תולעי נינג'ה עוקצניות? יצורים מבחילים בין ענפי הג'ונגל? סערת גשמים טרופית? לא ממש. מה שהפחיד באמת את גל אמיתי הוא טיל החיזבאללה שכמעט הרג אותו בדיוק לפני עשר שנים.
"זה היה בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. הייתי אז בשירות סדיר, מפעיל די־9. נכנסתי ללבנון, כשאני בעצם פורץ דרך לשני טנקים שנעו מאחוריי. לידי ישב המפקד שלי.
"תוך כדי המשימה הייתי צריך לבנות לטנקים מגננות בצורת האות ח', תלוליות עפר שבהן הטנק יושב, כשרק הצריח שלו מציץ החוצה. איך שהתחלתי לבנות סוללה כזאת, חטפתי פגיעה ישירה של טיל טאו.
"בדרך כלל הטילים האלה לא חודרים את הכף של הדחפור, היא מאוד עבה, אבל במקרה שלי הטיל חדר, פגע בבוכנה ההידראולית, והשמן התחיל לנזול והתלקח.
"האש הגיעה במהירות לשמשה הקדמית, והזכוכית התנפצה עלי. הייתי בשוק, לא הבנתי מה קורה. הרגשתי כאילו אני לא שם, עד שהמפקד התחיל לצעוק לי, 'סע אחורה, סע אחורה!' "נסעתי אחורה במשך שעה. הכף היא בגודל שני מטרים על מטר וחצי, ואם היא למטה היא חוסמת את שדה הראייה, ולכן אתה חייב לנסוע ברוורס. נסענו ככה עד שהגענו לגבול ישראל. כשירדתי מהדחפור, החבר'ה מהגדוד חיבקו אותי ואמרו 'הגומל'.
"האירוע הזה מלווה אותי עד היום, זה לא משהו שאני יכול להתעלם ממנו. אבל טפו טפו, אני לא הלום קרב".
מה זה עשה לך?
"לימד אותי עד כמה החיים שבריריים. אני חושב שהפכתי מאז להיות אדיש לאירועים שיש בהם סכנת חיים. כשאני רואה מצבי חירום, אני קצת לא מבין מה קורה, לא מגיב כמו שצריך. זה כאילו לא מרגש אותי.
"במבצע 'עמוד ענן', למשל, נפלו עלינו טילים במרחק של כמה מטרים מאיתנו. כשכולם התחבאו מאחורי הסוללה עם הידיים על הראש, אני עמדתי וצילמתי עם האייפון. לא פחדתי. טוב, זה לא היה ממש חכם".
• • •
אמיתי (30), מנחה הריאליטי החדש של קשת "המשימה: אמזונס" (רביעי ושבת ב־21:00), נחשב כיום לאחד השחקנים העסוקים והמבטיחים בתעשייה. כבר בשנה ב' בבית הספר למשחק קיבל אמיתי אישור חריג להצטלם לסידרת הנעורים "גאליס", וכעבור שנה הצטרף לתיאטרון באר שבע. בין לבין שאף אבק כוכבים בניחוח בינלאומי כשהשתתף בתפקיד אורח בפרק בסידרה "הומלנד".
הוא שיחק גם בסידרה "משפחה טובה", בסרט הקולנוע "מקום בגן עדן" ובכמה הצגות תיאטרון ("הכיתה המעופפת", "משחקים בחצר האחורית", ובימים אלה "ביבר הזכוכית") בתיאטראות באר שבע, הקאמרי, אורנה פורת ובית ליסין. בשנה שעברה היה מועמד לתואר "השחקן המבטיח" בטקס פרסי התיאטרון, על ההצגה "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ", של תיאטרון חיפה והקאמרי.
הוא נולד בדרום אפריקה, שם שהו הוריו בגלל עבודתו של אביו כמהנדס. שם נולדו גם שני אחיו - אפרת (32), מפיקת הפסטיגל, ואורי (24), עוזר הפקה בטלוויזיה.
"היתה לי שם אחלה ילדות. אמנם לא הייתי יוצא הרבה, אבל הבית היה גדול, ושיחקתי הרבה בגינה".
כשהיה בן 7, חזרה המשפחה לישראל. תחילה קבעו את מקומם בפתח תקווה, וכעבור שנה עברו ליישוב עומר שליד באר שבע. "העברית שלי מהבית היתה על הפנים, עם מבטא מאוד חזק. אבל התלהבתי ממזג האוויר כאן ומזה שהמשפחה המורחבת שלי קרובה אלי".
את החיבה לבידור גילה בכיתה י"א, כשהיה אחראי למערכת ההגברה בטקסים. "יום אחד אמרתי לעצמי שאני יכול להופיע, אז למה בעצם אני מסתפק ב'play' וב'pause'? הצטרפתי למגמת התיאטרון בתיכון, ושם מצאתי את הנחת שלי ועשיתי את הבגרות".
בתיכון הכיר את טל, מי שתהיה אהבת נעוריו ובת זוגו במשך שמונה שנים. בתום שירותם הצבאי ארזו יחד מזוודות וטסו לעבוד בלונדון במכירות בעגלות. "עברנו הכל ביחד, עד שהגענו לנקודה שבה הבנו שהקשר הזה צריך להיגמר".
אתם בקשר היום?
"לא. ראיתי אותה רק פעם אחת מאז הפרידה. שמחתי מאוד לשמוע שהיא מתחתנת, אבל לחתונה לא הוזמנתי, וזה בסדר גמור".
אחרי שובו מלונדון ניסה אמיתי את מזלו באודישנים לסטודיו של ניסן נתיב ולסמינר הקיבוצים, אבל נדחה. הראשון שזיהה את הפוטנציאל היה יורם לוינשטיין.
"יורם שינה לי את החיים. אני די ביישן ולא חיית במה, אבל למזלי, הוא שם לב אלי, ובסוף שנה א' החליט לתת לי תפקיד ראשי במחזה 'הצ'ק בדרך' של מייקל קוני. מאז התחלתי לפרוח.
"הוא עשה ממני בן אדם, לימד אותי מה זו משמעת עבודה. בשנה ב' הוא שלח אותי ללמד ילדים בני 10 בבית ספר של עולים חדשים. שם גיליתי את האהבה שלי ללמד".
בבית הספר של יורם לוינשטיין פגש אמיתי את מי שתהפוך בחודשים הקרובים לאשתו - אגם רודברג (30). הם למדו ביחד באותה כיתה, ולפני חמש שנים, בסוף שנה ב', הפכו לזוג.
"תמיד היינו אחד בעניין של השני, זה היה באוויר, ובמסגרת הלימודים גם ליהקו אותנו הרבה פעמים ביחד. יום אחד היא ניגשה אלי ואמרה, 'נפרדתי מהחבר שלי, יש לך בדיוק ארבע דקות להתחיל איתי'".
ועמדת בזמנים?
"הספיקה לי רק דקה. זה היה בסילבסטר, והצעתי לה לצאת איתי. אני חושב שבסוף לא יצאנו, נשארנו אצלה בבית".
• • •
הדיבור על רודברג מצית את עיניו. "אנחנו צוות לעניין, מעולם לא נפרדנו, למרות שאלף פעמים כתבו שכן. זה לא היה נכון".
על מה אתם רבים?
"אנחנו לא רבים יותר מדי. כתלמידים באותה כיתה היינו ביחד 24/7, ואחרי שלושה חודשים גם עברנו לגור ביחד. קמים בבוקר, לומדים ביחד כל היום וחוזרים ביחד הביתה.
"אל תשכח שבכיתת משחק חושפים את כל הצדדים, ומהר מאוד הכרתי את אגם, לטוב ולרע, והיא הכירה אותי. כל הטראומות שעברנו בחיים צפו הרבה יותר מהר מאשר אצל כל זוג אחר. מהר מאוד הפכנו להיות חשופים לגמרי, ובדיעבד, זה מה שהחזיק אותנו".
היחסים השפיעו על הלימודים?
"בהתחלה היה לי קצת לא נעים, אבל זה עבר. יום אחד היינו צריכים לעשות ביחד פרזנטציה של שייקספיר, ולפני זה קצת רבנו, אני לא זוכר אפילו על מה. עלינו לסצנה עם דמעות בעיניים, והשלמנו על הבמה, תוך כדי הקטע. התגובות מסביב היו מדהימות, כי באותו שלב אנשים לא ידעו מה עומד מאחורי זה. זה היה חזק".
היום אתם עדיין משחקים ביחד?
"בספטמבר נשחק ביחד ב'הוא הלך בשדות' בתיאטרון בית ליסין. אני מגלם את אורי, הילד הראשון של הקיבוץ, ואגם את מיקה, ניצולת שואה שמגיעה לקיבוץ. אנחנו צריכים לשחק אוהבים, אבל מאחר שאנחנו אוהבים במציאות, לא צריך לעבוד קשה מדי.
"אנחנו עובדים טוב ביחד. אגם היא שחקנית מצוינת, וכשיש מולך שחקן כל כך טוב, אתה רק צריך להגיב אליו והכל יהיה בסדר".
אומרים שאין מספיק אגו לשני שחקנים בבית אחד.
"אנחנו כבר לא שם. המקצוע לא מעניין אותנו. היא הולכת לעבודה, אני הולך לעבודה. הכל בסדר. אם אנחנו רבים, אנחנו מספיק מקצועיים לשים את זה בצד. החלטנו גם שאנחנו לא מכניסים את העבודה הביתה. את החזרות אנחנו משאירים לחדר החזרות".
היא התפרסמה הרבה לפניך. לא חששת שיתייגו אותך כ"בן הזוג של"?
"זה לא משהו שחשבתי עליו. אני לומד ממנה המון. צמתים והתלבטויות שאני מגיע אליהם רק עכשיו - היא כבר היתה בהם קודם. היא יודעת איך התעשייה עובדת מבפנים, ואני יכול להיעזר בה. היא עברה שינוי אישי גדול כשהפכה מדוגמנית לשחקנית, וזה ראוי בעיניי להערכה. אני מוריד בפניה את הכובע".
לא מזמן היא חזרה לדגמן, אחרי הפסקה ארוכה.
"הגיעה אליה הצעה, היא בחנה אותה, וזה בסדר גמור. היא בטוחה במקום שלה כשחקנית, היום היא כבר במקום אחר, עושה תפקידים ראשיים, איכותיים, בבית ליסין. בהצגה 'שבטים' היא עשתה תפקיד שאם היית רואה, היית נמס. היא שיחקה שם נערה שמתחרשת, ולמדה במיוחד את שפת הסימנים. זה היה מדהים. ראיתי אותה שלוש פעמים, ובכל פעם הקהל קם על הרגליים בסוף ההצגה. אני מדבר על אולמות של מאות אנשים".
• • •
בסוף חודש מארס האחרון כרע אמיתי ברך והציע לרודברג את הטבעת, בבית. "זה היה מרגש מאוד. לבשתי חליפה, היו מוסיקה, נרות ועניינים. אמרנו כמה דברים, ומייד אחר כך עשינו מסיבה עם החברים הטובים בבית".
היא הופתעה?
"היא ידעה מזה, כי מאז שאבא שלה נפטר ממחלה כשהיתה בת 10, היא לא אוהבת הפתעות. זו היתה החלטה משותפת שלנו, שלא באה ביום אחד. זה התבשל ודיברנו על זה הרבה קודם. היא גם בחרה את הטבעת".
תיכננתם כבר את החתונה?
"לא, בגלל העבודה על ההצגה אין לנו זמן להתעסק בזה. בעיקרון זאת תהיה חתונה קטנה עם אנשים שאנחנו אוהבים, שיחגגו איתנו".
אתה מוכן גם לאבהות?
"עוד לא, אבל בא לי מאוד. זה לא יהיה אחראי מצידי להיכנס לזה, כי עדיין צריך איזשהו ביטחון כלכלי".
מי עושה כלים בבית?
"היא. אני עושה כביסות ומוריד זבל".
מה אתה אוהב בה?
"או־אה, הרבה דברים. את האמביציה שלה, את חוש ההומור, את הכישרון, את היופי, את המשפחה שלה. אגם הופכת אותי לאדם טוב יותר, פרפקציוניסט יותר. היא מדרבנת אותי להתפתח. שנינו ביחד רוצים לכבוש את העולם".
במה אתם שונים?
"אני יכול לשחרר יותר בקלות, להעביר יום שלם בים, ולאגם קצת קשה. יום בים יכול להיראות לה בזבוז. אני יותר חי את הרגע, והיא תמיד חושבת גם על העתיד. אני חושב שזה קשור למשפחות שלנו. לי היה ביטחון מהמשפחה שהכל יהיה בסדר, ולא משנה מה, ואצלה זה לא היה ככה, בגלל שאבא שלה נפטר בגיל צעיר.
"לכן היא עובדת מאוד קשה, ולא יכולה להרשות לעצמה לשבת בבית ולחכות שיהיה טוב. אם היא לא תעבוד ותביא את המשכורת הביתה, אף אחד אחר לא יביא לה. זה אחד הדברים שגורמים לי להעריך אותה".
לשחקן בתחילת דרכו העניין הכלכלי הוא סוגיה קריטית.
"זה לא פשוט, אבל אחרי שפעם לא קיבלתי תפקיד שמאוד רציתי, החלטתי לפתוח עם אגם סטודיו למשחק בתל אביב, כדי לייצר מקור הכנסה שלא תלוי באף אחד. אני לא אוהב לשים כל הביצים בסל אחד, לכן אני עושה כמה דברים במקביל. אם שנה אחת לא הרווחתי כמה שציפיתי, אז בשנה הבאה אני ארצה להרוויח יותר. וכן, אני עצמאי, ואני לא יכול להרשות לעצמי יותר מדי".
המפנה הגדול בקריירה של אמיתי הגיע לפני כשנתיים, כשניגש לאודישנים של "קשת" לריאליטי החדש באמזונס. למרבה הפתעתו, הוא גבר על עשרות שחקנים ומנחים אחרים, חלקם מוכרים הרבה יותר.
"מלכתחילה הגעתי בהרגשה שלא ייקחו אותי, כי זה גדול מדי ואין לי ניסיון בהנחיית טלוויזיה כמו לאחרים. אמרתי לעצמי, 'מה אכפת לי, גם ככה זה לא שלי', ולכן הייתי מאוד נינוח. בניתי דמות של מנחה שראיתי מול העיניים. חשבתי איך הוא צריך להתלבש ולהיראות, והבאתי את עצמי בצורה הכי טבעית. וזה עבד. עד שהזנקתי את המתמודדים לא האמנתי שזה קורה".
לא ראית מול העיניים את גיא זו־ארץ מ"הישרדות" ואת רון שחר מ"המירוץ למיליון"?
"ניסיתי שלא. אחרי שנבחרתי צפיתי הרבה במנחים בתוכניות מחו"ל".
איך הלך לך בג'ונגל?
"לאורך כל הצילומים הייתי בזון. חודש וחצי לא תיקשרתי יותר מדי. הייתי עסוק בללמוד טקסטים ולהבין את כל מה שקורה שם. אחר כך סיפרו לי דברים שקרו סביבי, ולא היה לי מושג על מה הם דיברו. הייתי חדור מטרה.
ב"אמזונס". "אני לא הייתי מתמודד" // צילום: אייל אלקבץ
"תמיד חושבים שהמנחה בתוכנית כזאת נמצא בבית מלון ומחכה לתת כמה משפטים כשהמתמודדים יגיעו, אבל זאת ממש לא היתה המציאות. עבדתי מאוד קשה, זה יער הגשם הכי גדול בעולם ואתה עובר ביום אחד את כל העונות הקיימות, וממשיך לעבוד. אין דבר כזה שעוצרים כי יורד גשם מטורף, משום שאז לא היינו מצלמים כלום.
"זה מקום שאתה נושם בו גשם. היו קטעים שהייתי ספוג לחלוטין, והייתי צריך בכל זאת להיראות ולהישמע הכי רענן. תופתע, אבל לאט לאט הבנתי שדווקא הגשם הוא המצב היותר טוב, כי בשמש לא נעים שם בכלל".
נפצעת במהלך הצילומים?
"הייתי קרוב לזה. בפעם הראשונה שנכנסתי לג'ונגל רציתי להישען על עץ, כי אין שם חדר מנוחה, והמקסימום שמקבלים הוא כיסא פלסטיק. איך שבאתי להישען על העץ, נזכרתי שבג'ונגל לא נוגעים בכלום. זזתי אחורה, ואז הבחנתי שבמקום שבו התכוונתי להניח את היד יושב נדל שחור.
"היתה גם תקרית במהלך הובלה של דו־קרב. פתאום נחת עלי משהו זוחל על העורף, ולא יכולתי לעצור את ההקלטה. המשכתי עוד קצת את הטקסט, ובסוף אמרתי: 'אוקיי, נחת עלי משהו'. זה זחל עלי, עד שהרגשתי עקיצה. זה היה סוג של תולעת משי, שפשוט קופצת עליך מהעצים, ככה היא תוקפת. העפתי אותה והמשכנו הלאה כמתוכנן".
היו לא מעט השוואות ביניכם לבין "הישרדות", ובעיקר בינך לבין גיא זו־ארץ.
"הקשר היחיד הוא שבשתי התוכניות ישראלים נמצאים ביעד אקזוטי בעולם. שם זה נגמר. ב'המשימה: אמזונס' אין את כל הקטע של האינטריגות והדברים הפחות נעימים, שאני אישית לא כל כך נהנה לראות, כל הריבים והתחמנויות. יש ערך מאוד ברור: ערך החברות. לשמור על הקבוצה שלך, שהיא המשפחה שלך. כי אם לא תשמור עליה, לא תגיע לסוף. אני לא יודע אם הייתי יושב עם הילדים שלי לראות את 'הישרדות' ואת 'האח הגדול', אבל את 'אמזונס' אפשר לראות בכיף עם הילדים, בלי לפחד שיהיה משהו לא חינוכי ולא נעים.
"אני חושב שההשוואה לגיא היתה צפויה, ואין לי בעיה עם זה, כי הוא מנחה נהדר ושחקן מצוין. שיחקנו יחד גם ב'גאליס', בתור מנהלים של שני מחנות מתחרים. אני אוהב אותו מאוד".
אתה לא מרגיש שהצופים שבעים מהז'אנר?
"אני מאוד גאה בפרויקט הזה, כי זה משהו שעדיין לא נעשה. זאת גאווה ישראלית שזה יוצא מפה, ואני חושב שבז'אנר הזה יש מקום לעוד פורמטים".
עם יד על הלב, הנחיית ריאליטי היא לא פיסגת השאיפות של שחקן תיאטרון.
"רבים היו רוצים לעשות את זה, ואני יודע שרבים ניגשו לאודישנים. אני רציתי את זה מאוד, מילדות".
היית משתתף בריאליטי כמתמודד?
"לא, כי אני חושב שזה בעייתי לשחקן לחשוף את עצמו, כי אחר כך יהיה קצת קשה להאמין לדמויות שהוא יגלם. בשנה שעברה הציעו לי להיכנס ל'אח הגדול', אבל היה ברור לי שלא אעשה את זה. שחקן צריך לשמור על מרחק כלשהו מהקהל".
בפריים טיים של ערוץ 2 יהיה לך מאוד קשה לשמור על מרחק מהקהל.
"אני רגיל לקהל של תיאטרון, שלצערי הוא לא רב, ולקהל של ילדים. הפריים טיים מאוד מרגש אותי, אבל אני לא נותן לזה יותר מדי חשיבות. הרי בסוף כולם נפגשים במילואים".
הריאליטי בארץ סובל מירידה בצפייה.
"זה לא מלחיץ אותי, כי אני יודע שיש לנו משהו מיוחד בידיים. אם יהיה רייטינג נמוך אני אתבאס קצת, אבל לא אתאבל על זה כל חיי".
השנים הראשונות שלך בתחום היו מצוינות. אתה פוחד שהגל ייגמר?
"כן, אני חושש שדברים לא יקרו כמו שקרו עד עכשיו. הפחד הזה הוא מה שמניע אותי לקום כל בוקר ולחשוב איך אני יוזם פרויקט חדש. אני כל הזמן יוזם, כל הזמן חושב מה הדבר הבא שאני הולך לעשות. לא רק מבחינה משחקית, אלא בכלל. זה היתרון של להיות עצמאי במקצוע הזה.
"לפני שבועיים החלטתי שבא לי לתרגם מחזה. אמרתי, יש לי אנגלית טובה, בוא נתרגם. אז ישבתי והתחלתי לתרגם מחזה".
מה המשימה הבאה שלך?
"לעשות תפקיד ראשי בסרט קולנוע באורך מלא. עכשיו עשיתי תפקיד קטן בסרט החדש של גיא עמיר וחנן סביון, 'מכתוב', וזה פתח לי את התיאבון".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו