עם הלוויים במקדש

יש אמת בתחושה שעם לכתו של נחום (נחצ'ה) היימן נחתם פרק בתולדות המוסיקה הישראלית, ובמיוחד בתולדות הזמר העברי. כרבים וטובים זכיתי לעבוד עם נחצ'ה ולמדתי ממנו הלכות הקפדה על קוצו של תו, עמידה על דיוקה של מחווה מוסיקלית וערכה הנצחי של האמנות - גם בזקנתו, עדיין התרגש משיר חדש, כמו נער שהתאהב לראשונה בחייו. 

שמו נכרך בצירוף "שירי ארץ ישראל היפה", ולא בִּכְדִי. לחניו הביעו המיה קולקטיבית לעָבָר החלוצי, הסתפקות במועט, לתקופה שבשיח התקשורתי נדמית חסרת ספקות באשר לצדקת דרכנו. ולא רק המיה ציבורית; שיריו נגעו בכיסופי הנפש העדינים ביותר, מה שבלשון הסוד היהודי מכונה "רַעֲוָא דְרַעֲוִין" (רצון כל הרצונות); געגועים, שלא ניתן להכילם במילים, לתיקון פנימי.

נחצ'ה לא היה מוסיקאי מתוחכם או וירטואוז של תווים; כל חייו בחר לחרוש בעצמו בשדות המוסיקה ובכל פעם הצמיח מלודיה שתפשה את האוזן והקסימה את הנפש. הוא היה אמן גם בבחירת המילים. מסודות כוחו: הלחן שעטף את המילים נדמה כיצירה שנולדה אחת: מילים ולחן כרוכים בצוותא, טקסט מותך לתבנית מוסיקלית מושלמת. כאילו הוא עצמו כתב את המילים. 

כשהכרנו, סיפר בגאווה על שם משפחתו, ראש המוסיקאים שניגנו ושרו בבית המקדש "מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר", שהיו "מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר" עד שבנה שלמה את מקדש הקבע בירושלים "וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם... חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים..." (דברי הימים). 

ואכן, המוסיקה הדתית (הליטורגית) מתאפיינת בהיותה משרתת מובהקת של המילה; זאת ה"ברית עם המילה" שבמסורת הפרשנית שלנו. גם זה היה מסודות כוחו של נחצ'ה: הכבוד למילה הכתובה. במוסיקה העכשווית, פעמים רבות המילים רק משרתות את הלחן; במקרים גרועים הן ממלאות חורים. נחצ'ה העמיד את לחניו לטובת המילים וגם פירש את הטקסט הכתוב. היתה בזה צניעות. לא היהירות של "אמנות לשם אמנות", אלא אמנות של חיים הבאה להיטיב את עולמו של האדם ולא לבטל אותו ולהעמיד את עצמה במקומו. 

מקום של נצח

השירה, כאמנות גבוהה, היתה תמיד נחלת מעטים. נחום היימן ידע להנגיש להמונים את היופי הטקסטואלי במעטפת מוסיקלית מושלמת וזכה במקום של נצח בתולדות היצירה הישראלית. עכשיו יתפוס מקומו לצידם של בני היימן הקדומים, וביחד ישוררו את זמירות ישראל.

•   •   •

היו שלום, אני חייתי ביניכם

במשך עשרות שנים נחום (נחצ'ה) היימן היה אחד המלחינים הגדולים של הפסקול הישראלי • "חופים", "כמו צמח בר", "החול יזכור" ועוד מאות אחרים לבשו את מנגינתם בראשו • בשנים האחרונות בריאותו הידרדרה, וגם מצבו הכלכלי הורע מאוד • אתמול הלך לעולמו, והוא בן 82

"כמו צמח בר", "עוד חוזר הניגון", "שיר אהבה ישן", "החול יזכור", "חופים" - ספק אם יש אדם בישראל שאינו מכיר ולו שיר אחד מהמאות הרבות שהלחין במרוצת חייו נחום (נחצ'ה) היימן. אתמול הוא הלך לעולמו בבית החולים מאיר בכפר סבא כשבתו, הזמרת סי היימן, ונכדיו לצידו. היימן, חתן פרס ישראל, סבל מקריסת מערכות בעקבות חיידק אלים שתקף אותו. בן 82 היה במותו.

עם בתו, הזמרת סי היימן  //  צילום: מאיה באומל בירגר

"היימן היה אמן של נפש האדם, איש שידע להלחין ולכתוב את הרגשות והתחושות של כולנו", מסר נשיא המדינה ראובן ריבלין, "נחום הלחין את המנגינה הישראלית לאדמה, לטבע, לשמש הישראלית, לשיבולים, לים ולאקורדיון, שכמו נוצר בשבילו ובעבורו. 'החול יזכור את הגלים...' ואנחנו לא נשכח את נחום". ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר: "נחצ'ה הלחין את פסקול חיינו בארץ והוא אחד מגדולי המלחינים שקמו למדינת ישראל. השירים שהותיר אחריו נטעו בליבנו את אהבת העם והמולדת, וילוו את ישראל אל הדורות הבאים - כמו צמח בר".

נחום היימן נולד ב־6 במאי 1934 בריגה לפנינה וחיים היימן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1939. בילדותו החל לנגן בפסנתר, אך לאחר שחלה בגיל עשר בשיתוק ילדים (פוליו) עבר לנגן באקורדיון. בגיל 14, בעקבות גירושי הוריו, עבר להתגורר כילד חוץ בקיבוץ נען ובמסגרת שירותו הצבאי שימש אקורדיוניסט מחליף למלחין דובי זלצר בלהקת הנח"ל בגרסתה הראשונה. בתקופת שירותו הצבאי נישא לדליה קולטון ועבר איתה לקיבוץ בית אלפא. לשניים נולדו שתי בנות, סי ובילי. 

עם סיום לימודיו במדרשה למורים למוסיקה, שבמסגרתם למד אצל המלחין פאול בן חיים, הקים היימן את "חמישיית גלבוע‏". ב־1961 החל לעבוד עם הגבעטרון, חבורת הזמר של קיבוץ גבע, שכללה ברפרטואר שלה גם חלק משיריו. במקביל אירגן ערבי שירה בציבור והשריש בקרב הציבור בארץ את חוויית השירה האקטיבית, אירגן פסטיבלים והלחין את שירי המחזמר "זרעים של מסטיק" למילותיה של לאה נאור, מאלבומי הילדים המצליחים ביותר. 

היימן עם נתניהו ולבנת  //  צילום: משה מילנר/לע"מ

נוסף על עבודתו כמלחין שהעניק מוסיקה גם לסרטים וסדרות, טיפח היימן זמרים רבים בראשית דרכם ובהם חוה אלברשטיין, "צמד הפרברים", עליזה עזיקרי והצמד אורנה ומשה דץ. אחד משיתופי הפעולה הפוריים במיוחד שהיו לו היה עם המשורר נתן יונתן, שיתוף שממנו נולדו עשרות שירים שהפכו לקלאסיקות, ובהם "חופים", "שיר אהבה ישן" (המוכר בשם "אניטה וחואן"), "החול יזכור" ורבים אחרים. בסוף שנות ה־60 נסע לצרפת וזכה להצלחה בינלאומית כשגדולי הזמרים שרו משיריו, ובהם ננה מושקורי ומארי לאפורה, וגם ישראלים שהשתקעו בצרפת דוגמת מייק בראנט וריקה זראי.

היימן שב לישראל ב־1984 ואחת המשימות שקיבל על עצמו היתה שימור הזמר העברי, שהיה כל כך קרוב לליבו. בשנת 2002 הוא הקים את "העמותה למורשת הזמר העברי", שבמסגרתה הוא העלה על גבי תקליטורים הקלטות ישנות ואף חידש והקליט מחדש שירים ותיקים. בשנת 2008 הוענק לו התואר חתן פרס ישראל לזמר עברי. היימן הלחין גם שירים לסרטים, לסדרות טלוויזיה ולהצגות ילדים.

בשנותיו האחרונות נקלע נחום היימן לא אחת למצוקה כלכלית, והעלה לסדר היום הציבורי את מצבם של אמנים מתבגרים במדינה. ערבי הוקרה וגיוס כספים קוימו למענו, אמנים הופיעו ורצו לסייע, והתקשורת סיקרה לא אחת את קשייו הכלכליים, שהחמירו והלכו. כדי לסייע לו, מונה היימן ליועץ בפרויקט שיכלול בין השאר הנגשה ותיעוד דיגיטלי של שירים עבריים במימון המדינה. כמו כן, היישוב בית אריה־עופרים התנדב לספק לו מגורים ללא תמורה, וקרא לאחת הכיכרות ביישוב על שמו.

"אני נפרדת היום מאיש השירים שלי, אבא", אמרה אתמול סי היימן, "פרידה שהחלה מזמן, אבל כאשר הגיע הרגע הוא כמובן הגיע מוקדם מדי. אבא חי את חייו כמו אלפי שיריו, הוא הפך לפסקול של כולנו, אבל בשבילי הוא היה אבא שלי ואני כבר מתגעגעת".

"החוצפה הישראלית"

"נחצ'ה היימן היה בשבילי המלחין ממשיך הדרך של המלחינים הישראלים הקלאסיים ואחרון בשרשרת מפוארת שכללה את דוד זהבי, מתתיהו שלם ועמנואל זמיר, שעליהם גדלתי והיו בשבילי הצליל של הארץ", אמרה חוה אלברשטיין, "משהו ביצירה שלו אמר 'עממי' במובן הכי טהור ואמנותי של המילה. הבעיה היתה חוסר השקט: נחצ'ה היה איש חסר מנוחה שלא ידע לרוות נחת מעבודתו ותמיד הרגיש שמשהו חסר". לדברי אלברשטיין, "ברגע שהמילה רוקנרול כבשה כל חלקה טובה בארץ והשירים הפכו לעירוניים מאוד, נחצ'ה הרגיש קצת דחוי... השנים האחרונות היו לא קלות, אף שזכה בצדק בכל פרס וכיבוד אפשריים. נחצ'ה ידע ליהנות מהחיים, ולמרות האולקוס שממנו סבל לא ויתר אף פעם על בקבוק יין משובח וארוחת גורמה והרבה צחוקים ושובבות. כך אני מעדיפה לזכור אותו, ומי שלא הכיר אותו לא ישכח את שיריו".

משה דץ: "אני חייב לו הרבה, כי את השירים הכי יפים שלי הוא הלחין עבורי. פגשתי אותו לראשונה חצי שנה אחרי השחרור שלי, הוא ערך אודישנים לזמרים ללהקה ואני פיספסתי את המבחנים. בגלל שאיחרתי, הבוחנים סירבו להכניס אותי, אבל נחצ'ה פתח לי את הדלת וסיפר לי שבדיוק בגלל אותה חוצפה ישראלית ועקשנות הצליח לעבוד עם ננה מושקורי בצרפת... כשאורנה ואני התחתנו הוא קנה לנו בשוק הפשפשים בצרפת מראה ויקטוריאנית מאוד יקרה, ואת 'שיר למענך' כתב לנו כדואט ראשון, שאת ההקלטה שלו גם מימן מכיסו. אני אתגעגע אליו מאוד".

יורם טהרלב: "נחצ'ה היה הראשון שהכניס אותי לעולם המוסיקה הישראלית עם השיר 'את ואני והרוח', השיר הראשון שלי, ואני חייב לו הרבה. עקבתי אחרי דרכו, שהיתה כל הזמן מחוץ לתלם. הוא לא עבד עם הלהקות הפופולריות של תקופתו, הוא כתב כתיבה עממית, עבד עם הגבעטרון, לא הוזמן לכתוב מחזות זמר לבמות התאטרון הגדולות אבל כתב מחזמר לילדים של בית אלפא. בתוך הנוף של המוסיקה המסחרית של ישראל הוא חי כמו כל חייו כמו צמח בר, לא שייך".

יזהר כהן: "זכיתי להרבה שירים שהלחין עבורי נחצ'ה, והיה לנו קשר מאוד אישי, חם, ואוהב. כולנו היינו קשורים אליו, הוא היה אדם מאוד מיוחד. למזלי הגדול, בדיוק השבוע הקלטתי את השיר האחרון שהוא הלחין בשם 'לכל אדם יש שיר'".

"נגע במיתרי הלבבות" 

שרת התרבות מירי רגב: "נחום היימן הטיב להלחין את זמירות חיינו. הוא נגע במיתרי הלבבות ושירת חיינו רצופה בלחניו. לחנים רבים וטובים הלחין וכולם מספרים את ההוויה הישראלית". יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין: "אין רבים כנחום היימן שהטביעו חותם כה עמוק על הזמר העברי". ראש האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג: "נחצ'ה נתן לישראליות צלילים, שירים ומנגינות שכולנו מכירים, אוהבים ומתרגשים מהם. יצירתו הענפה לאורך שנות פעילותו היא מהחכמות, הנוגעות והיפות שידענו ולכתו היא אבידה גדולה למדינה. מנגינותיו יישארו כמצבה של רוך ויופי לדורי דורות". 

בשעה 13:00 היום יוצב ארונו של היימן בתאטרון הקאמרי. הוא יובא למנוחות בבית העלמין מנוחה נכונה בשעה 18:00.

בהכנת הידיעה השתתפו גדעון אלון, דני ברנר ולילך שובל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו