא הייתי בצמוד למחבל, ואני לא ראיתי אותו זז, לכן אני לא זה שיריתי בו למרות שהייתי עם אקדח שלוף וכדור בקנה. איום המטען לרגע לא נמוג. האיום הוא איום ממשי בכל כלי שעומד לרשות המחבלים".
"היה חשש כבד לאירוע בפנים שהמחבל לא חוסל ולא רק שלא חוסל, אלא גם ממשיך לזוז. היו צעקות ברורות ואזהרות מאוד ברורות שניתן גם לשמוע אותם בסרטונים, שהחבר'ה שלנו מכיתת הכוננות, שיש לנו לא מעט ניסיון במקרים האלה, מזהירים את הכוחות והאנשים שלא להתקרב למחבל, ולאחר מכן אני הייתי עם הגב למקרה. היו שם המון חיילים באזור המחבלים. הסתכלתי על הפינוי של החייל שנפצע", סיפר אשי.
"תוך כדי הפינוי אני שומע ירייה. אישית חששתי שהאירוע מסתבך ויש לנו עוד אטרקציה נוספת. שאלתי אחד מהחברים מה היה פה, ואז אמרו לי שאחד החיילים חיסל את המחבל שעדיין זז. כששמעתי שזה חייל שלנו שירה, נשמתי לרווחה, לפחות האיום הזה מאחורינו. המחבל לבש בגדים שממש לא מתאימים למזג האוויר", סיפר אשי, והוסיף כי "לא נראה לי שהמחבל תכנן לצאת בחיים מהיום הזה. אני יוצא מנקודת הנחה שאדם כזה רוצה לבצע את מקסימום הנזק שהוא יכול. יש פה חשש וכוונה ורצון ומבחינתנו זה מחשיד ביותר".
חקירה נגדית - אשי: "אדם עם מעיל חם בניגוד למזג האוויר, זה מחשיד" • אשי תרם 1,000 ש"ח למסע הגנה על אלאור אזריה
בחקירה הנגדית של אשי, התובע ויסמן שאל: "אתה תרמת 1000 שקלים למסע ההגנה של אלאור?", ואשי השיב בחיוב. התובע ויסמן הוסיף: "ואתה באת למסור עדות לטובת לנאשם, בין אם העובדות שאתה מעיד נכונות ובין שהן מנותקות מהמציאות. זה נכון?". אשי הגיב: "אני באתי למסור את עדותי, את מה שראיתי". התובע הוסיף: "מסרת פה דברים שאין להם פה שחר - זה נכון?". אשי השיב בשלילה.
ויסמן שאל אם המח"ט שיקר בבית הדין בנוגע למזג האוויר. אשי השיב כי "אני חושב שבתקופה הזו לא מסתובבים עם פליזים, אני רואה את החיילים בסמוך לבית שלי, אנשים לא מסתובבים עם מעיל פליז. אין מה להשוות חייל שנמצא בעמדתו משתיים בלילה עד שבע בבוקר למחבל שיוצא מביתו בבוקר ויוצא לדקור חיילים". אשי הוסיף: "אם לא הייתי מרגיש שאותו יום הוא יום חם, אז הייתי יוצא עם סוודר קטן או מעיל דובון. דווקא בגלל שאתה רואה אדם עם מעיל חם בניגוד למזג האוויר באותו יום, זה מחשיד. ניתן לראות גם בתמונות שהמחבל השני כנראה לא הרגיש באותה צינת בוקר והיה לבוש בחולצה ארוכה ולא במעיל".
התובע טען: "אתה ייחסת למח"ט שיקולים פוליטיים בגיבוש האסטרגיה". אשי מצידו השיב: "לא זכור לי אם שייכתי מניעים פוליטיים. אני דיברתי על האסטרטגיה הכללית של המח"ט בנוגע למה גורם פח"ע ומה מעודד פח"ע. אמרתי שאני חולק על האסטרטגיה שלו בעניין".
התובע שאל: "אמרת שהמ"פ, תום נעמן, הוא 'איש שמאל מובהק'. אתה טוען שגם הוא עירב דעות פוליטיות בעדות שלו ובהתנהלות שלו בשטח?". אשי הגיב: "בוודאי שכן. בעדות שלו הוא החליט לתת חוות דעת אישיות על תושבי חברון ותושבי תל רומיידה שנכחו באירוע. אין לי שום דרך להסביר אמירות כאלה שאינן מקצועיות למעט דעות פוליטיות".
"האמירות של המ"פ על אנשי ההתיישבות הן זילות של אוכלוסייה יקרה. הוא בוחר לעשות זילות של סכנת חיים, כשאדם דקור בזירה, הוא מפרש אמירה היסטרית של חברים בכיתת הכוננות על חשש ממטען ואזהרה של אנשים לא להתקרב אליו. אני רואה באמירה שלו אמירה פוליטית שמנסה לייחס לאנשי היישוב היהודי בחברון כל מיני סטיגמות". ויסמן הוסיף: "גם העדות של המג"ד דוד שפירא הושפעה משיקולים פוליטיים?" אשי הגיב: "אני לא מכיר את עדות המג"ד, אין לי איך להתייחס אליה. אני גם לא מכיר את המג"ד, בניגוד למח"ט, שאיתו עבדתי צמוד ואני מעריך אותו, וגם את תום יצא לי להכיר בתור המ"פ ששולט על השכונה שלנו".
התובע טען: "העדות שלך היא עדות מגמתית שאתה תרמת כספים רבים להגנתו, ללא קשר למציאות האובייקטיבית, שאתה תרמת רבות להגנתו". ויסמן שאל את העד מה לבש כל אחד מהתושבים היהודים.
ויסמן שוב הציג את סרטון האירוע, ואמר: "רואים אותך בסרטון מדבר ומצלם עם הטלפון שלך, הולך ללא דאגה". אשי: בהתחלה חשבתי שהמחבלים הרוגים, אבל הייתי עם אקדח דרוך. לא עמדתי עם עמדות לכיוון אבו-סנינה. מבחינתי כשמגיעים עוד חיילים וקצינים אני יכול להוריד את הכוננות שלי באירוע, כולל הזהרת התושבים". אשי הוסיף: "ההבנה שלי שהזירה לא נוהלה כמו שצריך היא לאחר מעשה. לאחר שיחזור בראש שלי של מה שהיה שם. לאחר הצפייה המרהיבה במצלמות האח הגדול של חברי בצלם, שיוזמים ומעודדים את הפיגועים האלה".
התובע שאל את אשי מדוע לא פנה למפקד כדי למנוע את הסכנה, "או שבזמן אמת לא חשבת על כל סכנה?". אשי השיב: "באירוע מעין זה, שהוא מאוד סבוך, לא כל אדם הולך ומנהל את האירוע ואומר מה צריך או לא צריך לעשות. הצעקות אודות המטען הדהדו בשטח. אנשים הבינו את זה, נזהרו בזה". ויסמן שאל: "למה היית עם הגב אליו?". אשי הגיב כי "היו שם הרבה כוחות. אם הייתי שם לבד הייתי מכוון אליו אקדח". ויסמן שאל: "למה אתה לא מתרחק מהסכנה. הרי אין לך שום תפקיד רשמי באירוע". אשי ענה: "יש לי תפקיד רשמי באירוע. הדבר הזה מחוץ לבית שלי ואני כיתת הכוננות של השכונה".
עורך דין בסרגליק: "לפי התביעה, כל העדים שאומרים שחשו סכנה - משקרים"
פרקליטו של אזריה, עו"ד בסרגליק, טען: "אמש העיד מ"מ בפלוגה על תחושת הסכנה המיידית והממשית שחש בזירה. הוא תיאר את התפקוד הלקוי של המ"פ בזירה, את החשש ממטענים והעובדה כי המחבל זז וחי והייתה סכנה. עד נוסף העיד כי היו סכנות כאלו ואף כי אלאור הקדים אותו. החבלן העיד כי קיימת סכנה ממשית בכל הפעולה שבוצעה בזמן אמת של נגיעה במחבלים, הזזת המחבלים דרך יישובים אף לאחר הירי וכי בוצע 'זיכוי חבלני' רק לאחר הרחקת אנשים והפשטת המחבלים בבסיס הצבאי וכי הסכנה קיימת עד לזיכוי היא ממשית ומיידית". בסרגליק הוסיף כי "היום העיד אשי הורוביץ, ותיאר סכנת חיים ממשית במהלך עדותו בזמן האירוע ועל סכנת מטען וכי היו צעקות 'המחבל עוד זז, הוא חי יש עליו מטען'. עד נוסף בשורה של עדים המדברים על הסכנה שחשו בזירה כאשר התביעה עומדת על כך שכל עד, כולל המ"מ, אשר העיד, ואין לו קשר לחייל, וחש סכנה, משקר, דבר שלא מסתדר עם המציאות".
האדם השני שיעיד. החובש אלעד פס // צילום: גדעון מרקוביץ
עורכי דינו: "נוכיח את חפותו של אזריה"
אתמול עלו על דוכן העדים חבלן של משטרת ישראל וכן מפקד מחלקה בפלוגה של אזריה. עורכי דינו של אזריה, אייל בסרגליק ואילן כץ, מסרו כי "אנו נוכיח בהמשך פרשת ההגנה את חפותו של אלאור". פרטיו של חבלן המשטרה, שכבר עלה הבוקר לדוכן העדים, אסורים בפרסום.
שר הביטחון אביגדור ליברמן התייחס לסוגיית אזריה, ואמר: "כל עוד אדם לא הורשע - הוא זכאי. לא התקשורת תכריע, אלא בית משפט יכריע. זה כולל את אלאור אזריה וחייל הנח"ל החרדי". ליברמן הוסיף כי "חיילים בשטח לא יכולים לצאת למשימה עם עו"ד צמוד. לפעמים השיקול הוא נכון ולפעמים לא. אבל להגיע למצב שכל חייל מבקש עו"ד לפני שיוצא למשימה, זה בלתי אפשרי". שר הביטחון שלח מסר לתקשורת הישראלית, ואמר: "אני מצפה מהתקשורת הישראלית לחזק את ההרתעה הישראלית מאויבים ולא להרתיע חיילים ישראלים במאבק מול המחבלים ומול הטרור. אני רוצה תקשורת חופשית – לא תקשורת שמרתיעה חיילי צה"ל".
החבלן: "הגופות היו לבושות בהתאם למזג אוויר קר"
העד המומחה בתחום החבלה סיפר כי הוזמן לזירת האירוע. עורך הדין בסרגליק, שאל: "ולמה לא הגעת למקום האירוע?". העד השיב כי "אנחנו היינו רחוקים, בהמשך קיבלנו הודעה שהגופות הועברו לבסיס חרסינה והיינו צריכים להגיע לשם". העד ציין: "בפרספקטיבה שלי, לא צריך להזיז את הגופות עד שאנחנו מסיימים את הזיכוי, זה הנוהל. ברמה העקרונית, מחבל שלא זוכה, מבחינתנו - יש חשש שהוא נושא מטען". כשהגעתי לחרסינה ידעתי שיש שתי גופות של מחבלים שממתינות לבדיקה שלי. עו"ד בסרגליק שאל: "אתה יודע שהן לבושות באופן המתאים למזג אוויר קר?", והחבלן השיב: "כן". הדיון עם המומחה בתחום החבלה המשיך בדלתיים סגורות.
בחקירה הנגדית של החבלן, התובע שאל: "תאשר לי שאם יש חשש למטען, אף אחד לא צריך להתקרב?". העד: "אני מצפה שבכל מצב לא יתקרבו למחבל". התובע שאל: "אתה מצפה שאם יש חשש שעל גופה של מחבל יש מטען וניגשים אנשי רפואה לפנותו, אז גורמים צבאיים ירחיקו אותם ולא יתנו להם לפנות?". החבלן השיב כי "הציפייה שלי שבכל מצב ישמרו על מרחק".
אזריה ואמו הבוקר בבית הדין ביפו // צילום: גדעון מרקוביץ'
המ"מ: "תרגלנו אירועים נרחבים ומגוונים רק אחרי המקרה"
מפקד המחלקה, שזהותו אסורה בפרסום, עלה להעיד ואמר לאור שאלות הסניגור כי אחרי האירוע "היה לחץ מטורף". "בעקבות זה שהאירוע לא היה רגיל, לאחר האירוע הגיעו מפקדים מכל הדרגות לעשות שיחות לכל הפלוגה. היה לחץ מטורף, כל היום חיילים ומפקדים מקבלים שיחות מכתבים ומרגישים לחץ בפלוגה שמשהו לא קורה כמו שצריך. המ"פ קיבל הוראה מהמג"ד שכל מ"מ יעשה שיחה עם המחלקה שלו. זה לא דבר שקורה כל יום. עושים שיחות להסביר, לדבר על האירוע. להסביר מה קרה, עד כמה המקרה חמור, וגם במטרה להרגיע את הרוחות".
"עברה פקודה לעשות שיחה עם כל המחלקה... עשינו מאמץ עילאי שכולם יהיו. היה חשש למרד בגלל הכעסים", הוסיף המ"מ.
כשנשאל אם אמר לפקודיו שהמקרה חמור, כי כך פקדו עליו, אמר המ"מ: "אני לא ראיתי את הדברים ככה. אין לי ניסיון בחקירות ודברים כאלה. באופן כללי - מה שהמפקד אומר, עושים". הוא הוסיף כי כל החיילים הגיעו תשושים לחקירות מצ"ח.
הקצין סיפר כי גלגל בתנועת בעיטה את המחבל, וראה שיש לו סכין בידיו. הוא בעט את הסכין מידיו והרחיק את כולם משם, והציב חייל אחד שישמור על המחבל. על המעיל של המחבל השני, אמר הקצין כי "זה נראה משהו לא פרופורציונאלי, זה היה נראה מוזר. זה לא רגיל".
עו"ד בסרגליק: "מה עשית עם החשש ממטען?". המ"מ השיב כי "מתדרכים על זה שהסכינים זו ההתחלה, ויבוא יום ויקרה משהו חמור יותר. יהיה אירוע ירי, התאבדות, פח"ע כל שהוא שאנחנו עוד לא יודעים לאפיין אותו". המ"מ הוסיף כי "כשראיתי את הדבר הזה, שנראה פתאום גוף גדול, ואח"כ שמעתי אזרח שצעק 'חשש למטען', החשש הזה הוא הרבה יותר מחשש סביר. פתאום כל החלקים מתחברים. זה יוצר תמונה אחרת, מפחידה".
המ"מ: "הפכתי את המחבלים וחששתי - לקחת סיכונים זה חלק מהתפקיד"
בסרגליק שאל: "כשהפכת את המחבל עם המעיל השחור, חששת להתפוצץ?", מפקד המחלקה ענה: "כן. אני יודע שאני לוקח סיכון. לוקחים סיכונים, זה חלק מהתפקיד. צעקתי תתרחקו, חשש ממטען".
בסרגליק שאל על סוגיית המרחק של המחבל מהסכין, והקצין השיב כי איננו יודע מה היה המרחק של המחבל מהסכין. המ"מ העיד וציין כי "הזמנתי חבלן לזירה. עדכנתי את החטיבה שיביאו חבלן. אין שיח ביני לבין אלאור, אני גם לא יודע אם שומע את הצעקות שלי".
הקצין ציין כי "אני לא חושב שאפשר להגיד על זירה כלשהי שאין בה חשש ספציפי (למטען). כשתום (המ"פ) הגיע עדכנתי אותו בכל הדברים, הוא הפך למפקד הזירה".
הקצין ציין כי "תרגולים נרחבים ומגוונים, בין אם זה פיגוע ירי ובין אם זה פיגוע התאבדות תורגלו כשבוע לאחר המקרה בצורה חטיבתית, ולא תורגלו לפני המקרה". עורך הדין שאל: "אמרו לכם למה מתרגלים אתכם דווקא עכשיו על פיגוע התאבדות?", והקצין השיב בשלילה.
בסרגליק שאל: "אתה צעקת על החשש ממטען כדי לנסות, כמו שהתביעה טוענת, להימנע מטיפול במחבל?". המ"מ השיב: "כמובן שלא".
הקצין הוסיף כי "המחבל עם המעיל השחור הזיז את הידיים שלו 'ממש בקטנה, כשאני מזהה את המחבל 'זז בקטנה' לא ראיתי סיבה לפעול בצורה חמורה יותר. הצבתי עליו חייל ותדרכתי אותו שיוודא שהוא לא עושה פעולות חריגות המהוות סיכון. הבנתי שהוא בחיים ולכן הצבתי עליו לוחם. חששתי בעיקר ממטען על המחבל בלבוש השחור". "תדרכתי את החייל שאם הוא מבצע תנועות חדות או מכניס את הידיים לבגדים - הוא רשאי לפתוח באש", ציין המ"מ.
חקירה נגדית למ"מ - "אין זכר בעדותך במצ"ח לחשש למטען"
בחקירה הנגדית של המ"מ, שאל אותו התובע: "נכון שאין זכר בעדותך במצ"ח לחשש ממטען?", והמ"מ ענה "נכון". התובע שאל האם במצ"ח יש עדות לטענה שהעלית היום לפיה התקשרת לחמ"ל וביקשת חבלן?. הקצין ענה: "אין". התובע: "תאשר לי שהרחקת את הסכין למרחק שחשבת שהוא לא רלוונטי יותר מידי למחבל הזה. ולכן לא הרחקת את הסכין יותר". הקצין השיב: "בין 3 ל-4 מטרים נראו לי מרחק סביר כך שהוא לא יכול בצורה מיידית לתקוף". התובע שאל: "אתה עשית בשטח את כל הפעולות שנדרשו כדי שהמחבלים לא יהוו סיכון". מפקד המחלקה ציין: "אבל היה גם חשש למטען". התובע הוסיף: "אבל עשית את כל הפעולות כדי שהמחבלים יהיו 'לא מסכנים או מהווים גורם סיכון'?. הקצין השיב בחיוב.
קב"ט הישוב היהודי: "חשש גדול לחגורת נפץ"
משפטו של הסמל אזריה התחדש אתמול בבית הדין הצבאי ביפו. במהלך היום העידו שלושה עדים מטעם ההגנה, שזהותם לא היתה ידועה מראש לתביעה הצבאית.
ראשון עלה להעיד קב"ט היישוב היהודי בחברון, סגן אלוף במיל' אליהו ליבמן. ליבמן, דמות מוכרת ביישוב היהודי בחברון וקב"ט היישוב מזה 22 שנה, העיד קרוב לתשע שעות, עם הפסקות בודדות בלבד. ליבמן טען כי המחבל היה "באופן חריג ביום חם עם מעיל שחור ומנופח, בצורה שכל מי שיש לו קצת ניסיון מבין שיש חשש גדול שיש שם חגורת נפץ ומטענים".
לאחר ליבמן עלתה לדוכן העדים תושבת היישוב היהודי בחברון, ציפי שליסל, שהקרוואן שבו היא מתגוררת ממוקם בסמוך לחסם ג'ילבר, שם התרחש האירוע, שהעידה: "אמרתי לו (לאלאור) שאני לא יודעת מה עשה, אבל שהוא חייב לזכור כל החיים שלו שהוא הציל את החיים של הילדים שלנו".
העד השלישי היה אלימלך קרזן, נהג אמבולנס ותושב היישוב היהודי בחברון, שהגיע לזירת האירוע זמן קצר לאחר נטרול המחבלים. "אני ניגש להזיז את האמבולנס ופתאום אני מזהה שהמחבל זז, שהוא חי. בשלב הזה, אני נבהל מאוד. חושש שלא ישלוף איזה סכין, יפעיל איזו חגורת נפץ, אמר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו