תערוכת "כינורות של תקווה" בבית המלאכה ויינשטיין בתל אביב // תערוכת "כינורות של תקווה" בבית המלאכה ויינשטיין בתל אביב

"כל כינור הוא אדם"

בעקבות ביקור מיוחד בבית מלאכה לשיקום כינורות של יהודים מתקופת השואה, כתבה צליל, בתה של ח"כ ענת ברקו שיר מרגש

חברת הכנסת ענת ברקו (הליכוד) שיתפה היום (רביעי) בעמוד הפייסבוק שלה שיר מרגש שכתבה בתה צליל לקראת יום השואה. 

בשיחה עם "ישראל היום" פירטה ברקו את הסיפור שעומד מאחורי השיר. בעלה ראובן ברקו, המנגן בכינור, נהג לתקן את הכינור שלו בבית המלאכה של אמנון ויינשטיין בתל אביב מאז היה ילד. ויינשטיין עצמו בונה כינורות כל חייו, והוא דור שני מתוך שלושה בוני כינורות. רוב משפחתו נספתה בשואה.

לקראת יום העצמאות רצה ברקו לתקן כינור עתיק שקנה. כאשר הגיעו לאסוף את הכינור מבית המלאכה הקטן ברחוב שלמה המלך, המנוהל על ידי אמנון ובנו אבשלום – גילו בני הזוג ברקו תערוכה ייחודית של כינורות של ניצולי שואה וכן כינורות שהיו שייכים לנרצחים. 

ויינשטיין האב הקדיש עצמו בעשרים השנים האחרונות למחקר ולאיסוף של הכינורות וכמובן לשיקומם ולשיפוצם. את הכינורות ששיחזר הוא מציג בתערוכה בשם "כינורות של תקווה", כשלצד כל כינור הסיפור האישי של בעליו מתקופת השואה. כדוגמה, סיפרה ח"כ ברקו, כי אחד הכינורות היה שייך ליהודי ונלקח ממנו על ידי אדם שחרט בתוכו צלב קרס. 

ח"כ ברקו התרגשה מאוד מהמיצג המיוחד ומיד לאחר הביקור סיפרה לבתה צליל (27) כי בכוונתה להעלות פוסט בנושא לקראת יום השואה.

במשפחת ברקו מספר ניצולי שואה ורבים מבני משפחתו של ראובן ברקו אף ניספו בשואה. המשפחה מחוברת מאוד לסיפור השואה, ובתם צליל במיוחד. 

מאז שהייתה בכיתה ז' אימצה ניצולת שואה שעמה היא נמצאת בקשר קרוב כבר מעל לעשור. 

צליל ביקשה מאמה שתמתין מעט כי ברצונה לכתוב שיר בנושא. תוך דקות התקשרה צליל בחזרה לאמה ובידה השיר שכתבה, שעליו סיפרה כי נכתב תוך דקות בפרץ של רגש וכתיבה. 

כעת במשפחת ברקו נרגשים מאוד לקראת יום העצמאות בו ינגן ברקו בכינור העתיק ששופץ, לרגל חגיגות ה-68 של המדינה היהודית. 

 

כל כינור הוא אדם / מאת: צליל ברקו

כל כינור הוא אדם,

מנגן שיר קינה, 

כשנמתח לו מיתר הוא מיילל ומפלח דממה.

כל כינור הוא אדם,

נוצר בגילוף דקדקני,

עשוי מעץ אלוהי שורשי ואינסופי.

כל כינור הוא אדם,

לחוויותיו תהודה,

כשהוא נשבר ישנו הד וההד הוא שריטה.

כל כינור הוא אדם,

צליליו מראה לנפשו,

שנותיו הם מקצב של חייו וליבו.

כל כינור הוא אדם, 

מפחד מן האש,

בלילה בשקט תפילות הוא לוחש,

חולם על קונצרטים וכותב לו תווים,

מבקש מלמעלה שלא יהיו זיופים

ובאו רוצחי מנגינות

ונופץ האדם

ולא ניתן לנגן על כינור שנדם.

כל כינור הוא אדם,

כל כינור הוא אדם,

כל כינור הוא

הדם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...