משחקי הכס באנגליה

בזמן שעשרות אלפים צפויים להשתתף בהפגנה גדולה נגד היציאה מהאיחוד האירופי, שעתידה להיערך מחר בכיכר טרפלגר בלונדון, ובזמן שעיתונאים רבים מהעולם כולו ממשיכים להתמקם מול ארמון ווסטמינסטר - מושבו של הפרלמנט הבריטי - מתחוללת כעת רעידת אדמה נוספת בבריטניה: קרבות הירושה בשתי המפלגות, השמרנים והלייבור, בעיצומם. והם אכזריים.

בשורות השמרנים (ה"טוריז"), אחרי החלטתו של ראש הממשלה דיוויד קמרון להתפטר, המלחמה בעיצומה. תומכי ההישארות באיחוד, שהם רוב מוחץ של חברי הפרלמנט בשתי המפלגות, מבקשים לנקום במי שעשוי לרשת את קמרון, בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון לשעבר, שהוביל את קמפיין היציאה מהאיחוד. 

גם בקרב הלייבור מצבו של המנהיג, ג'רמי קורבין, מעורער ביותר. אתמול דיווחה התקשורת הבריטית כי יותר מעשרה מחברי "ממשלת הצללים" של הלייבור פרשו מתפקידם. קורבין אף הקדים ופיטר את שר החוץ בממשלת הצללים שלו, הילארי בן, אחרי שגילה כי הוא למעשה רוקם הפיכה נגדו. בריטניה הפוליטית נראית היום כאזור שהוכה בסופת הוריקן - והטייפון עדיין בעיצומו.

עיתוני בריטניה התייחסו אתמול בהרחבה למלחמת הירושה הגדולה בשורות השמרנים, וכך גם למרד בלייבור. ה"סאן" הבריטי, שחוגג עדיין את היציאה מהאיחוד, מבקש להגן על "הגיבור שלו" בוריס ג'ונסון ומבקר את "תוכנית ההשמצה" שהגו השמרנים התומכים בהישארות ונאמניו של קמרון. על פי התוכנית, הם יתנקמו בג'ונסון על ידי חשיפת פרטים מביכים על חייו האישיים. "חיסלת את ראש הממשלה, נגיע אליך", מצטט הטבלואיד, בכותרת גדולה, מקורבים של קמרון המאיימים על ג'ונסון. אפרופו ג'ונסון, ראש עיריית לונדון לשעבר וחבר הפרלמנט מטעם השמרנים, המועמד לראשות הממשלה, מעדיף לשמור על פרופיל נמוך. 

ה"סאנדיי טלגרף" יצא בכותרת ענק בשער שזעקה "הטוריז במלחמה", וה"סאנדיי מירור" התייחס ל־2.6 מיליון האזרחים שכבר חתמו על עצומה לקיים משאל עם חוזר. טוני בלייר, ראש הממשלה לשעבר מטעם הלייבור, שתמך בהישארות באיחוד, אמר אתמול בראיון ל־BBC כי "זה לא רעיון ריאלי" ואף הוסיף כי "טוב שאזרחי אירופה יצפו בהשלכות של צעד שכזה כמו יציאה מהאיחוד". בקיצור, מי שמחפש יציבות, שלא יגיע ללונדון בימים הקרובים...

 

מרקל מבקשת: "תרגיעו"

נייג'ל פרג', מנהיג מפלגת UKIP הלאומנית ועוד מנצח גדול של יציאת בריטניה, אמר כי כשמדובר במשאלי העם זה לא "הטוב מבין השלושה", כשהוא התכוון כמובן לכך שהראשון קובע. בכך, אולי, קרץ פרג' לטורניר הטניס בווימבלדון, שמתחיל עתה כרגיל תחת גשם - ודחה על הסף רעיון של משאל עם נוסף. 

ה"סאנדיי מירור", המקווה למשאל עם חוזר, פירסם קריקטורה המציגה את המהפכה הבריטית נוסח 2016, עם קמרון בתפקיד לואי ה־16 שראשו נערף בגיליוטינה כשפוליטיקאים שונים סביבו וג'ונסון מציץ מחויך מאחור. בכלל, לא נעים להיות היום דיוויד קמרון. לא בבריטניה ולא באירופה. קמרון המסכן מוזמן השבוע לפיסגה האירופית, אולם כבר נאמר לו כי הוא מוזמן ליום הראשון של הדיונים, אך לא לסבב השני. כך ייעשה למי שעמו רוצה לעזוב את האיחוד. בריסל רוצה את בריטניה בחוץ - ומהר. רק קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מבקשת להרגיע ולא להעניש את לונדון, עוד שיעור בריאליזם נוסח מרקל. 

על פי הדיווח ב"סאנדיי טלגרף", האיחוד האירופי מתכנן "להתייחס לבריטניה כמו ליוון". בריסל התכוננה לאפשרות של פרישה בריטית, ולכן שרר ביום שישי במטה האיחוד עצב גדול, אך לא היתה פאניקה. נוסף על כך, הנהגת האיחוד כועסת על בוריס ג'ונסון, שהישווה בין שאיפות האיחוד לבין שאיפותיו של אדולף היטלר להרחיב את השפעתו. מבחינתם, טענתו של ג'ונסון כי פרישת בריטניה תוביל לפירוק האיחוד האירופי היא הכרזת מלחמה ש"חובה להגיב אליה".

 

"מה לעזאזל עכשיו?"

ה"סאנדיי טיימס" תוהה: "אחרי הברקזיט - מה עכשיו לעזאזל?" הבלבול גדול. ה"טיימס" מתייחס בעמוד השער לרצון לחסום את דרכו של ג'ונסון לדאונינג 10, וגם לאומה הבריטית המפוצלת, אבל בעיקר מופיעה שם כתבה על הימין הקיצוני המתחזק ועל ה"ג'יהאד הלבן" המתארגן. בהחלט ימים טרופים. ימין קיצוני ושמאל רדיקלי חולקים אותו חלום.

הדמות הטרגית הגדולה ביותר היום בבריטניה היא כאמור ראש הממשלה הפורש (בסתיו) דיוויד קמרון. מי זוכר היום כי רק לפני שנה, במאי 2015, הדהים האיש בניצחון מוחץ בבחירות שהושג למרות הסקרים, כשהוא מבטיח - שימו לב - שקט ויציבות. אבל הוא הבטיח אז גם את קיומו של משאל עם בנוגע לעתיד בריטניה באיחוד. ועל זה לא סולחים לו. לא בלונדון, שהצביעה בעד הישארות, ולא ברחבי אירופה.

קמרון יצר תקדים מסוכן, והיום איש כבר לא מבטיח שצרפת, הולנד או שבדיה לא יצביעו כמו הבריטים. 

"אני מבטיח לך שכל מדינה שתקיים היום משאל עם דומה, תראה תוצאות בסגנון התוצאות בבריטניה", מסביר לי לוק, צרפתי העובד בלונדון סיטי, המרכז הפיננסי.

משאל העם הבריטי היה כמו מראה לעמים באירופה: פתאום כולם מודים כי בריסל היא גוף אנטי־דמוקרטי המכתיב את רצונו לעמים. גוף קר ומרוחק. פתאום כולם מודים כי בעיית המהגרים היא בעיה קשה שצריך לפתור. פתאום הפוליטיקלי קורקט נשכח ופרשנים בטלוויזיה ובעיתונים מעלים את בעיית ההגירה - הסכנה הדמוגרפית החדשה ליבשת.

אבל בבריטניה המראה שעליה אנחנו מדברים הרבה יותר נקייה וחדה. פתאום רואים שהמודל האנגלי המצליח אינו מיטיב עם כולם. פתאום מדברים על שתי בריטניות: זו של לונדון המצליחה והעשירה, שמתפעלת את הסיטי, גורפת רווחים במקלטי מס (מה שהולך לקרות בכל בריטניה), חיה בדירות יוקרה ומרשה לעצמה ללכת למסעדות של 70 לירות שטרלינג לאדם; וזו של ניוקאסל וסנדרלנד בצפון ושל הפרברים, של החקלאים והדייגים שלא מצליחים לקנות דירה, לקבל טיפול הולם בבית החולים ובעיקר אינם גומרים את החודש. פתאום מגלים כי יש אנגליה למתקדמים ואנגליה למתחילים. הבעיה היא שאנגליה למתחילים היא דווקא לכאלה שכבר הגיעו לגיל שבו לא משנים הרבה. דווקא הם, המצביעים המבוגרים, השפיעו באופן ניכר על תוצאת המשאל.

הכוונה היא לקהל המבוגרים שהצביעו בעד היציאה מהאיחוד כאילו היו אנרכיסטים צעירים, לעומת הדור הצעיר המחפש יציבות. פתאום רואים את ההבדלים דרך ההצבעה: בגילים, בהכנסה, בשנות הלימוד, בלאומיות, אפילו במיקום הגיאוגרפי. ההצבעה, מבחינת הבריטים, לא היתה על עתיד אירופה - אלא על עתיד בריטניה. אירופה באה רק במקום השני, בדיוק כמו הדגל האירופי לעומת הדגל הבריטי. מדובר בסנטימנט שקיים בכל מדינה מבין 28 מדינות האיחוד. צריך לראות את משחקי היורו בכדורגל כדי להבין את תוצאות משאל העם.

מזל הביש של קמרון

דיוויד קמרון ייכנס להיסטוריה כראש הממשלה שהוציא את בריטניה מהאיחוד, אולי אפילו החל בפירוק אירופה, אבל נורא לא פחות מכך - אולי גם כראש הממשלה שפילג את הממלכה. הסקוטים רוצים משאל עם חוזר שקיומו נראה יותר ריאלי, והם בדרך לצאת. כדאי מאוד שתקשיבו לשרה הסקוטית הראשונה ניקולה סטורג'ן.

קמרון מספיק צעיר כדי לראות את כל זה קורה. יהיו לו סיפורים מאוד לא נעימים לספר לנכדים. יהיו ימים שבהם ירצה לרדת למקלט. צריך להודות כי קמרון נכנס לאחרונה לפאניקה. האיש שלא אוהב פרטים ורק רצה לסיים את הקדנציה הנוכחית שלו וללכת הביתה, לא הבין את משמעות הצעד. כאן הטעות שלו. מכאן הציון נכשל. 

הוא ניצח בבחירות האחרונות אחרי שהבטיח לניאו־שמרנים במפלגתו משאל עם, כי נבהל מעליית כוחו של נייג'ל פרג', מנהיג מפלגת העצמאות, והבטיח ב־2013 לערוך משאל עם אם ייבחר בשנית, מבלי להבין את הסיכון. 

אמרו שלקמרון יש מזל מצוין. עכשיו כבר לא אומרים. תחשבו לרגע שבריטניה יוצאת מהאיחוד ושסקוטלנד עתידה לעזוב את הממלכה המאוחדת, וכל זאת בעידן של ראש ממשלה שמרן. שמרן? חבל לנו על קמרון. איש ישר וחביב - וגם ידיד ישראל. כמה כאלה נשארו באירופה? כמה כאלה נשארו באיחוד? איבדנו חבר.

ואי אפשר לדבר על בריטניה ולא לחשוב על ההיסטוריה. כמה קשה יהיה הפרק של דיוויד קמרון? הוא ייכנס לרשימה שכוללת את נוויל צ'מברליין, שלא השכיל להבין את סכנת הנאצים, את אנטוני אידן עם כישלון תעלת סואץ ואת לורד נורת' עם אובדן אמריקה. קמרון ציין אמנם בנאום הפרישה שלו את הדברים הטובים שעשה - אבל מי יזכור? גם השמות שצוינו קודם עשו כמה דברים טובים בקריירה שלהם. מישהו זוכר?

אלה ימים קשים לבריטניה ולאירופה. דווקא אנגלה מרקל, המבוגרת האחראית של האיחוד, מבקשת להרגיע. היא יודעת שאפשר לייצב את המערכת, אבל יודעת גם שכדי למנוע מהפכות נוספות, במדינות אחרות באיחוד, חייבת בריסל לבצע תיקונים דחופים.

ההפגנות הצפויות בלונדון השבוע רק יחריפו את הפילוג הבריטי. מי אמר שהמיליונים המצביעים בעצומות הדורשות משאל חוזר אינם כאלה שהצביעו בעד ההישארות באיחוד? נכון, התקשורת מראה בלי סוף את המצביעים המתחרטים, אבל יש להניח שהמציאות תואמת את משאל העם. הבריטים הצביעו נגד הממסד, נגד בריסל, נגד ההגירה, נגד קליטת הפליטים. הם בחרו בסוברניות, ביקשו עצמאות מתכתיבי בריסל.

אומרים שבריטניה מנותקת מאירופה, והיום אפשר לקבוע בוודאות כי לונדון מנותקת מבריטניה. 15 שנים שבלונדון שיגשגו, וברחבי אנגליה דישדשו. בשנים האחרונות לונדון לא הפסיקה לדבר - אבל שכחה שמפעם לפעם צריך להקשיב לשאר אזרחי הממלכה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו