לא היתה יכולה להיות גיבורה אולימפית סמלית יותר לברזיל מרפאלה סילבה. ביום התחרויות השלישי של משחקי ריו, באולם ג׳ודו מחריש אוזניים - על רקע אווירה די שלווה של המשחקים - היא זכתה במדליית הזהב הראשונה של ברזיל. סילבה נולדה רק עשרה ק"מ מאולם התחרויות - ב"עיר האלוהים״, אחת הפאבלות הקשות של ריו דה ז׳נירו. לפני שעלתה לטקס המדליות היא חיבקה את אחותה, אף היא היתה אלופת ג׳ודו מבטיחה בצעירותה, עד שנכנסה להריון וילדה בגיל 15.
במשחקים שקיבלו תדמית של בזבוז כספי ציבור על רקע הבעיות העמוקות של ברזיל, סילבה הפכה לסמל: מאחד ומתריס כאחד. היא גיבורה טיפוסית במשחקים האולימפיים הנוכחיים, כי אחרי שבוע של תחרויות המשחקים הללו בסימן דומיננטיות נשית כמעט מוחלטת.
זה מתחיל מלמעלה, בסיפורים הספורטיביים הגדולים. מסורתית, שבוע המשחקים הראשון שייך לבריכת השחייה ולאולם ההתעמלות. בשחייה, בעוד בקרב גברים אנחנו עדיין עם מייקל פלפס הנצחי, את הגדולה הספורטיבית מספקות שתי בנות: קטינקה הוסו ההונגרייה וקייטי לדקי האמריקנית. שתיהן עשירות; לדקי נולדה למשפחת אלפיון עליון, הוסו כופה על עצמה כמות עצומה של תחרויות שבהן היתה לשחיין הראשון לגרוף מיליון דולר מפרסים.
בבריכה סמוכה - של הקפיצות למים - אישה אחרת, וו מינשיאה, הפכה לספורטאי הסיני הראשון שניצח בארבעה משחקים אולימפיים רצופים.
כופה על עצמה כמות עצומה של תחרויות. קטינקה הוסו // צילום: GettyImages
בהתעמלות הכוכבת היא סימון ביילס האמריקנית, שמגדירה מחדש את הענף באתלטיות שלא נראתה קודם לכן. ארבע שנים לאחר זכיית חברתה גבי דאגלס בתואר האלופה בקרב־רב, משלימה ביילס את המהפכה השחורה בהתעמלות. נערות אמריקה העירונית שולטות בענף שפעם נחשב מזרח־אירופי.
אבל השליטה הנשית לא ניכרת רק במעצמות האולימפיות הגדולות והמפורסמות. מעניין לראות דווקא נשים כפורצות הדרך עבור מדינות אלמוניות. יום לפני סילבה עמדה על דוכן המנצחים בג׳ודו מאילינדה קלמנדי מקוסובו. זו היתה מדליית זהב אולימפית זה דורות למדינה שעדיין אינה עצמאית במלואה. נשים זכו במדליות הראשונות במשחקים הללו עבור מונגוליה, הפיליפינים, טייוואן ומלזיה.
גם הסיפורים האנושיים והפחות ספורטיביים הגיעו מנשים. יוסרה מרדיני, הנערה הסורית שנמלטה מארצה בסירת פליטים, הפכה לפנים המזוהות של נבחרת הפליטים שהקימה התנועה האולימפית. אינטהיג׳ מוחמד מניו ג׳רזי הפכה לאישה האמריקנית הראשונה שמתחרה בחיג'אב. היא בעלת מודעות פוליטית ופנתה ישירות למועמד לנשיאות דונלד טראמפ כשהצהירה: ״ארה"ב היא גם הארץ שלי״.
החקיקה ששינתה הכל
יש כמה הסברים מעניינים למהפך בתודעה האולימפית, והראשון הוא פשוט ספורטיבי. עולם הספורט הגברי הוא עדיין גדול יותר ויש הרבה תארים בהחלט מקבילים ביוקרתם למדליית זהב אולימפית: אליפות עולם או אירופה בכדורגל, אליפות אן.בי.אי, זכייה בסופרבול או בוורלד סיריז, אליפויות איגרוף וגולף ופורמולה 1, וזו רק רשימה חלקית. לא פחות חשוב - יש הרבה ענפי ספורט שכדאיים כלכלית בהרבה סדרי גודל יותר מקריירה אולימפית.
לנשים, לעומת זאת, יש מעט מאוד תהילה ספורטיבית שאינה אולימפית. זה מסתכם בערך בסבב הטניס. אז המשחקים האולימפיים מושכים את העילית של כישרון הספורט הנשי.
בארה"ב נוסף על כך אלמנט של אפליה מתקנת. חקיקת Title IX שהועברה בקונגרס לפני יותר מ־40 שנה, חייבה את המכללות להשקיע כמות דומה של כסף בספורט נשים וגברים. ובגלל שכסף רב מוזרם לענף הספורט היוקרתי במכללות - פוטבול אמריקני - האוניברסיטאות מחויבות להשקיע סכומים דומים בספורט נשים, וזה כבר ספורט אולימפי.
משלימה את המהפכה השחורה בהתעמלות. סימון ביילס // צילום: אי.פי
מה חולל את השינוי? מהפך: במשחקי 1972, חודשיים אחרי החקיקה, רק 10 מ־33 מדליות הזהב של ארה"ב הושגו על ידי נשים. באולימפיאדת לונדון האחרונה הן זכו ב־26 מ־43 מדליות הזהב של ארצן.
המדינות שמצטיינות בספורט נשים הן לאו דווקא אלו המזוהות עם שוויון האישה. בסקנדינביה ובהרבה ממדינות אירופה המערבית - שם תמצאו את רמת השוויון הגבוהה ביותר וגם השקעה מאוזנת בספורט - מאזני המדליות עדיין מוטים לטובת הגברים.
איך זה יכול להיות? כי במקרים רבים בהיסטוריה דווקא היעדר תשתית ספורט לנשים גרמה לנשים מוכשרות לגדול ולשחק, בעיקר נגד בנים. בייב דידריקסון, האתלטית הרבגונית בהיסטוריה - אלופה באתלטיקה, גולף, טניס, כדורסל ואפילו הדפסה מהירה בשנות ה־30 - גדלה כבת יחידה עם שישה אחים בחווה מבודדת. היא שיחקה כמעט רק מול בנים. שיין גולד, השחיינית האוסטרלית שהיתה הקרובה ביותר מבחינה כרונולוגית לשיא העולם בגברים (קבעה ב־1973 שיא ב־1,500 מ' חופשי שהיה מהווה שיא עולם לגברים רק שש שנים וחצי קודם לכן), גדלה במשפחה מיסיונרית בפפואה, כך שהתחרתה בילדותה רק בתחרויות לבנים. אביהן של אלופות הטניס ונוס וסרינה וויליאמס אימן אותן נגד בנים. ובמשחקים כאן, בריו, שאלתי את המתאגרפת האמריקנית קלריסה שילדס מי היו יריביה בילדותה - היא אמרה שכמעט אך ורק בנים.
זה הפרדוקס: המושג ״אלפים לאלופים״ נכון לספורט גברים. בספורט נשים דווקא היעדר ספורט נשים יכול ליצור בנסיבות מסוימות אלופות דומיננטיות. אחד המקרים הבולטים התרחש כבר לפני 20 שנה כשראדה שועה הסורית הביאה לארצה מדליית זהב בקרב שבע היוקרתי באתלטיקה.
על דוכן המנצחים נשאלה סילבה על כישלונה באולימפיאדת לונדון. בנאיביות נוגעת ללב היא חשפה את העלבון: ״אנשים כתבו באינטרנט שאני צריכה להיות קופה בכלוב״; לא כל ברזיל מתלהבת מתהילתה של נערת פאבלות שחורה. יום אחר כך, במסיבת עיתונאים אחרת, מאיה דיראדו, שזכתה בשתי מדליות בשחייה עבור ארה"ב, מדברת על התוכניות לעתיד. היא השיגה כבר בגיל 15 ציון מושלם בבחינות ה־SAT במתמטיקה ותפרוש בקרוב משחייה כי קיבלה עבודה בסניף אטלנטה בחברת הייעוץ היוקרתית מקינזי. בסך הכל לקחה שנה הפוגה לסגור את הפינה של מדליות אולימפיות. הבחורה לועסת מטרות עם דגני הבוקר שלה.
ממונגוליה לקוסובו לצפון קליפורניה. מרקע של עוני מחפיר לעושר קיצוני. הנשים במשחקים האולימפיים משאירות את תקרת הזכוכית בחורבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו