כשאני חוזרת בזיכרוני לתקופת ילדותי בפרדס חנה, אני נזכרת באמא היקרה והאהובה שלי, רומיה ז"ל, אישה צנועה ותמימה שעבדה קשה כל חייה והתמודדה עד יום מותה עם תעלומה, פצע שלא הגליד - סיפור הבת שנשאה ברחמה ולא זכתה לחבק או להכיר. הסיפור האישי המשפחתי שלנו דומה לסיפוריהם של רבים אחרים, יוצאי תימן, המזרח והבלקן, שטענו במשך השנים כי ייתכן שאחד מהילדים במשפחתם נלקח מהם בעת שקיבל טיפול רפואי.
אז, בשנות ה־60, הגיעה אמי, רומיה גראפי, עולה חדשה מתימן, לבית החולים הלל יפה בחדרה כדי ללדת את בתה, אחותי הגדולה והשישית במספר. זמן קצר לאחר הלידה נכנסו הרופאים לחדרה והודיעו לה כי התינוקת שילדה לא שרדה ונפטרה. אמי, שקיבלה בשורה כה קשה, סירבה להאמין שכך הדבר וביקשה לראות את הגופה, אך הרופאים השיבו לה בקור רוח כי הילדה נפטרה ועליה להשלים עם כך. "היא נלקחה לנתיחה", הסבירו, והורו לאמי ללכת הביתה. הם לא נתנו לה לראות את גופת בתה, היא לא קיבלה תעודת פטירה ואותה תינוקת בת יום לא הובאה לקבורה. אמי, שהגיעה עם עובר בבטנה, יצאה מבית החולים בידיים ריקות ועם סיפור כואב שליווה אותה כל חייה.
אחי הבכור הובא לקבורה כשהיה בן 11 חודשים לאחר שחלה ומת, אך לפני כעשור גילינו כי אין לו קבר אחד, אלא שני קברים זהים הנושאים את שמו "ציון ג'רפי" בבית העלמין שבפרדס חנה - דבר שמעלה תהיות רבות ושאלות שאין להן תשובה עד היום.
לאחרונה שוב נפתח הפצע המשפחתי, ושוב הוא מדמם וכואב. לאחר שנים של הדחקה אני מוצאת את עצמי תוהה - הייתכן שאחותי ואולי גם אחי קיימים איפשהו בעולם ואיני מכירה אותם? ואולי הם חיים ממש בסמוך. פעמים רבות כשפסעתי ברחוב שאלתי את עצמי, הייתכן שהאישה שחולפת על פני כעת היא אחותי?
במהלך הדיון המיוחד שנערך אתמול בכנסת הבנו עד כמה הערפל מכסה את הפרשה. אותם פושעים שקרעו ילדים מאמם ושיקרו במצח נחושה דאגו כנראה לבטח את עצמם, כך שהסיפורים של ילדי תימן ייחשפו רק בשנת 2071. כל חומרי החקירה שנאספו במשך השנים, הפרוטוקולים והעדויות מוחזקים אצל גנז המדינה, שמשתוקק לחשוף אותם אך אינו רשאי לעשות כן, מאחר שהחוק במדינת ישראל מונע זאת ממנו.
אנו דורשים מהממשלה את חשיפת חומרי החקירה, ואני בטוחה שהפעם נצליח לחשוף מה באמת קרה שם ולעשות צדק היסטורי עם אותן משפחות. אני לא מחפשת אשמים ופניי אינם לנקמה. אני פשוט מבקשת להביא שקט ומרגוע לנפש ולגלות את האמת, גם אם היא מרה.
• • •
"פצע פעור ומדמם"
רה"מ נתניהו הורה לקדם חשיפת חומרי ועדת החקירה בפרשת "חטיפת ילדי תימן" • ח"כ נורית קורן: "הסיפורים הללו מלווים אותי מילדותי" • בכוחה של הממשלה לאפשר פרסום הפרוטוקולים החסויים
הפרוטוקולים העוסקים בחקירת היעלמותם של ילדי עולי תימן בשנים הראשונות להקמת המדינה עשויים סוף סוף להיחשף - כך עולה מדבריהם של ראש הממשלה, שרים וח"כים, שהתייחסו אתמול לנושא. "מדובר בפצע פעור שממשיך לדמם אצל המשפחות, שאינן יודעות מה קרה לילדיהן", אמר אתמול רה"מ בנימין נתניהו.
משפחה בתימן צועדת במדבר אל נקודת המפגש של הג'וינט // צילום: לע"מ (ארכיון)
בהודעה מוקלטת ששודרה בפני הנוכחים בדיון מיוחד שנערך אתמול בוועדת החוקה של הכנסת, הוסיף נתניהו: "אותן משפחות מחפשות את האמת ורוצות לדעת מה קרה, ואני חושב שהגיע הזמן לדעת ולעשות כאן צדק וסדר. עד לרגע זה אינני מבין מדוע החיסיון קיים. נבדוק ונטפל בזה, בעזרתכם". נתניהו הטיל על השר צחי הנגבי לבדוק את הנושא ולהגיש לו המלצות לגבי חשיפת החומרים של ועדת החקירה הממלכתית.
יוזמת הדיון, ח"כ נורית קורן (הליכוד), אמרה: "אני תימנייה, הפרשה בראש מעייניי. הסיפורים על ההיעלמויות מלווים אותי מילדותי. כאם וכסבתא, זה לא נתפס איך אפשר לקרוע תינוק מחיבוקה של אמו. זו חובתנו המוסרית לשים קץ לעוול. לא אשקוט עד שהאמת תצא לאור".
יו"ר הוועדה, ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי), אמר כי "נראה לי הזוי שבמדינה דמוקרטית הפרוטוקולים נעולים בכספת, כאילו היו אלו סודות האטום". הוא אמר כי בכוונתו לפנות לממשלה בבקשה לחשוף את כל המסמכים והפרוטוקולים והעריך כי רוב חברי הבית יחתמו על ההצעה: "אם בקשתי לא תיענה, אגיש הצעת חוק שתחייב את החשיפה". ח"כ מאיר כהן (יש עתיד) הוסיף: "אני מבקש לפתוח את הארכיונים ולא להשאיר מסמך אחד חסוי. כח"כים אנחנו אחראים לגלות את האמת".
ח"כ יוסי יונה מהמחנה הציוני סיפר שבת דודו שחלתה בצהבת נעלמה מביה"ח בטענה שמתה. כאשר אביה ביקש תעודת פטירה, נאמר לו "מה אתה חושב, שאתה חי בעיראק? בישראל אין תעודות פטירה לתינוקות". ח"כ יואב בן־צור (ש"ס) סיפר על דודו ובת דודו שנעלמו. לדבריו, סבתו נפטרה בגיל 98 וכל חייה סבלה ובכתה על היעלמות בנה: "לקראת סוף חייו, הצליח דודי לאתר את בתו. היא ביקשה לא לפרסם פרטים בטענה שהיא לא רוצה לסבך את החיים שלה. לאחר לחץ רב, היא הסכימה לפגוש את אחיה רק לעשר דקות".
"מסע השתקה חמור"
בדיון השתתף גם גנז המדינה, ד"ר יעקב לזוביק, ששפך אור על הסחבת שמונעת את פרסום הפרוטוקולים: "כמיליון וחצי עמודי פרוטוקולים מופקדים בארכיון. אשמח מאוד לפתוח אותם, אין לנו עניין להסתיר. החוק מטיל שתי מגבלות: האחת מכוח חוק הארכיונים, שסוגר אותם ל־30 שנה, ולממשלה יש סמכות להורות לפתוח מוקדם יותר. השנייה היא מכוח חוק הגנת הפרטיות, האוסר גילוי מידע על אזרחים כל עוד הם בחיים. מכיוון שאין לנו אפשרות לדעת אם הם חיים, אנו נאלצים להמתין 70 שנה".
נציג עמותת "אחים וקיימים", ד"ר רפי שובלי, גילה ש"פורמלית הוגשו לוועדת החקירה 1,053 פניות, אך זהו אינו המספר הסופי, מכיוון שהוטלו מגבלות רבות על הגשת התלונות ויש משפחות רבות שחששו להגיש מחוסר אמון. מסע ההשתקה חמור לא פחות מהפרשה עצמה".
עו"ד רמי צוברי, העוסק בפרשה, סיפר בדיון: "אחד מכל שמונה ילדי תימנים שעלו במבצע 'על כנפי נשרים' הוא ילד שנעלם. 93 אחוזים מהמקרים, לפי הוועדה, הם אירועי פטירה - אז היכן הם קבורים? האם ניתן להאמין לרישומי החברה קדישא?"
גדעון אלון, כתבנו בכנסת ושלמה צזנהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו