שר האוצר, משה כחלון, נמצא באחרונה במצב רוח מרומם. אנשים ששוחחו איתו אומרים שהוא נשמע בטוח ביכולתו לקדם את תוכניותיו, ושבכוחו לנווט את הספינה הכלכלית של ישראל אל חוף מבטחים. הוא נשמע להם נחוש לממש את עיקר המטרות שהציב לעצמו - לרבות קיצוץ דרמטי בשכר בכירי צמרת הבנקים.
מבחינתו, גדיעת משכורות העתק בבנקים ובמוסדות פיננסיים נוספים היא משימה לאומית, והוא החליט לטפל בה אישית. מדובר בתופעה חברתית מסוכנת, אמר בחצרו הקרובה, מדובר בשחיתות ציבורית שצריך לעקור מהשורש.
כחלון, מוסיף מי שמוסיף, הוא חתול רחוב שמכיר היטב את השטח. הוא מחובר למציאות, הוא מכיר את כל הטריקים והשטיקים, קשה להערים עליו.
"אותו לא יהפכו ליאיר לפיד מספר 2", אומר גורם באוצר, "הוא לא יהיה בסרט הזה של דיבורים־דיבורים־דיבורים ומעט מדי מעשים והישגים. הוא לא יהפוך לברווז הצולע התורן של הממשלה, לעוד בדיחה פוליטית עלובה".
- תן לי נימוק אחד מדוע לא?
"אחד? יש לי הרבה: לכחלון יש חושים חדים, יכולת להבדיל בין טוב לרע, שכל ישר - והעיקר: בניגוד לפרזנטור לשעבר של בנק הפועלים, כחלון צמח מלמטה. הוא נשם עוני ומחסור, הוא היה שם, הוא מדבר על מחירי עגבניות כאילו רק לפני רגע חזר מקניות בשוק של גבעת אולגה".
- אתה מדבר על כחלון שהבטיח לנו לפני הבחירות לטפל בעסקות הגז לטובת כלל הציבור וברח מזה?
"כן, לצערי אתה צודק: כחלון יצא לדרך ברגל שמאל בכל מה שקשור לעסקות הגז המבישות והכתם דבק בו. הוא גם לא הצליח עדיין לטעת תקווה בציבור בעניין הורדת מחירי הדיור. אבל הוא נחוש לעמוד בהבטחותיו, לצמצם פערים באופן משמעותי, להניף את הדגל החברתי בחזיתות החשובות באמת. אצלו זו לא הצגה".
רוסק-עמינח. "רק" 8 מיליון ש' // צילום: קוקו
הדגל הזה החזיר אותי השבוע, יחד עם עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, אל התופעה הבלתי נסבלת של חליבת אזרחי המדינה באמצעות עמלות הבנקים; אל רווחי הבנקים שטיפסו השנה בדרך הזאת לסכום דמיוני של 8 מיליארדי שקלים; אל חגיגת המשכורות האסטרונומיות של ראשי ומנכ"לי הבנקים ושורה של ראשי מוסדות פיננסיים ציבוריים אחרים.
כמה השתכרה למשל מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק־עמינח, בשנה החולפת? סכום צנוע המתקרב ל־8 מיליון שקלים (כ־550 אלף בחודש!). אמיתי אמיתי. וכמה השתכר מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, יצירת מופת בזכות עצמה? גם הוא כ־8 מיליון שקלים. שוב אמיתי אמיתי.
קינן. "רק" 8 מיליון ש' // צילום: יוסי זליגר
שני המיליונרים האלה מנותקים מהציבור, חיים כאילו על פלנטה אחרת. הם מרחפים, מנהלים כאילו מחלבה ענקית שאיש לא מפריע להם לעשות בה כרצונם. שומרי הסף הראשיים שלהם - כמו ראשי הבנקים והדירקטורים הנהנתנים - משתפים איתם פעולה. השומרים המדומים מונחים בעצם בכיסם.
כשאלה הם שומרי הסף
ואכן, משתלם להיות שומר סף ראשי בבנק בישראל - לפחות על פי חשבון הבנק של יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים. נכון ששכרו של סרוסי היה "עלוב" השנה בהשוואה לזה של המנכ"ל והגיע בקושי ל־2 מיליון שקלים - אבל היו"ר המקופח נהנה מבונוסים גדולים ומשכורתו השנתית (עלות) טיפסה בעזרתם עד ל־7.7 מיליונים!
נחזור שוב: קרוב ל־8 מיליון שקלים הושקעו בו בלי להבין על מה ולמה זכה באוצר הזה.
סרוסי. "רק" 7.7 מיליון ש' // צילום: יוסי זליגר
מי עוד מופיע ברשימת האנשים הנזקקים שמתקשים לסיים את החודש? יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, שנאלץ להסתדר עם 5.5 מיליון שקלים בלבד בשנה; מנכ"ל חברת הבת של לאומי, פול היידד, שעלות שכרו היתה דומה; מנכ"ל בנק מזרחי־טפחות, אלדד פרשר, שצבר קצת יותר; רון וקסלר, המשנה למנכ"ל הפועלים, שקטף 5 מיליוני שקלים; ויש רשימה ארוכה של "דפוקים" אחרים - שמשכורתם השנתית נעה בין 3 ל־4 מיליוני שקלים בלבד בשנה.
כסף קטן, פרוטות ממש. איך הם יכולים להחזיק מעמד כלכלית וחברתית עם שכר כזה? איך הם יכולים להסתכל לילדיהם בעיניים כשהם מביאים הביתה בסוף כל חודש בין רבע מיליון ל־300 אלף שקלים בלבד?
1.8 מיליון בחודש
ללהקה הזאת של 300 אלף שקלים בחודש יש סיבה אמיתית להרגיש מוכה ומושפלת: היא לא שיאנית השכר בישראל.
השבוע הוצג שכרם של בכירי חברת טבע ושם אכן נשברו השיאים: המדען הראשי, ד"ר מייקל היידן, השתכר השנה יותר מ־24 מיליון שקלים (עלות); המנכ"ל ארז ויגודמן עלה לחברה 22 מיליון שקלים; סמנכ"ל הכספים התקרב ל־17 מיליון שקלים ושני בכירים נוספים הסתפקו ב־15 מיליוני שקלים.
ויגודמן. שכר של 22 מיליון ש' // צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
רוצה לומר: עלות המשכורת החודשית של המדען הראשי והמנכ"ל נעה בין 1.6 ל־1.8 מיליון בחודש - כאילו הם יתקשו להסתדר בחיים עם משכורת של 150 אלף ואולי 200 אלף שקלים בחודש.
איך קוראים להתנהגותם ולהתנהגות ראשי הבנקים וחברות אחרות שהתנתקו מאיתנו חרף כל מה שנכתב עליהם? לא מצאתי מילה מתאימה מעבר לחזירות, אטימות, רדיפת בצע בלתי נתפסת, עיניים שאינן יודעות שובע. אפס רגישות ציבורית במדינה קרועה חברתית וכלכלית, שבה השכר החודשי הממוצע במשק הוא פחות מ־10,000 שקלים.
דוגמה אישית? אל תצחיקו אותם.
כחלון מכריז מלחמה
העובדות האלה לא נעלמו, כאמור, מעיניו של שר האוצר ובחצרו יותר מרומזים כי החליט לקדש מלחמה בחגיגת המשכורות המטורפות. שוד משקי הבית, באמצעות העמלות המנופחות - לטובת אותו אלפיון עליון - מוציא אותו מהכלים.
"זה בוער בעצמותיו", אומר אחד מיודעי הסוד, "ואין לו כוונה להתפשר. הוא מבין שזה עומד להיות אחד ממבחניו החשובים בממשלה וכבר גיבש תוכנית למיגור השערורייה. בשורה התחתונה: ייקבע גג שכר בצמרת הבנקים והחברות הציבוריות של כ־2 מיליון שקלים בשנה. לא 20 מיליון, לא 10 מיליון, לא 5 - גם לא 3.5 כפי שהציע בשעתו לפיד.
"בתי הקברות מלאים באנשים שלא היו להם מחליפים", חוזר יודע הסוד על משפט הנצח, "ובשכר של 160 עד 180 אלף שקלים בחודש אפשר למצוא אינסוף מנהלים טובים, חרוצים, מוכשרים ואפילו מבריקים. שלא יהלכו עלינו אימים".
הזכרתי ליודע הסוד את רווחי הבנקים השנה, כ־8 מיליארד שקלים, והוא השיב: "גם הנתון הזה לא נעלם מעיני השר. בדעתו לאלץ את הבנקים להחזיר ללקוחות כמה מיליארדי שקלים מהרווחים המופלגים שלהם - לאלץ את הבנקים להוריד את העמלות במסחטות המטורפות שלהם.
"תרשום: גם כאן יעמוד כחלון למבחן, אף שהדבר הפעם לא יהיה תלוי רק בו. גם במבחן הזה, אני אומר לך, הוא יצליח לעמוד בכבוד".
אולמרט כבר כותב ספר
מילה טובה על האסיר אהוד אולמרט: הוא מתנהג למופת. הוא לא מתנשא, לא מתחכם, לא מפר הוראות - הוא מרכין ראש בפני החוק ומכבד את הכללים באכסניה החדשה שלו.
נכון לעכשיו, אומרים לי, הוא ילד טוב ירושלים. נכון לעכשיו הוא במצב רוח סביר, אולי בהשפעת שני שותפיו לתא - יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, והמאכער של דנקנר, יעקב רבין; אולי משום שהתחיל לכתוב ספר על הפרשה.
הוא מקדיש לנושא הזה כמה שעות מדי יום - חוזר בוודאי בדרכו הנפתלת אל זירות הפשע שלו. מי ההוצאה לאור שזכתה בכבוד לקדם את היצירה? אל תנסו לנחש. צפויה לכם הפתעה.
על מי אולמרט לא ירחיב וודאי את הדיבור בספרו ובשיחות עם שותפיו לתא? על חברו ושותפו לשיבושי משפט הולילנד, עו"ד נבות תל־צור, זה שניסה לשכנע את שולה זקן לא להפוך לעדת מדינה.
תל-צור. אין קושי להוכיח את מעשי השיבוש שלו // צילום: יוסי מזרחי
תל־צור הוא לכאורה עוד קורבן של אולמרט. זה נכון, אבל אין סיבה לרחם עליו. הוא לא ילד, לא שה תמים, לא אחד שלא הבין מה אולמרט מבקש ממנו. הפרקליט הוותיק הבין גם הבין מה הוא עושה, נתפס בקלקלתו בזכות ההקלטות של זקן, הסתבך עד צוואר בפלילים.
מדוע הוא לא יושב עדיין על ספסל הנאשמים, כמו כל נחקר באזהרה במצבו? כתבנו על כך ואנחנו חוזרים וכותבים: הוא יקיר הפרקליטות. מחבבים אותו, מרחמים עליו, מחפשים למענו נתיב מילוט. צריך לומר ולהזהיר בקול רם: ריח של שחיתות נישא באוויר.
האם לא הגיע הרגע שהיועץ המשפטי החדש, אביחי מנדלבליט, יתערב ויוכיח שיש בעל בית שאינו מזכיר את יהודה וינשטיין? האם לא הגיע הרגע שראש התביעה הכללית יאמר את דבריו בנושא בצורה ברורה, ולא בקול נרפה כפי שעשה השבוע בעת סגירת תיק פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, עו"ד רות דוד, בפרשת התנהלותה כפרקליטת המחוז?
הקרקס בתיק רז־ריסבי
על מי עוד לא ירחיב כנראה אולמרט את הדיבור בספרו? על העוזרת לשעבר של שולה זקן, רחל (רייצ'ל) רז־ריסבי, שעל פי ממצאי המשטרה והפרקליטות שיתפה פעולה במעשי המירמה בתיק ראשונטורס.
רז־ריסבי היא לכאורה עוד קורבן של אולמרט; עוד עובדת ציבור שנגררה למחוזות השחיתות. אבל שוב, שיהיה ברור: לא מדובר בילדה קטנה, בפרח פקידות, באישה תמימה שלא הבינה מה היא עושה עם זקן. מעשי המירמה המיוחסים לה על ידי התובע, עו"ד אורי קורב, נשענים על ראיות מוצקות.
אולמרט. על מה ועל מי יבחר לדלג בספרו? // צילום: רויטרס
על הרקע הזה הוגש נגדה כתב אישום לביהמ"ש המחוזי בירושלים כבר ביולי 2009, וכעבור חודשיים הוגשה בקשה לזרוז הדיון. הבקשות לא נענו והסחבת נמשכה גם אחרי שב־2011 נטענו בתיק טענות מקדמיות; גם אחרי שנקבע כי בקשת הנאשמת תידון "אחרי שניתן יהיה לקבוע את התיק לשמיעה"; גם אחרי שהנשיאה דאז, מוסיה ארד, התערבה וקבעה כי "שמיעת התיק תידחה בשל אילוצי כוח אדם".
אילוצי כוח אדם? לא אמת. תירוץ לא מכובד.
הסחבת המוזרה לא נעצרה גם אחרי ששולה זקן הורשעה באותה פרשה בשתי עבירות של קבלת דבר במירמה, ואולמרט זוכה בדין כי "לא היה מודע למעשי המירמה" (לא לצחוק, מדובר בהחלטה פה אחד של הרכב הנשיאה ארד).
מאז חלפו עוד ארבע שנים והתביעה המשיכה במאמציה לקדם את המשפט. היא נתקלה במחסום: השופט רפי כרמל. אחד התירוצים המוזרים של כבודו לדחייה: "המשך ההליכים בתיק זה יתקיים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור של אולמרט..."
איך זה קשור? ממש לא קשור. ובכל זאת, עדיין לא נקבע מועד לשמיעת הוכחות בתיק. לכבודו יש זמן. שש שנים חלפו והקרקס הזה נמשך.
עובדה: עדיין לא התקיימה ישיבת הוכחות אחת. השופט כאמור מאוד עסוק.
וסרמן והחקירה הסודית
אפשר לצחוק על מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, אפשר ללגלג על הדיקטטור, אפשר להתייחס אל הנוכל כאל מי שיושב על זמן שאול בכיסאו - אבל צריך להודות על האמת: השחיתות מבחינתו משתלמת. לא קורה לו דבר.
לא קורה לו דבר כי שופט השלום ירון גת, הדן בבקשת המשטרה להסרת החיסיון מתיקים שנתפסו במחסן של עו"ד רונאל פישר - זה שבכובע אחד שירת אישית את וסרמן ובכובע שני קיבל שכר שמן מהסתדרות המורים - אינו ממהר להחליט.
לא קורה לו דבר כי במשך שמונה חודשים מצליח וסרמן עם אנשיו לייצר סחבת ולעצור את השלמת החקירה. תרגיל ועוד תרגיל, מצג שווא ועוד מצג שווא - עולם כמנהגו נוהג. וסרמן מתנהג כמי שאינו חושש מאימת הדין.
אז נכון שהשופט גת עצמו עיין במסמכים המבוקשים ולא מצא בהם כאלה הנוגעים ללקוחות אחרים של עו"ד פישר; אז נכון שהשופט כינה כבר את דרישת אנשי וסרמן "מתחכמת"; אז נכון שכבודו הביע תמיהה מפורשת על כך שאף שהסתדרות המורים וחברת הבת מסד אחזקות אינן החשודות והן לכאורה הקורבנות שמקופתן נמשך הכסף - הן מתנגדות באופן גורף להסרת החיסיון.
הכל נכון, אבל הלכה למעשה וסרמן ממשיך לסכל את יכולת המשטרה להשלים את החקירה - מתנהג באופן שאילץ את נציג פרקליטות מחוז ת"א, עו"ד יוסי קורצברג, לחשוף בפני כבודו את סוד קיומה של חקירה משטרתית סודית חדשה.
מה נחקר בדיוק? מי נקרא בחשאי לאימות החשדות החמורים? מערכת האכיפה שומרת את הסוד הזה רק לעצמה ולשופט גת. בפניו היא מבקשת לחשוף את הראיות החדשות במעמד צד אחד.
מה החליט כבודו, אחרי שבעצמו קבע כבר שלא תהיה דחייה נוספת?
שהדיון הדחוף בבקשות הפרקליטות יתקיים בעוד שבוע וחצי. שרק אז הוא יקבל החלטה.
המתנות של רותי
נתחיל בצפירת הרגעה בפרשת עו"ד רות (רותי) דוד: פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, חובבת המתנות וטובות ההנאה, לא נחלצה מכתב האישום החמור שהוגש נגדה בפרשת ידידה ושותפה, עו"ד רונאל פישר.
היא שם, עמוק עמוק בבור, עם סיכויים קלושים לחלץ את עצמה בשלום מהפרשה ההיא של שיבושי החקירה. מאותו סיפור עברייני שהוביל אותה לפני כשנה אל חדרי המעצר.
נלך צעד קדימה: אם לא יבשלו למענה עיסקת טיעון שערורייתית, גדולים הסיכויים שהיא תבלה תקופה משמעותית בכלא נווה תרצה. האכסניה הזאת תפורה ממש למידותיה.
דוד. די במתנות היקרות שקיבלה כדי להבין כמה מושחתת היתה // צילום: אורן בן חקון
מאין נבע השבוע הרושם של אזרחים רבים שרותי שלנו קיבלה מתנה ותישאר בחוץ?
מהודעת היועץ המשפטי לממשלה בעניין סגירת התיק הנוסף שלה - זה שבו היא נחשדה כי בהיותה פרקליטת מחוז ת"א קיבלה מתנות יקרות ערך מידידה, עו"ד פישר, ובאותה נשימה טיפלה הפרקליטות בראשותה בתיקי כמה מלקוחותיו.
התיק הזה אכן נסגר השבוע בדוחק - מחמת התיישנות וחוסר ראיות - אבל הריח שפורץ ממנו הוא נורא.
די במה שיש בו, די במתנות היקרות שקיבלה דוד, די בניגודי העניינים שבהם היתה מצויה בעת שמילאה את התפקיד הבכיר והרגיש - כדי להבין כמה עלובה ומושחתת היתה ומה היה עולם המושגים שלה.