האלבום ה־11 של הדג נחש, "שותפים בעם", הוא הישג שאי אפשר להקל בו ראש. הוא הישג לא רק כי ההרכב הזה הולך יחד כבר כמעט שני עשורים בנתיב ברור, אלא כי הדרך הזו הולכת ונעשית מדויקת יותר ויותר. הוא הישג לא רק כי הם מתעקשים על הדרך שלהם, אלא גם כי חברי הלהקה גמישים ומזמינים הפתעות למסלול המתוכנן. הוא הישג לא רק כי הם לא מאבדים מומנטום, אלא כי הם מתרחבים ומאמצים ניואנסים חדשים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הרעיון ב"שותפים בעם" הוא להעביר את המיקרופון לאמנים מקומיים ולתפור לכל אחד מהם את החליפה שמתאימה לו במיוחד. התוצאה היא 12 קטעים שנעים באזורי ההיפ הופ, גרוב, פאנק, סול וארנ'בי של הדג נחש, עם תיבול שונה שמביא האורח (אם כי ב"רעדה האדמה" אפשר לגמרי להאמין שהכיסאות התחלפו והדג נחש הוזמנו לנגן עם אהוד בנאי שיר שלו).
יהודית רביץ מביאה ניחוח לטיני מעודן ל"עד הסוף", יוסי מזרחי (הקולקטיב) מביא גיטרה ושירה מעולם הרוק ב"שותפים סמויים", הראפר פלד מעניק למכונה של הגרוב עדכון תוכנה ב"לא מה שיפיל אותי", ואלרן דקל (פאנקנשטיין) עושה את הדבר המעולה הזה שהוא עושה ב"עף איתך".
הפוטנציאל של הפרויקט מתמצה ב"אזרח של העולם", שמבצע גבע אלון. מדובר בקטע שמתחיל כמו שיר קלאסי של גבע אלון, אבל מתנחשל בכמה נקודות פיתול לא צפויות והופך להיבריד מוסיקלי יפהפה. יש חוכמה וכישרון אדירים בגרוב של השיר הזה, שבהאזנה ראשונה עשויים לחמוק מן האוזן.
עוד שני קטעים נהדרים באלבום הם "רסיסים אל החוף" ו"הכל חוזר", שמבצעות מארינה מקסימיליאן והזמרת אקו (הצעירה אקו מורגנשטרן מהצמד אקו וטיטו) בהתאמה. שניהם יחד הם תצוגת תכלית משכנעת לא רק ליכולות המוסיקליות של הלהקה, אלא גם לעבודת הפוסט הקפדנית שלה.
ביקורות מוקדמות טענו שהלהקה ממחזרת חומרים, שהיא לא בשיאה ומתקשה להמציא את עצמה מחדש. הביקורות הללו חוטאות לאמת מפני שהדג נחש היתה, מאז ומעולם, להקה שמחוברת בטבורה למציאות הפוליטית והחברתית שבה היא חיה ויוצרת. אותן עוולות קיימות מאז נוסדה ואת חיציה היא ממשיכה לירות בהן (גם אם "ליגל אייז" מרגיש יותר כמו שיר סטלנים כיפי ולא המנון מחאה).
גם אם הלהקה לא נמצאת בשיא האדג' המוסיקלי שלה, "שותפים בעם" ממחיש שהיא מחוברת מתמיד לעמוד השדרה שלה.