אחד הדברים הבולטים באישיותה של ח"כ מירב בן־ארי (40) שהרשימו אותי בראיון היה הכנות שלה. בניגוד לרבים מחבריה בכנסת, שחודשים ספורים אחרי בחירתם כבר נושאים עיניהם להיות שרים בממשלה, בן־ארי מבהירה: "אני לא רוצה להיות שרה. קודם אני רוצה ללמוד את כל הנושאים שאני מטפלת בהם, אני לא ממהרת לשום תפקיד. טוב לי בתפקידי כי העשייה מעניינת אותי. למדתי לדעת שההצלחה של ח"כ בתפקידו תלויה רק בו. אולי בקדנציה הבאה ארצה לעמוד בראש ועדה בכנסת".
בן־ארי נולדה ברעננה וכשהיתה בת 10 עברה עם משפחתה לנתניה. בצה"ל שירתה בחיל חינוך והיתה מצטיינת אלוף פיקוד הצפון בשנת היובל למדינה. בהמשך היתה קצינת החינוך של גולני ושירתה תחת פיקודם של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, שנהרג בלבנון ב־1999, והרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט.
לאחר ששירתה חמש שנים בצה"ל (מ־1994 ועד 1999), סיימה לימודי משפטים וממשל ולאחר מכן השלימה תואר שני במנהל עסקים והתמחות במנהיגות ציבורית במרכז הבינתחומי בהרצליה. היא גם היתה יו"ר אגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי וב־2005 זכתה במקום הראשון בתוכנית הריאליטי "דרוש מנהיג" (ראה מסגרת). בן־ארי היא אישה אמיצה שעשתה בחייה רפטינג, בנג'י וקורס צניחה והדריכה טיולי ג'יפים לנשים במסגרת "מלכת המדבר" למקומות מרוחקים ושכוחי אל.
מדוע נמשכת לפוליטיקה?
"אגיד לך את האמת, עד 2013 כשנבחרתי למועצת עיריית תל אביב לא היתה לי היכרות רבה עם העולם הפוליטי. עד שהגעתי לכנסת לא ידעתי אפילו שקיים ערוץ 99 (ערוץ הכנסת). משך אותי להגיע לכנסת כדי להשפיע על חייהם של אנשים. התרשמתי מאוד לטובה מהכוח שיש לח"כ לקדם נושאים שהוא מאמין בהם. אם אתה ח"כ רציני ומוכן להשקיע, השמיים הם הגבול".
מדוע הצטרפת דווקא לכולנו?
"משום שהזדהיתי עם דרכו של משה כחלון ועם האג'נדה שלו בצורך לצמצם את הפערים בחברה. גם היום, אחרי שנה וחצי של עבודה משותפת בכולנו, אני יכולה לומר בפה מלא שלא הייתי בוחרת שום מפלגה אחרת חוץ מכולנו. אין אף מפלגה אחרת שנמצאת בסנכרון מלא עם עולם הערכים שלי. אצלנו לא עוסקים בפרובוקציות ובשטויות".
כמי שזכתה בתוכנית ריאליטי, מקובלת עלייך ההשוואה שהכנסת בימינו כמוה כתוכנית ריאליטי?
"אין ספק שיש דמיון מסוים בין הכנסת לבין תוכניות ריאליטי. בשבוע שעבר, כשיצאתי ביום רביעי בערב מהכנסת אחרי שלושה ימים עמוסים של דיונים ביום ובלילה שבהם כמעט לא יצאתי מהמשכן, חשבתי על המתמודדים ב'אח הגדול' שאינם יוצאים מהבית במשך שבועות ארוכים. דמיון נוסף שמצאתי בין הכנסת ותוכניות הריאליטי הוא שבכנסת כל מה שאנחנו אומרים במליאה ובוועדות יוצא החוצה ללא שום בקרה, כמו בריאליטי, ולכן על הח"כים להיזהר בלשונם".
"העברתי ארבעה חוקים"
מה הספקת לעשות מאז שנבחרת?
"הצלחתי להעביר ארבעה חוקים בקריאה שנייה ושלישית. נוסף על כך, אני עומדת בראש ועדת משנה לצעירים וצעירות חסרי בית וגיבשתי תוכנית סיוע בשכר דירה עבורם, בתקציב של 2.2 מיליון שקלים. אני גם עומדת בראש ועדת משנה לחינוך בלתי פורמלי ומקדמת תוכנית סיוע לחולים במחלת צליאק ולהרחבת הפרויקט לכפרי סטודנטים, וגם חברה בשש ועדות בכנסת".
כבת להורים שעלו לישראל מלוב, גם את סבורה שעדיין קיימת אפליה בחברה הישראלית?
"בוודאי, מה השאלה? אגב, לא רק בין אשכנזים למזרחים, אלא גם בין גברים לנשים ובין חילונים לדתיים. המצב היום יותר טוב בתחום זה מאשר היה בעבר, אבל עדיין אין שוויון ויש לנו עוד הרבה מאוד לאן לשאוף. אנחנו עדיין חברה מאוד מפולגת ושסועה".
את שותפה לביקורת של שרת התרבות מירי רגב על האפליה וסבורה שיש לאמץ את דו"ח ביטון?
"יש דברים שאני מסכימה איתה ויש דברים שלא. בהחלט צריך לאמץ את דו"ח ביטון, יש שם המלצות מעולות וצריכים להתחיל קודם כל בחינוך. אני סבורה שיש ללמד את ההיסטוריה והמורשת של עדות המזרח. לא ללמד רק מה קרה בשואה בפולין, אלא גם מה היה בלוב. גם סבא שלי היה ניצול שואה".
שאלה אישית, האם העובדה שאת מהח"כיות היחידות בכנסת שהן רווקות מלחיצה אותך?
"אינני היחידה. גם מיכל בירן וסתיו שפיר מהמחנה הציוני הן רווקות. העובדה שאני עדיין רווקה ואין לי כרגע חבר מלחיצה יותר את הסביבה שלי מאשר אותי. אמי אומרת לי שאני צריכה להתחתן. אני רוצה בן זוג ורוצה גם ללדת, אבל אני מעדיפה גבר שאיננו עוסק בפוליטיקה".
• • •
בן־ארי: "הפעילות עם נערים בסיכון שינתה את חיי"
אי אז בשנת 2005, אחרי שזכתה במקום הראשון בתוכנית הריאליטי "דרוש מנהיג" וקיבלה פרס של 5 מיליון שקלים שנועדו לאפשר פיתוח פרויקט חדש, השקיעה מירב בן־ארי את כספי הפרס בשני מרכזי ספורט אתגרי לבני נוער בסיכון - ב"דרך אתגר" שהקימה בנתניה ובהמשך גם ב"דרך הגלים" בהרצליה.
בן־ארי מספרת כי מה שדחף אותה להקים את המרכזים היתה השכונה שבה גדלה בנתניה ("אינני רוצה להזכיר את שם השכונה"). לדבריה, "ראיתי לנגד עיניי ילדים צעירים בחטיבת ביניים, תלמידי כיתות ח' עד י', בגילי 16-14, שהיו להם בעיות התנהגות בבי"ס, בעיות של קשב וריכוז, בעיות כלכליות בבית וסיכון מפני נשירה מהלימודים, והחלטתי לסייע להם".
בן־ארי רכשה בית בנתניה ושיפצה אותו, בנתה תוכנית פעילות מפורטת לנערים וגייסה מדריכים. לאחר מכן, בשיתוף עם העירייה ועם הנהלות בתיה"ס, יצרה קשר עם אותם ילדים והתחילה לעבוד איתם. כל ילד שהגיע למרכז ארבעה ימים בשבוע קיבל ארוחת צהריים, לאחר מכן הילדים ישבו בקבוצות קטנות עם סטודנטים שהועסקו על ידיה ועזרו להם בהכנת שיעורים והכינו אותם למבחנים. בתום הפעילות הזו הם יצאו לפעילות בשטח שכללה גלישה בים, מסעות בשטח, חוגי ספורט אתגרי וכד'. ההצלחה הגדולה בנתניה המריצה אותה להקים מרכז דומה גם בהרצליה.
תמונות מהמסעות שקיימו הנערים מוצגות על קיר לשכתה של בן־ארי בכנסת והיא אומרת בסיפוק כי "הפעילות עם הנערים האלה שינתה לי את החיים. אין פעילות יותר מתגמלת מזו, אף על פי שהיו גם קשיים. אף שלא הכל הלך חלק, זו היתה הצלחה מדהימה. עד היום עברו בשני המרכזים שהקמתי מאות נערים. כיום יש בוגרים שכבר סיימו את השירות הצבאי שלהם והפעילות במרכזים שהקמנו ממש שינתה להם את החיים. שני מרכזי הספורט ממשיכים לפעול עד היום והפעילות ממומנת ומנוהלת על ידי העיריות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו