יעילה, אך לא מרגשת

המרכיבים של המתכון הזה מכריזים בקול מונוטוני שהדגם הזה, בגירסה הזו, אינו מיועד למי שרוצה שהמכונית שלו תעשה לו משהו. 

סיד סטיישן היא מכונית הנבחנת, ביותר ממובן אחד, רק לפי האופן שבו היא מתפקדת. המוצא הקוריאני, הקטגוריה המשפחתית, מבנה הסטיישן, מנוע הדיזל - והצבע הלבן המדגיש את כל הנ"ל - מספרים כי הקיה נועדה לשרת את המשפחה, לא לרגש את בעליה.  

 

מהיצרן לשדרוג

סיד, המשפחתית של קיה לאירופה - תוכננה ומיוצרת שם (מ־2006) - קטנה מהפורטה המיועדת לארה"ב, היא מוצעת בהאצ'בק ובסטיישן, ואין סדאן. הכל בסיד "כרגיל": דגם שני הוצג 6 שנים אחרי הראשון (2012); מתיחת פנים הוכרזה 3 שנים אחרי; זו כוללת פנסים ופגושים חדשים מלפנים ומאחור (ועוד קצת; נעשו כמה שיפורים בפנים (כמו פתחי מיזוג חדשים), ואיכות החומרים שופרה. יש אבזור בטיחות עדכני, אבל הוא לא עשה עלייה.

כמה מרכיבים עשו את הסיד הזו למעניינת, לפחות למבחן: מבנה סטיישן, מנוע דיזל ותיבה רובוטית דו־מצמדית מכריזים כי לגירסה הזו פוטנציאל יעילות מובנה. 

 

מסביב, בעיקר בפנים

סיד, כמו שאר דגמי קיה בחצי העשור האחרון, היא מכונית נאה, הפנסים החדשים קצת ריעננו את המופע, אבל לסטיישן הזאת אין קווים "מסעירים" כמו לכמה מתחרות. 

גם עיצוב הפנים אינו מהסוג המרגש את החושים, אבל הנדסת האנוש ואיכות ההרכבה טובות. חומרי הדיפון חסונים, מעט רכים למעלה, אך נוקשים ודקים מגובה הברך ועד הרצפה. בתחום האבזור יצוין לשלילה היעדרה של בקרת אקלים. 

לסיד בקרת שיוט ומגביל מהירות ומורכבת בה מולטימדיה מקומית, הכוללת ניווט בלוטות'. מושב הנהג נוח למדי, אך אינו מצטיין בתמיכה; זו לגב התחתון בינונית והחלק האחורי של הבסיס שוקע בנהיגה ממושכת. 

המרחב מאחור מכובד. מרווח הראש טוב מאוד, גם לגבוהים, ותנוחת הישיבה הזקופה יחסית מסדרת מרווח ברכיים טוב. תנוחת הישיבה הזקופה עלולה להציק לאחדים בנסיעות ממש ארוכות. המקום במרכז טוב רק לילד; צר מדי ומסעד הגב שטוח. 

ולאגף הסטיישן. נפח ההטענה מצוין (528 ליטר) ולאחר השטחת המושבים, הנפח גדל עד פי 3 להיקף מסחרי של 1,660 ליטר. קיפול המושבים והחזרתם נוח מאוד, ובחלל ההטענה שפע אביזרים מועילים כמו משטח עילי מסיבי ופטנטים לאחסון. 

 

בדרכים, בעיקר בשיוט

למנוע הדיזל הספק נאה (136 כ"ס) ובעיקר מומנט (30.6 קג"מ, כבר ב־1,750 סל"ד). עם תיבה רובוטית דו־מצמדית (7 הילוכים) מציע מערך ההנעה הזה שיוט נינוח ב־120 קמ"ש בכביש 6, וגם כושר עקיפה בטוח וקצב מכובד גם בעלייה ארוכה. 

צריכת הדלק היתה 15 ק"מ לליטר, בנהיגה מעט מהירה מהמקובל. התיבה הדו־מצמדית אינה מהירה וחדה כמו זו של פולקסווגן; מחוץ לעיר זה לא מפריע, בעיר זה עדיף, עם התנהלות חלקה גם במהירויות זחילה וחניה. לסיד יש פקדי הילוכים מאחורי ההגה - יעיל לעקיפה, למשל. 

בולמי הזעזועים של הסיד נמצאים בצד היותר קשה של הסקאלה. התוצאה: נוחות נסיעה סבירה בעיר, בעוד רק שיבושים קשים מנערים את הנוסעים; נוחות טובה יותר מחוץ לעיר, גם על טלאים וגלי כביש; מרכב נשלט גם בפניות מהירות, לנהיגה בטוחה בכביש מתפתל. עם זאת, ההגה, בפה סגור ובמגע חסר תחושה, יציין שריגוש בנהיגה לא היה במתכון. 

להגה שלושה מצבים: קל מאוד, לחניה וברחוב צפוף; בינוני, לעיר וזהו; קשה, העדיף והנכון מחוץ לעיר. ההגה מדויק למדי, ותחילת ההפניה במצב הקשה ברורה למדי. 

לסיכום לסיד סטיישן מבנה יעיל, מנוע הדיזל חסכן ויעיל והתיבה הרובוטית רק מוסיפה. המחיר, 133,000 שקלים, סביר - וכל אלה יוצרים כלי שימושי למשפחה ותמורה נאותה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו