מתוך נהר הסיין, פאריס והמגדל הזקור שלה נראים שלווים ומנומנמים בשעת שחר. ספינת הטיולים "סיין פרינסס" שטה במהירות 16 קמ"ש, ונופים קסומים עוברים מול העיניים כבמצגת שקופיות.
הסיין, הנהר השני בגודלו בצרפת (אחרי הלואר), נמתח לאורך 780 קילומטרים, ממוצאו באזור דיז'ון שבמרכז צרפת ועד לתעלת למאנש מצפון לצרפת. בדרכו הוא חוצה את פאריס, שממנה מתחיל טיול השיט שלנו לנורמנדי. במקום להשתעבד לאספלט שחור ולצפירות של נהגים עצבניים, אנחנו עושים את המסלול בנהר המתפתל, מעבירים את החיים להילוך איטי ומתענגים על כל רגע. ככל שמתרחקים מבירת צרפת, כך הטבע מלבלב ומציג עוד יותר את פניו: סלעי ענק מבצבצים מתוך האדמה, הזריחה עוטפת הכל בגוני אפור־פלטינה, ובתי הכפרים שלאורך המסלול נראים כאילו נלקחו מגלויה ישנה.
נורמנדי הוא החבל שהעניק לאנושות רגעים היסטוריים מכוננים, גבינות מצחינות ומשקאות אלכוהול מבוססי תפוחים, הגידול החקלאי הנפוץ באזור. הוא גם נתן השראה לציירים אימפרסיוניסטים מפורסמים, ובראשם קלוד מונה ואוגוסט רנואר, שהתאהבו בנופיו וציירו אותו בגוונים עזים. מנורמנדי יצא במאה ה־11 וויליאם הכובש, בדרכו להיות הנורמני הראשון על כס מלכות אנגליה. כאן נשפטה והוצאה להורג ז'אן ד'ארק, משחררת צרפת מהכיבוש האנגלי במאה ה־15, וכאן נחתו ב־1944 כוחות בעלות הברית, בדרכם למלחמה בגרמנים באירופה הכבושה.
הספינה שלנו, "סיין פרינסס", מתפרשת לאורך 110 מטרים ומציעה 67 חדרים עם מיטות זוגיות. מדובר במלון צף שרוחש סביב שלוש ארוחות גורמה ביום, רובן על בסיס בשר, רוטבי שמנת וקינוחים שהם תאווה לעיניים. על הסיפון העליון פזורים כיסאות שמזמינים רביצה וחלימה בהקיץ, ובלילות מוטל העוגן בנמלים לאורך המסלול והמנוע דומם. אין כאן מסיבות פרועות עם זרנוקי מים, אבל במקומן ינעימו את זמנכם זמרת בשמלת אלכסון מבריקה וקלידן בעניבת פפיון.
את הטיול מארגנת חברת "בריזה - אמנות הטיול" מבית מונה טורס, בשיתוף חברת התעופה טרנסאוויה וחברת הספנות CroisiEurope. יש גם שיט לפרובנס, לאלזס ולבורדו - כולם בדגש על תרבות, אמנות, היסטוריה וקולינריה.
• • •
התחנה הראשונה שלנו, נמל העיירה קונפלאן סן הונורין, מציעה נקודת יציאה מצוינת לביקור (חצי שעת נסיעה במיניבוס) בארמון ורסאי - אולי מתחם הנדל"ן השערורייתי ביותר בהיסטוריה. בארמון הזה, בין עשרות אלפי דונמים של גנים מסופרים היטב, אגמים מלאכותיים, מזרקות מופרעות ושערי זהב, חיו המלכים לואי ה־14, לואי ה־15 ולואי ה־16. גם מארי אנטואנט שוטטה כאן בשמלות מנופחות, כשאכלה עוגות במקום לחם (אין הוכחה, אגב, שהיא אמרה אי פעם את המשפט המפורסם שמיוחס לה).
מי שמגיע לוורסאי מדירת 75 מ"ר פלוס משכנתא יכול רק להשתנק לנוכח הפאר הבזבזני. לכל חדר בארמון יש "חדר מקדים", הקישוטים והפיתוחים מפילי לסתות, התמונות על הקירות מצועצעות. מכאן ניהל לואי ה־14 את פוליטיקת מסיבות הפאר שלו, שרוששה את אצילי צרפת במאה ה־17 והפכה אותם לנתיניו הכנועים; כאן הנחיל לעולם את טקס היקיצה היומי שלו, שכלל שעות של לבישת תלבושות גרנדיוזיות, איפור מוגזם ופרידה מבני מעיו; וכאן, במסדרון המראות המהולל, חתמה גרמניה על הסכם הכניעה שלה בתום מלחמת העולם הראשונה.
העיר רואן, בירת חבל נורמנדי, מצטיינת ברובע העתיק והשמור שלה, שהטיול בו משגר את התודעה מאות שנים לאחור: בתים רבים השתמרו בצורתם המקורית מהמאות ה־14 וה־15, והסמטאות הישנות נותרו מרוצפות וצרות עד כדי קלאוסטרופוביה.
חובבי אדריכלות גותית יתרשמו במיוחד מקתדרלת נוטרדאם ברואן, שצריחיה הגבוהים ופיתוחיה מקשטים את העיר מאז 1063. בקתדרלה הזאת קבור ליבו של ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה בסוף המאה ה־12, והצייר קלוד מונה קידם את פרסומה כשצייר את חזיתה יותר מ־30 פעמים, בהתאם לאור ולצללים שהוטלו בה בשעות שונות של היום. הוא עשה זאת מתוך חנות בגדים שפעלה ממול, כשהוא מסתתר מאחורי וילון - שלא להפריע לתנועת הלקוחות.
הדמות המפורסמת ביותר שמזוהה עם רואן היא ז'אן ד'ארק, שהועלתה כאן על המוקד ב־1431 בעוון כישוף, לאחר שנלכדה ונשפטה בידי האנגלים, שנגדם לחמה בחירוף נפש. בכיכר השוק (Place du Vieux Marché), שבה הוצאה להורג בשריפה, עומדת כיום כנסייה מודרנית מהמאה ה־20, שגגותיה עוצבו כך שייראו כלהבות אש שלוחות לשמיים.
• • •
אם טוראי ריאן, החייל האמריקני מסרטו של שפילברג, היה מגיע היום לחוף נורמנדי, הוא היה נדהם מהאווירה הפסטורלית. משוטט בין בתי העיירה ארומאנש שעל קו החוף, ונשאב מייד לתוך אחת מחנויות המזכרות ההומות, שמציעות דגמים מוקטנים של מטוסי קרב, אוניות וג'יפים עמוסי לוחמים. בהמשך היה מתיישב במסעדה ומזמין לעצמו "גאלט" - מצע קרפ שמימי ועליו צירופי גבינות עתירות שומן, נקניקים או מחית תפוחים.
על בטן מלאה הוא היה נכנס לאחד משני המוזיאונים שמנציחים את הפלישה לנורמנדי ב־"D-Day". במוזיאון "360" הוא היה צופה בסרט תעודה מרגש, העשוי מקטעי ארכיון, ללא מילת קריינות אחת; ובמוזיאון "D-Day" היה לומד על המבצע האדיר להקמת נמל צף, שממנו נותרו כיום שאריות של מצופי בטון עטויי ירוקת, מוטלים על החול.
הוא היה סוקר בעיניים משתאות את קו הביצורים הגרמני, שהפך לנקודות תצפית תיירותיות על המפרץ, ומלטף את הטנקים והתותחים שפזורים בעיירה כאנדרטאות בצבעי חאקי. פה ושם היה מתעמק בצילומים האותנטיים מהקרבות בשלטי ההדרכה שמנקדים את הנוף, ומחפש בהם את פני חבריו שאינם.
ארומאנש היא חלק מ"גולד ביץ'", אחת מחמש רצועות החוף שעליהן נחתו הכוחות. המועקה מלווה כל העת את הדריכה בחול הרך: כאן צפו אלפי גופות של חיילים, שלא הצליחו לחמוק מאש המקלעים והארטילריה הגרמניים.
שני קילומטרים מערבה מכאן ממוקמים חופי הפלישה המפורסמים יותר, "אומהה" ו"יוטה", שבהם נחתו האמריקנים. בית העלמין האמריקני, שמשקיף ממעלה הגבעה, מספר את תוצאות הקטל הנורא שהתרחש כאן: שורות אינסופיות של מצבות צלב לבנות, ישרות כפלס, בוקעות בדממה מתוך הדשא. פה ושם נחמץ הלב עוד יותר, למראה מגיני דוד.
במבצע הפלישה השתתפו יותר מ־6,500 נחתות וכלי שיט, שנשאו כ־160 אלף לוחמים. ב"גולד ביץ'" השלימו הבריטים, בתוך 12 ימים בלבד, הקמת נמל ימי בשטח כולל של 700 מגרשי כדורגל, שממנו יכלו בעלות הברית להזרים כוחות וציוד ליבשת ולהפוך את המלחמה על פיה.
בקרבות שהתנהלו בנורמנדי ובסביבותיה, לאורך 100 ימים, נהרגו יותר מ־225 אלף חיילים של בעלות הברית - מהם כ־10,000 רק ביום הנחיתה הראשון. ארומאנש נחרבה עד היסוד, ולאחר המלחמה שוקמה והיא משמשת גלעד חי לאותם ימים, שהטילו איום ממשי על עתיד האנושות כולה.
• • •
האי מון סן מישל מרוחק כקילומטר מחופה הצפון־מזרחי של נורמנדי. האתר הייחודי והמרהיב הזה, שהוכר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו ומושך אליו 3 מיליון תיירים מדי שנה, שולף מדי יום ביומו קלף תיירותי מהפנט: חילופי גאות ושפל.
על האי ממוקם מנזר מבוצר מהמאה השמינית, שהוקם אחרי שהמלאך מיכאל (סן מישל) נגלה לבישוף אובר הקדוש בחלומו וציווה על בנייתו. הבישוף לא חזר לישון, אלא הורה מייד על ביצוע המשימה המאתגרת. בעיתות גאות מוצף האי מים מכל עבריו ומתנתק לגמרי מהיבשה. בזמני שפל, המים נסוגים קילומטרים רבים לאחור, והמנזר ניצב מלוא האופק בתוך עיסת בוץ - שבמקומות מסוימים הופכת לטובענית ממש (ולכן נאסר לטייל בה ללא מדריך מוסמך). המים גואים ונסוגים בתוך שעות ספורות, והפרש הגבהים בין השיא לשפל עומד על לא פחות מ־11 מטר.
הספינה "סיין פרינסס" באחת התחנות בנהר. מלון צף עם ארוחות גורמה וקינוחים שהם תאווה לעיניים
במאה ה־19 הוחלט לבנות סוללה שתחבר בין האי ליבשה. הפעולה הזאת, שהיום היתה מרתיחה את ארגוני הגנת הסביבה, שיבשה את סדר זרימת המים הטבעי וגרמה להצטברות סחף שמנע מהים לכסות את מלוא השטחים שכיסה בעבר.
הבעיה החמירה עם השנים, עד כדי כך שנדרשה פעולת הצלה מהירה. בעשור האחרון הוסרה הסוללה (נותר רק גשר עילי שלא מפריע לתנועת המים תחתיו), ופונו מגרשי החניה המאולתרים שגדשו את סביבות האי. בזמן הקצר שחלף החל הים לשקם את זרימתו, וכבר עכשיו הוא מציף חלקים נרחבים מבעבר. המומחים מקווים שהנוף יחזור למלוא תפארתו כבר בשני העשורים הקרובים.
• • •
ממשיכים אל העיר באיוֹ, שגלגל טחנת קמח קטן על גדת נחל משמר בה את אווירת ימי הביניים. באיו מציעה את אחת האטרקציות הנדירות באמנות של נורמנדי: "רקמת באיו". מדובר בשטיח רקום באורך 70 מטרים (וברוחב חצי מטר), שנוצר ב־1077 ומגולל ברצועת ציורים, כמו הקומיקס של ימינו, את מעלליו של וויליאם דוכס נורמנדי ומסעו לכיבוש אנגליה מידי הסקסונים ב־1066 (מסע שהדביק לו את התואר "וויליאם הכובש").
הרקמה, שמשופעת בסוסים, באבירים משוריינים ובחרבות נוטפות דם, נוצרה כנראה על ידי נשות אצילים אנגליות, שהמשימה נכפתה עליהן. היא מוצגת במוזיאון המקומי, הכולל גם שריון אותנטי מהתקופה ומודלים מוקטנים של הקרבות, והיא פיסה מפעימה של היסטוריה (למרבה השמחה, יש גם אודיו־גייד בעברית).
יעד מקסים במיוחד הוא האחוזה הפסטורלית ז'יברני, שבה התגורר הצייר קלוד מונה בערוב ימיו. את הבית הכפרי והמטופח רכש מונה ב־1890 באמצעות הרווחים שגרף ממכירת ציוריו. חדרי הבית משמשים מוזיאון שוקק לחייו וליצירתו, אבל אבוי: כל הציורים שמוצגים בהם הם העתקים, לא אורגינלים.
הבית טובל בגינת נוי צבעונית, שבה מלבלבים בשורות סדורות עשרות מיני צמחים, פרחים ומטפסים. בצמוד בנה מונה עוד גן נרחב ומוצל בסגנון יפני, הכולל אגם קטן, גשרון קשתות וסירת משוטים. זה הגן שבו נהג מונה לשבת ולצייר במשך שעות את חבצלות המים המפורסמות, שבחודשי הקיץ נפרשות במרכז האגם כמניפות. האימפרסיוניסט הגאון הקדיש לחבצלות המים סידרה של לא פחות מ־250 ציורים (אם תלוי לכם אחד כזה בסלון - הסתדרתם בחיים).
לקראת סיום אנחנו עוצרים בעיירה אונפלר, שהנמל הצבעוני שלה מזמין צילומי אינסטגרם מז'אנר "אתם מוזמנים לקנא בי שאני פה". מהנמל הזה יצאה ב־1608 משלחת הספנים שחקרה לראשונה את קנדה והקימה בה את העיר קוויבק.
באחת המגדניות הריחניות הפזורות בכיכרות של אונפלר אפשר לטעום עוד סמל קולינרי של נורמנדי - עוגיות ה"סַאבְּלָה" הנימוחות (בטעמי שקדים, לימון ותפוז). מי שהפרוטה מצויה בכיסו ירווה נחת מחנויות העיצוב השיקיות, שמציעות אביזרי נוי, חפצי אמנות וכלי בית יקרים להחריד.
את השיט מסיים מופע פולקלור עם מלצרים מזמרים בתלבושות היסטוריות ובאווירת נונסנס עליזה, לפי מיטב המסורת המקומית. ארוחת הגורמה האחרונה כוללת, אגב, צלעות ברוטב ריבת אוכמניות, ולקינוח פחזניות ממולאות קרם פטיסייר עשיר ואלכוהול כיד המלך.
מסכן טוראי ריאן. הוא פשוט לא צנח בנורמנדי בשנה הנכונה.
yaakovl@israelhayom.co.il--------------------------
הכותב היה אורח חברת "בריזה - אמנות הטיול". מחיר שיט של שמונה ימים מפאריס לנורמנדי וחזרה: 2,375 יורו (קצת יותר מ־10,000 שקלים)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו