1. נדמה שאוהדי הכדורסל המהפנט ששיחקה גולדן סטייט בשנתיים האחרונות מרגישים לאחר ההפסד בגמר כמו חוזרים בשאלה, כשהם מגלים שרצף האמונות והמנהגים שהאמינו בהם הופרכו, משאירים בהם ריקנות, תהייה והמון שאלות.
הדרך האלוהית שהווריורס בחרו לשחק כדורסל בשנתיים האחרונות, שהוצגה לפרקים מעטים מדי בפלייאוף האחרון, הוכיחה שהאבולוציה של המשחק נמצאת באוקלנד. אך למרות ההפסד, החבורה מהמפרץ אחראית לפריצת גבולות חדשים, התחדשות פילוסופית של המשחק, והכל תוך כדי יצירת הנאה, קבלות ותואר אליפות.
המאזן הטוב בהיסטוריה של 9:73 ביסס את הכרזת העליונות הזו, אך היא לא נחתמה רשמית כששלושת המשחקים האחרונים, ובמיוחד משחק 6, חשפו שאין מספיק דיו בכסת לחתימה הזו. היא נכנעה לתוכנית משחק של חילופים אוטומטיים - אם תרצו הנסיוב של טיירון לו, שהתברר כמוצר חובה בסל התרופות של כל מאמן (ואם אתם חושבים שהדגלים המטאפוריים שהורדו אתמול לחצי התורן באבן יהודה והסביבה הם עניין פרובינציאלי, אז דעו שאת הפתרון ההגנתי של לו מאמנים ישראלים משחקים כבר שנים ונתפסו כגימיק של עצלות מחשבתית).
כמו כן, לא יזיק אם יש לך את שני שחקני האחד־על־אחד הטובים בליגה. יכולות זה עניין קריטי, כשאחד מהם הוליך את הסידרה בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות, גגות ודמעות. מכירים את הנער המתבגר שמתפרץ למשחק קט־סל ומשתלט ללא רחם על המשחק? אז לברון ג'יימס. ובאופן אירוני השובל של אבק הכוכבים שהותירה גולדן סטייט הכניס את מפלצת הכדורסל הזו למשבצת האנדרדוג, נציג המזרח "החלש", נטול ביתיות, עם פאסון של מנהיג המבסס את מנהיגותו על יראה ולא על כבוד. ומהמקום הזה החל ממשחק מספר 5 עם עין הנמר.
ג'יימס נתן למעגל החיצוני של גולדן סטייט לחלחל פנימה עם יללות על שופטים, לתרץ תירוצים ולהפגין ביטחון מרמה, שנסדק עם כל משחק וקרס לחלוטין בחמש הדקות האחרונות של העונה נטולות הסל, ובעוד קיירי אירווינג משמש חמורו של משיח עם שלשה מכריעה, הוא שם חותמת בלתי מחיקה של מורשת אישית הנושאת על גבה, כמו אטלס מהמיתולוגיה היוונית, עולם ומלואו.
ומה לגבי המנהיגות שלו? בחדר ההלבשה של קליבלנד פתחו שמפניות כשעל פרצופי השחקנים משקפי אבק מגוחכים שעליהם התנוסס לוגו עצום של נייקי (שלאחרונה חתמה עם ג'יימס על חוזה של מיליארד דולר), שנתנו תשובה הולמת לשאלה מי קובע כאן את העניינים.
קר. האבולוציה של הכדורסל נמצאת באוקלנד // צילום: אי.אף.פי
2. ועדיין, הניצוץ של גולדן סטייט ימשיך להיות מופץ, כמו שהוכיחו ההרכבים ברגעי ההכרעה בסידרה. הדרך של סטיב קר היתה גם זו שטיירון לו צעד בה: גארדים בתפקיד גארדים, גארדים בתפקיד פורוורדים, פוורורדים בתפקיד סנטרים, פתרונות הגנתיים שהסתמכו על טריסטן תומפסון והמון פיק אנד רולים של אירווינג, ג'יימס וביניהם.
בסופו של דבר הכדורסל השמימי של גולדן סטייט נכנע לחולשות אנושיות - מסירה מאחורי הגב ברגע מכריע והחטאות של שלשות מאותגרות ופנויות - ממש כמו כדורסלנים רגילים שלא עומדים במומנטום של יריבתם, שמאבדים את העשתונות ועושים טעויות שגורמות להרחקות, שמחטיאים עונשין, ושלאורך שלושה משחקים מחפשים פתרונות במקום ליצור סדקים אצל היריבה. הווריורס נחבטו לאדמה ממרומי האטמוספרה האידיאולוגית שבה שיחקו, וזה כאב כמו ליפול מגן עדן.
3. גם אם בדראפט שייערך השבוע ייבחרו סנטרים בבחירות גבוהות, זה ידמה לקנייה של מצלמה אנלוגית עם פילם בעידן הסמארטפון. גבוהים שרוצים לשרוד בסגנון הזה חייבים להיות מסוגלים לשמור על גארדים, לקלוע מבחוץ ולנוע בגמישות של אמבה. אתה 2.15 מ' וחושב שזה נותן לך יתרון? אנא פנה למועדון הכדורעף הקרוב למקום מגוריך.
