האם בכוחו של יו"ר חבר נאמנים של מוסד אקדמי בישראל לקנות בסתר בכספו הפרטי את כיסא הרקטור לטובת אדם מסוים כאילו לא מדובר במוסד ציבורי? כאילו אנשי המל"ג, הממונה על השכר, המשטרה והפרקליטות אינם קיימים בסביבה? כאילו גיבורי העיסקה המושחתת על פניה אינם חוששים שייחשפו, יפוטרו וייפתחו נגדם הליכים פליליים?
התשובה, לפחות בכל מה שנוגע למרכז האקדמי היוקרתי לב בירושלים (או בשמו השגור "מכון לב" להנדסה), היא חיובית. הסיפור הזה, הנשמע הזוי, התרחש במציאות. 700 אלף שקלים הועברו במשך שנה מחשבון הבנק הפרטי של יו"ר חבר הנאמנים, עו"ד סנדי קולב, לחשבון הבנק הפרטי של הרקטור, פרופ' מנחם שטיינר, ונחשפו באקראי.
הנה העובדות הפשוטות, שחלק מהן פורסמו כאן לפני חודש על ידי עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, וגרמו לזרימת מידע חדש:
יו"ר הוועד המנהל, אורי וירצבורגר, 84, ביקש מפרופ' שטיינר, 69, לקצר בשנה את תקופת כהונתו השלישית כרקטור ולפרוש מהתפקיד בספטמבר 2014. שטיינר סירב. הוא לא הבין על מה ולמה, דרש הסברים ולא ממש קיבל אותם. הוא לא ידע אז שהכיסא שלו כבר הובטח לשחקן רכש מבר־אילן, קנת הוכברג (פרופסור למתמטיקה), ושהוכברג ממתין לאור ירוק.
וירצבורגר. גייס את עו"ד קולב
וירצבורגר לא אמר נואש. הוא גייס לעזרתו את יו"ר חבר הנאמנים, עו"ד קולב, וזה פיתה את פרופ' שטיינר בדרך הבאה: תמורת הסכמתו להיפרד מכיסא הרקטור הוא הבטיח לשלם לו מדי חודש, מכיסו הפרטי, משכורת מלאה. משכורת הזהה לזו שהיה אמור לקבל הלאה מהמכללה גם בשנת השבתון שעמדה לזכותו.
כלומר, "פיצוי" שמן במיוחד: שתי משכורות מלאות לאורך כל השנה!!!
הדו"ח הסודי נחשף
קולב, איש אמיד, בעל אחוזה ברחובות, הצליח אפוא לקנות את הסכמת הרקטור בתנועת תן וקח מושחתת הזועקת לשמיים. הוא שילשל כאמור לכיסו של שטיינר כ־700 אלף שקלים, לא לפני שהגיע איתו להסכם הבא: הכסף ישולם לו באופן פורמלי תמורת שכירת שירותיו כ"יועץ" חיצוני של משרד עורכי הדין שלו ברחובות.
בלשון פשוטה שווה לכל נפש: מצג שווא. יועץ פיקטיבי למטרות יצירת הסבר למס הכנסה בעניין מקור הכסף.
וזה רק הקדימון בסיפור כי לקראת פרסום קטעים נבחרים מהפרשה - ובעיקר אחריה - הגיעו אל דיין ושבת שלושה מאנשי הסגל האקדמי וטענו כי גירסת ההנהלה כאילו הכספים שקיבל הרקטור ניתנו לו "בהתאם להסכם חוקי, שזכה לגיבוי ועדת הביקורת והמבקרת הפנימית" - מצוצה מהאצבע.
על המילים שקר, תרמית והטעיה - חזרו האורחים כמה פעמים והציעו לעמיתיי לבקש מהנהלת המכללה את דו"ח המבקרת הפנימית. "אל תוותרו עליו", אמר אחד מהם, "אל תרפו. השמועות העקשניות אומרות שמדובר בחומר נפץ".
דיין ושבת לא ויתרו, אבל הבקשה שלהם כצפוי נדחתה. רק לפני שבוע, כשמידע כוללני מהדו"ח ושברי דברים הגיעו אליהם בלי שיצליחו עדיין להניח את ידם על המסמך עצמו, הם הבינו טוב יותר את הבריחה של ההנהלה מתפוח האדמה הלוהט.
בדו"ח הזה חושפת המבקרת את העובדות החשובות ומייחדת פרק מיוחד ל"הסדר סודי" או לפי גירסה אחרת ל"הסדר מיוחד", שאסור שידעו עליו גורמים חיצונים. היא בפירוש מסתייגת ממה שקרה ומותחת בדרכה ביקורת על הפרשה.
לדבריה, במסגרת אותו הסדר אכן סוכם כי יו"ר חבר הנאמנים יעביר מדי חודש כספים לרקטור באופן פרטי... הרקטור יקבל בעצם שתי משכורות מדי חודש... הגירסה הרשמית להעברת הכסף תהיה כאמור שפרופ' שטיינר משמש 'יועץ' במשרדו הפרטי של היו"ר אף שבמציאות הוא לא העניק למשרד שום שירותי ייעוץ.
על פי שברי הדברים שדלפו באחרונה בקרב המרצים, המבקרת מציגה בדו"ח המפורט שלה את גרסאות כל המעורבים בנושא, את אופן קבלת ההחלטות ואת ההסברים של הרקטור, של יו"ר חבר הנאמנים ושל אחרים שהוכנסו בסוד התרגיל המסריח.
בהנחה שהדו"ח הזה אכן כתוב ברוח הזאת - האם חסר משהו כדי שגיבורי הפרשה המבישה יתפטרו או יפוטרו לאלתר? חסר משהו כדי שהמשטרה תיכנס עכשיו לתמונה?
הכסף לחסימת הנשיא
רגע, וזה עדיין לא הסוף. הצחנה במרכז האקדמי היוקרתי הזה, הנחשב לטכניון של המגזר הדתי, לא עצרה בתחנת הרקטור שטיינר. היא המשיכה גם לתחנת נשיא המוסד כאשר שוב נקשר בה שמו של עו"ד קולב. שוב השתמש קולב בכספו הפרטי כדי לקבוע מינוי של נושא בתפקיד מרכזי.
מה קרה הפעם? כשהנשיא פרופ' נח דנא־פיקארד עמד לסיים קדנציה בת ארבע שנים; כשהיה בהנהלה מי שביקש להצניח לתפקיד את פרופ' סוקניק מבר־אילן, התבקש דנא־פיקארד לא להגיש את מועמדותו לקדנציה נוספת. למה? ככה.
איך שוכנע בסוף לא להתמודד? היו"ר הנדיב של חבר הנאמנים, עו"ד קולב, פתח שוב את ארנקו והבטיח לתרום למרכז האקדמי מאות אלפי שקלים להקמת קתדרה למען הנשיא "הפורש". המטרה מקדשת את האמצעים.
הנשיא לשעבר ויתר אפוא, התרומה של עו"ד קולב התקבלה והקתדרה לחינוך, למתמטיקה וליהדות הוקמה לכבודו. השחיתות במקרה הזה היא "רק" ציבורית, אבל הצחנה גדולה.
תגובת המכון: הוא אינו מכחיש את עיקר העובדות. לדבריו, "נהוג במוסדות אקדמיים לממן קתדרות מכספי תורמים, וכך קרה גם במקרה זה. הקמת הקתדרה והצבת פרופ' דנא־פיקארד בראשה נעשו על פי כל הכללים ובאישור הסינט".
כחלון משיב לבנקים
כששר האוצר, משה כחלון, קורא כמה הגיגנים בתקשורת מבכים את מר גורלם של ראשי הבנקים ובכירי חברות הביטוח - אלה שיתקשו להתקיים בשכר של 2.5 מיליון שקלים בשנה; כשהוא קורא הגיגנים מסוימים מנסים להלך עלינו אימים שישראל תאבד את המוחות האנליטיים הפיננסיים ושתהיה פרישה המונית לחברות בחו"ל - הוא פורץ בצחוק ומציע למודאגים לצאת איתו לסיור בבית העלמין הישן בתל אביב.
הוא מציע להם לצעוד בין הקברים, לפגוש שם מקצוענים שלא היה להם כביכול תחליף; לפגוש אנשים איכותיים שחיו בצנעה ובכל זאת יצרו, בנו ותרמו את מירב כישרונם למדינה.
כחלון לא יודה בכך, אבל הוא ישמח לראות את המאיימים בפרישה מממשים את האיום ומתפטרים - גם כדי להוכיח להם שאת תפקידם מסוגלים למלא אחרים ברבע מחיר; גם כדי לראות אותם מוצאים בחו"ל אכסניה בתנאי שכר כמו שיש להם כיום בארץ. רוצה לומר: הם עוד יתגעגעו לשכר המטורף שהיה להם.
כחלון. מגן כדרכו על בית המשפט // צילום: יהושע יוסף
שר האוצר לא נבהל מהלהקה הזאת, מותח עליה ביקורת קשה, רותח על הבנקים שמנסים לפגוע בפרויקט מחיר למשתכן ומסרבים להעניק הלוואות לזוכי פרויקט הדירות בעפולה. הם נוקמים בי, הוא שואל, הם השתגעו? הם לא מבינים שלמדינה יש בנקים, ולא לבנקים יש מדינה?
אנשים בקרבתו אומרים כי הוא נחוש להרחיב את הגבלת השכר גם לחברות ציבוריות אחרות, ובאותה נחישות ינהג אם מישהו ינסה לפגוע במערכת המשפט ובהרכב הוועדה למינוי שופטים.
"שינסו אותי", הוא אומר, וחוזר על דברים שאמר בכנס לשכת עורכי הדין באילת: "אי אפשר לומר שבית המשפט פוגע בכלכלה כי זה פשוט לא נכון... מי שמבקשים לפגוע במעוז האחרון של שלטון החוק הם החזקים, שלהם הוא מפריע, לא החלשים. צריך לזכור זאת".
שאל מי ששאל את כחלון אם הוא נתון לאיומים והוא צחק. "עלי לא מאיימים, תזכרו שגדלתי בגבעת אולגה".
דו"ח לקוראי המדור (א')
זוכרים את אורח המדור, יונה יהב, על שלל החלטותיו המבישות? זוכרים את החלטתו להציב בראש חברת יפה נוף - המגלגלת מיליארדים ושוות ערך בהיקפה לנתיבי איילון - את איש העסקים אריה פרידנזון שהורשע בשעתו במעשי מירמה? זוכרים את ניסיונו להסתיר את הרקורד האמיתי של המורשע מחברי מועצת העירייה?
אתם זוכרים, אני מניח, כי בחודשים האחרונים הקפיד עוזי דיין לדווח כאן על הפרשה ועל הסחבת בקבלת החלטה בנושא של ועדה מיוחדת במשרד הפנים. דחייה ועוד דחייה, בריחה ועוד בריחה מהחלטה פשוטה מתבקשת.
יהב. אוי, פסלו לי את המינוי // צילום: מישל דוט דום
לפני שבועיים, אחרי שפניית הוועדה לעירייה לקבלת פרטים ונתונים על יקירו של יהב לא נענתה, נפל דבר: בחירת החבר פרידנזון לתפקיד הרגיש נפסלה ברוב של שניים מול אחד. בין היתר נקבע: "אין בפני הוועדה נתונים לפיהם המועמד עונה על תנאי הכשירות".
בוועדה חברים היו"ר עו"ד גלי בהרב־מיארה, נציג הציבור הרצל שלם ומנכ"ל עיריית חיפה, שמואל גנץ. מיותר לומר מי כן תמך בבחירת המורשע.
דו"ח לקוראי המדור (ב')
זוכרים אדם נוסף שהתארח בעמודים האלה ששמו פרדי מליק, סגן ראש עיריית נשר בעידן ראש העירייה לשעבר, דוד עמר? זוכרים איך נחשף בקלונו בעזרת מבקר הפנים של העירייה, גלעד הישג, אחר שנחשד בהטיית מכרזים?
והעיקר: זוכרים שגם כאשר חבל התלייה היה מונח על צווארו, הוא לא מיהר להתפטר?
עמר. שוב עומד לדין // צילום: מישל דוט קום
השבוע אנחנו נפרדים גם ממנו: שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, דיאנה סלע, הרשיעה אותו בעבירות של לקיחת שוחד מקבלן כוח אדם, במירמה, בהפרת אמונים ובשידול ללקיחת שוחד - עבירות שעל פי הפסיקה מובילות לכלא.
גם הוא עשה לביתו. גם הוא לא מבין עד היום מה רוצים מחייו.
דו"ח לקוראי המדור (ג')
רגע, אל תמהרו לשום מקום. אם כבר בנשר עסקינן, נחזיר אתכם לעוד מתארח בעל כורחו בעמודים האלה - סגן ראש עיריית נשר, משיח עמר, שהוא עבריין בנייה סדרתי, חצוף בצורה שלא תיאמן.
לפני חודשיים הודח עמר מכל תפקידיו בפועל בידי ראש העירייה הנוכחי, אבי בינמו, ולפני שבוע הוגש נגדו כתב אישום חמור בגין עבירות בנייה ואי קיום צווי בית משפט. על כתב האישום חתום עו"ד עמית אופק מפרקליטות המדינה והוא מדבר בעד עצמו.
תמצית הפרשה: בינואר 2008 הורשע עמר בבנייה ללא היתר בביתו הפרטי בנשר בשטח של 24 מ"ר; במקרה שני הוסיף לעצמו באגף הדרומי בבית 6.5 מ"ר; במקרה שלישי בנה לעצמו באגף המזרחי מרפסת עם גג רעפים המשתרעת על שטח של 30 מ"ר.
היה לו תיאבון גדול.
בניסיון לעצור אותו, בניסיון להבהיר לו שהוא בכל זאת לא מעל החוק, הוגש נגדו כתב אישום חדש, ובפברואר 2011 הוא הורשע באי קיום צו הריסה. השופט חייב אותו להרוס את כל הבנייה הבלתי חוקית.
אבל משיח עמר שלנו לא עצר גם הפעם. אמנם, קטעים מהבנייה הבלתי חוקית הוא הרס, אבל על פי ממצאי החקירה, הוא בנה אותם בהמשך מחדש.
וולוך. עכשיו החקירה הפלילית (ב') // צילום: משה שי
כאמור, הוגש נגדו לפני שבוע כתב אישום שלישי בפרשיותיו, ומשפטו אמור להפתח בחודשים הקרובים.
עד אז מרחפות מעל הפרשה הזאת כמה שאלות: איך קרה שעד לרגע זה לא נשלח עבריין הבנייה עז הפנים הזה לכלא בגין חומרת מעשיו והעבירות שלו ובעיקר ביזיון בית המשפט? איך קרה שחגיגת הבנייה הבלתי חוקית בביתו הפרטי נמשכת שנים בלי שישלם עליה מחיר אמיתי?
עוד החלטה חשובה
אני עוצר כאן עם הסיפור של עמר - שעוד ידובר בו ובאחיו, דוד עמר, שגם חגיגת חריגות הבנייה אצלו ראתה כאן אור - לטובת שני אורחים נוספים של המדור הנגועים על פי דו"ח רשם העמותות בשחיתות סדרתית: מנהל מכון אבני לאמנות שמעון צמרת, ויו"ר האסיפה במכון, העבריין נתן וולוך.
צמרת. עכשיו החקירה הפלילית (א') // צילום: יח"צ
לטובת שני חובבי טובות ההנאה והנסיעות בעולם, ששלחו את ידם בקופת המוסד ושאבו ממנה כספים רבים לצרכים פרטיים.
גם כאן אנחנו אנשי בשורה: רשם העמותות השתכנע שהפרשה חמורה וביקש ממפלג ההונאה במשטרת מחוז ת"א לפתוח בחקירה. דובר משרד המשפטים אישר השבוע את העובדה הזאת.
הזיכרון של בן־אליעזר
כתבנו כאן כמה פעמים שבנימין (פואד) בן־אליעזר, בדומה לנאשמים אחרים מהחיבורים המשחיתים שבין הון לשלטון, היה עד לא מזמן בריא בשביל לכהן בתפקיד ציבורי ועכשיו מאוד חולה בשביל לשבת על ספסל הנאשמים. כתבנו שהוא מחפש נתיב מילוט מתיק השוחד שלו, שהצטייד בפתקאות של רופאים, שהוא מבקש לעכב את ההליכים הפליליים נגדו.
עכשיו, כשהוא חושש כנראה שבקשתו תידחה, נולדה בתשובתו לכתב האישום טענה חדשה: הוא סובל מאובדן חלק מהזיכרון... זה קרה לו בעקבות "טראומה גופנית ונפשית" שממנה סבל ב־2011 שגרמה לו לתרדמת של שמונה ימים בעת שהיה מאושפז באסף הרופא.
גירסה מעניינת, יש לומר בלשון המעטה, יצירתית, אבל מאוד מוזרה.
מוזרה כי רק לפני פחות משנתיים, כשהחליט להתמודד על תפקיד הנשיא, הוא זכר היטב את מערך חייליו בשטח, את כל הטריקים והשטיקים במגרש הפוליטי, את הכספת הסודית.
בן-אליעזר. טענתו על איבוד זיכרון מוזרה // צילום: דודי ועקנין
אפילו אותי זכר פואד ושלח אלי חבר משותף עם בקשה קטנה: לומר לו אם בתנור של "ישראל היום" נאפה עליו תחקיר. אם אקלקל לו חלילה את הקמפיין לנשיאות.
שום מילה על מחלה, על קושי לתפקד, על בעיות זיכרון.
למה לבן־אליעזר יש סיבה להאמין שהגירסה הזאת תמצא אוזן קשבת? כי מי שהיה אמור לשבת במשפטו, ג'ורג' קרא - שופט מנוסה, חד מחשבה, שקשה להערים עליו - הוחלף השבוע בשופט המחוזי, בני שגיא. שופט נוח שרחמיו נכמרים על נאשמים. שופט שעל כמה מגזרי הדין המביכים שלו נמתחה ביקורת בידי ערכאות הערעור. שופט שהעבריינים שעליהם הוא ריחם, נשלחו בסוף לכלא.