יש כמה דברים שלא משתנים במשחקים האולימפיים ובשבועות לקראתם. כמעט בכל סבב של משחקים אולימפיים איזה ספורטאי אמריקני בכיר נכשל במבחנים, וכמעט תמיד נשמעת איזו קריאה עולמית שאיך זה שאלוף עולם/ שיאן עולם/ אלוף אולימפי כלשהו לא יהיה במשחקים.
והפעם זו גברת נחמדה בשם קנדרה האריסון, שביום שישי האחרון שברה את השיא העולמי בריצת 100 משוכות (אחרי 28 שנה) ולא תהיה בריו, כי במבחנים האמריקניים היא סיימה שישית. היא מצטרפת לרבים וטובים מאוד דוגמת קרל לואיס, דן אובראיין ומייקל ג'ונסון, כאמור חברה מכובדת מאוד. אבל אולי הציבור צריך לשקול סיטואציה, שלפיה ארה"ב היא המדינה האולימפית מספר אחת, כי האמריקנים קצת יודעים מה הם עושים.
ארה"ב היא לא רק המעצמה האולימפית מספר אחת; היא לא רק מדינה שלא ממש צריכה ייעוץ חיצוני בספורט הישגי; היא גם המדינה האחת שבדרך כלל מנצחת לא רק את העולם, אלא גם את התחזיות הקדם־אולימפיות. אחת הסיבות המרכזיות היא המבחנים. לא מכיוון שכל ספורטאי אמריקני הוא רוקי בלבואה, אלא כי התחזיות מבוססו על דירוגים עולמיים שונים ולספורטאי האמריקני אין שום סיבה להתרכז בכך או בכל מיני קריטריונים תקופתיים. הוא יודע שייסע למשחקים רק אם ישיג כרטיס במבחנים, ולכן הוא אולי לא הכי מבריק חודש לפני כן בתחרות בציריך. ספיציפית למקרה של האריסון, נושא השיא ממש חסר חשיבות. השוואה בין תוצאות שיא במאוצים שהושגו באיצטדיונים שונים ובתנאים שונים היא כמעט בלתי רלוונטית.
אבל יש עניין מהותי יותר. מחקרים, במשך השנים, הוכיחו שרק כשליש מהספורטאים מצליחים להגיע לרמת השיא שלהם במשחקים האולימפיים. הצופה על הכורסה בבית יכול לייחס זאת לווינרים ולוזרים, אבל צריך להבין שכמעט בכל ענף אולימפי כמות הקהל במשחקים גדולה מאוד ביחס למה שהספורטאים הללו רגילים. שום מרים משקולות לא רואה 20 אלף צופים בימים כתיקונים. גם רצי 100 משוכות לא רגילים ל־80 אלף אנשים ביציעים - וזה עוד לפני המתח העצום של התחרות עצמה.
מבחנים שמתנהלים בשיטה האולימפית בדיוק, הם המעבדה הכי טובה ליצירת תנאים אולימפיים לאיתור אותה קבוצת ספורטאים קצת חזקה יותר, שיודעת להפיק תוצאת שיא במשחקים עצמם - עם תחרויות מוקדמות ועם מתח אמיתי. ואם להיות מודרני ולהניח דברים על השולחן, זו השיטה הנכונה למציאת הספורטאים שיכולים להפיק תוצאת שיא ולעבור אחריה בדיקת סמים בהצלחה מלאה.
מייקל ג'ורדן. תרם כסף למטרות ספציפיות מאוד // צילום: איי.פי
יש כמובן מדינות שאין להן פריביליגיה למבחנים. העומק התחרותי לא מספיק או קרוב למספיק. וכשהוא מספיק - נניח המצב בישראל בג'ודו בין אליס שלזינגר (שעברה לייצג את בריטניה) לירדן ג'רבי או בין הגולשים נמרוד משיח ושחר צוברי - איכשהו אין לרשויות הספורט יכולת לנהל את הסיפור במידה סבירה של תרבות ספורטיבית. גם במדינות כאלה היה עדיף להתבסס רק על תחרויות עם איזשהו מתח דמוי־אולימפי. ארגון תחרויות הזמנה לקביעת קריטריון הוא התגלמות החובבנות.
מדד התגובה
בערך 20 שניות לאחר שמייקל ג'׳ורדן דיבר על אלימות הנשק, מצד שוטרים ומצד רוצחי שוטרים, מוחזרה הטענה הישנה שג'ורדן פעם אמר: "גם רפובליקנים קונים נעליים", כאיזושהי דוגמה לחוסר מעורבותו החברתית. אז רק לשים דברים על דיוקם: ג'ורדן אמר את הדברים כשהתבקש לתמוך במועמד פוליטי. תנו כבוד לכל בן אדם שחושב פעמיים לפני שהוא תומך במועמד פוליטי.
מה שעוד קצת התפספס הוא שג'ורדן לא רק דיבר ולא רק תרם כסף, אלא תרם כסף למטרות ספציפיות מאוד. למשל, הוא תרם כסף להגנה משפטית על נאשמים על לא עוול בכפם - זו הבנה עמוקה של המצב. הבעיה היא לא רק שוטרים שידם קלה על צו המעצר או חלילה על ההדק, אלא שופטים ומושבעים שידם קלה על ההרשעה. ג'ורדן תרם גם לארגון שמקדם הבנה בין קהילות לבין משטרה.
לא, הוא לא לוחם זכויות אדם גדול, אבל הוא כן אדם שנמצא בעמדת תצפית די ייחודית. הוא שחור, אבל הוא כמובן מי שזוכה תמיד להגנה מוחלטת על ידי המשטרה. הוא מיליארדר ואיש עסקים ומי שגם בילדותו לא הכיר מצוקה. משפחתו היתה עשירה למדי, אבל הוא גם מי שאיבד את אביו ברצח רנדומלי.
ולסיום, וזו עצה לטובת הקוראים פלה, מראדונה, לברון ג'יימס ועוד כמה - כשאתה לא ממהר לדבר על כל עניין, דבריך מהדהדים קצת יותר כשאתה כבר מדבר.
החבטה האחרונה
לפני כחודש וחצי־חודשיים היה נראה שקבוצת הבייסבול שיקגו קאבס לא רק בדרך למחוק את קללת העז - ולזכות באליפות הראשונה שלהם מאז 2008 - אלא גם בדרך לשבור כל שיא ניצחונות אפשרי בבייסבול. עם מאזן 20:47, קצת אחרי אמצע יוני, זה נראה מסע ניצחון מוחץ של קו הפיצ'רים - ג'ייק אריאטה, קייל הנדריקס וג'ון לסטר, כשאנטוני ריזו וכריס בראיינט עם עונות גדולות עם המחבט.
.jpg)
אלא שהמאזן מאז הוא רק דברים שהתמתנו והפכו שבירים יותר. הקבוצה עדיין עם המאזן הטוב בליגות המקצועניות, אבל במאבק צמוד מאוד עם כמה קבוצות: סן פרנסיסקו, הניו יורק מטס והוושינגטון נשיונלס בנשיונל ליג. היא ניצחה רק 12 מ־31 המשחקים האחרונים, ובשנה שבה מאזן 1:15 של הקרוליינה פנתרס ו־9:73 של גולדן סטייט הסתיימו במדליות כסף - זה הפך מפחיד מאד. מה עוד שהאמריקן ליג ניצחה במשחק האולסטאר, מה שאומר שלקאבס (או לכל קבוצות נשינל ליג אחרת) לא תהיה ביתיות בגמר.
שיקגו עשתה השבוע את מה שנראה כצעד ייאוש או המהלך האחרון הגאוני. ארבעה שחקנים נשלחו לניו יורק כדי להביא את הפיצ'ר הסוגר ארדוליס צ'פמן. הוא יליד קובה שהיה מורחק בתחילת העונה בגלל מקרה של אלימות כלפי בת זוגו. כמעט אירוני, כי היאנקיז, כשהבעלים האגדי ג'ורג' סטיינברנר היה בחיים - היו מזוהים עם צעד כזה: אין עתיד, אין חשיבות לתדמית, רק אליפות מול העיניים. במועדון שמחכה מ־2008 זה כנראה מובן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו