את הטיול בגאורגיה התחלתי בביקור בסניף "למטייל" בדיזנגוף סנטר בתל אביב, בהרצאה של קורל קרטנשטיין, צעירה בת 27 שהתאהבה בגאורגיה ממבט ראשון והוציאה לאור ספר פרי מסעותיה - "21 ימים בגאורגיה". עשרות נוכחים, בעיקר צעירים בני גילה, האזינו למומחית שחרשה את הארץ המרהיבה הזו. לצד ההתפעלות מנופיה של גאורגיה ומתושביה, השתדלה המרצה לתת למאזיניה, חלקם תרמילאים של ממש, כלים וכללים לפני שהם יוצאים לטייל באזורים בתוליים.
נכסיה הטבעיים התיירותיים של גאורגיה מגוונים מאוד, מפסגותיהם המושלגות של הרי הקווקז ועד לחופי הים השחור. שעתיים וחצי הוא המרחק מנתב"ג לטביליסי הבירה. לתרמילאים הישראלים למיניהם שיעשו את דרכם מחוץ לבירה רצוי וכדאי לעצור, יומיים־שלושה, בטביליסי עצמה, שבה מתגוררים כ־1.2 מיליון בני אדם (בכל גאורגיה חיים כ־4.9 מיליון נפש).
בין היין לחרב
טביליסי היא עיר מודרנית והלב הפועם של הארץ כולה, לרבות ההתרחשויות הפוליטיות שפקדו אותה ביחסיה הטעונים מאוד עם רוסיה, גם לאחר שהכריזה על עצמאותה באפריל 1991.
כשמתקרבים למרכזה של טביליסי מזהים בקלות את אחד מסמליה: פסל "אמא גאורגיה". ככל שמתקרבים אליו, כך הוא מעורר השתאות לא רק בגלל גובהו (20 מטרים), אלא בגלל יופיו: דמותה של אישה שביד אחת מחזיקה גביע יין וביד האחרת חרב. שני המוטיבים המנוגדים מלמדים על יחסם של הגאורגים לדורשי טובתם (יין), לעומת דורשי רעתם (חרב).
עמידה סמוך לפסל מאפשרת נקודת תצפית טובה על יופייה של העיר, שנהר מטקווארי חוצה אותה. טיול ברחובות העיר העתיקה הוא מתבקש: אפשר לראות בה רחובות קלאסיים ומטופחים, לעומת רחובות ובתים מוזנחים שמשוועים לשיפוץ ולמתיחת פנים.
התמונה המכוערת של העיר נראית הרחק הרחק: שיכונים ובתי קוביות המתנשאים לגובה רב, שנבנו בתקופת העידן הקומוניסטי, בדומה למראות שרואים בערים במזרח אירופה.
הכנת חצ'פורי ברחוב בלב טביליסי
כדי לחוש את הדופק המואץ של העיר חובה לבקר בשוק הפתוח ובשוק המקורה הסמוך לו. כרבע שעה נסיעה מהשוק הגדוש ראוי לעצור ב"שוק הגשר היבש" ("שוק פשפשים"), שבשדרה הסמוכה לו ניצבים עשרות דוכני ציורים. הביקור במקום הוא שיטוט במנהרת הזמן: אפשר לקנות כאן מדליות שנשאו חיילי הצבא האדום לפני עשרות שנים ואפילו פוסטרים של סטלין, יליד גאורגיה, שבטיהורים הפוליטיים חיסל וכלא המונים, לרבות גאורגים.
תשומת ליבי הופנתה דווקא לכמה מצלמות פילם ענתיקות. אחת מהן היא "זורקי 4", שאותה רכשתי מיד שנייה ב־1970. מי שמיהר, ללא היסוס, להוסיף לאוסף הפרטי שלו שתי מצלמות ענתיקות כאלה, היה צלם מקצועי בקבוצתנו, שידע כנראה שהן שוות הרבה יותר מ־100 הדולרים ששילם עבורן.
GPS? עדיף מפה
זרם התיירים לגאורגיה הולך וגואה בשנים האחרונות. המדריך המקומי שלנו, לבן דוואלי, בוגר אוניברסיטת טביליסי, סיפר כי בשנה האחרונה ביקרו בגאורגיה 6 מיליון תיירים. העלויות הנמוכות לתייר המצוי הן סיבה נוספת לבקר בה: בעיירת הקייט המפורסמת בורג'ומי, הידועה בתעשיית המים המינרליים שלה, מצאתי גסט האוס מזדמן במחיר של 20 דולר ללילה, והמלווה שלנו הוסיף כי בתוספת של עד 10 דולרים אקבל ארוחת בוקר עשירה במיוחד.
כאשר יוצאים מטביליסי דומה שהאמירה השחוקה "הזמן עצר מלכת" מתאימה לכאן. כאן חולפים על אזורים מוזנחים למדי, והמכונית הרוסית המיתולוגית, ה"לאדה", אינה חיזיון נדיר.
הבירה טביליסי, מבט מלמעלה
נסיעה של יותר משעתיים תביא אתכם לשני אזורים מתוירים מאוד: האחד - המחוז קאחתי ממזרח לטביליסי - ארץ היין של גאורגיה בעלת המסורת עתיקת היומין; והאחר - אותה בורג'ומי שממערב לבירה. צריך הרבה סבלנות כדי להגיע למקומות האלה גם כשאנחנו בעידן האינטרנט ובמכונית מותקן מכשיר GPS. אל תוותרו על מפה טובה מפני שאין מדובר בכבישים של מערב אירופה.
"שוק הגשר היבש", שוק הפשפשים הגאורגי
עולים למעלה
נהירת מטיילים בולטת במיוחד היא לכיוון הר קזבק ברכס הקווקז המתנשא לגובה של 5,047 מטרים, ההר השלישי בגובהו במדינה. המלווה המקומי שלנו נקב בעיירה סטפנצמינדה (או קזבגי), שבה כדאי להתמקם. העיירה, בגובה 1,750 מטרים (165 ק"מ מצפון לטביליסי, נסיעה של קרוב לשלוש שעות), כוללת מקומות לינה, מסעדות, בתי קפה, חלפני כספים ופונקציות נוספות המתאימות למטיילים. בדרך לעיירה עולים על "הדרך הצבאית" המפורסמת, שהיא הדרך הראשית החוצה את הרי הקווקז מגאורגיה לרוסיה.
דוכן גבינות בייצור ביתי
כ"מטייל מכופתר", הרגיל למראות של חבל טירול והדולומיטים, הרי הקווקז נראים כ"ארץ בלתי נודעת". מכיוון שכך, אם דעתי היתה נשמעת הייתי מציע לכל מטייל ישראלי להיות קשוב להרצאותיה התכופות של קרטנשטיין עוד לפני שהוא בוחר את סוג התרמיל שהוא מתכוון לשאת על גבו.
הכותב היה אורח חברת קשרי תעופהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו