החלום של ג'וליאנו מר, שחקן התיאטרון והבמאי היהודי-ערבי שהקים בשם השלום את "תיאטרון החופש" במחנה הפליטים בג'נין, נרצח אתמול באכזריות. רעולי פנים ירו במר לפחות חמישה כדורים מטווח קצר בפתח התיאטרון שהקים וניהל, והרגו גם את השחקן וגם את הניסיון ההרואי שלו לגשר בין שני העמים חרף כל הסיכונים. גורם בכיר במשטרה הפלשתינית בג'נין מסר אמש ל"ישראל היום" כי נעצר חשוד במעורבות ברציחתו של מר, וכי מתנהל מצוד אחר חשוד נוסף שזהותו ידועה לאנשי המשטרה הפלשתינית. הגורם הפלשתיני הדגיש כי לא ניתן לחשוף פרטים הנוגעים לשני החשודים כדי לא לפגוע בחקירה. "ניתן לומר שאנחנו מתקדמים יותר ויותר לעבר האחראים לרציחתו של מר ואני בטוח שנצליח לשים את ידנו על המעורבים", אמר הבכיר הפלשתיני. מר, בן לאם יהודייה ולאב ערבי, היה בן 53 במותו. כל חייו פעל נמרצות למען השלום בין ישראל לפלשתינים, אך לא מצא את מקומו באף אחד מהעמים. בחלקים ניכרים בציבור הישראלי הוא נתפס כשמאלן קיצוני, כמעט בוגד, ואילו בקרב הפלשתינים היו מי שראו בו משת"פ עם הכוח הכובש. מר הותיר אחריו בן ובת מאשתו הראשונה, ואשתו השנייה, ג'ני, נושאת ברחמה תאומים שצפויים להיוולד בקרוב. עם היוודע דבר רציחתו של מר הסתגרה ג'ני יחד עם מספר מצומצם של קרובי משפחה בביתם ברחוב אלנבי בחיפה. אחד מבני המשפחה אמר ל"ישראל היום": "ג'ני בהלם ולא מעכלת את הטרגדיה הזו. היא וג'וליאנו ציפו בכיליון עיניים ללידת התאומים והיו כל כך מאושרים. זה אסון לכולנו". ראש הממשלה הפלשתינית סלאם פיאד גינה בתוקף את הרצח ובהודעה שנמסרה מטעמו אמר: "לא נעבור לסדר היום על הפשע הנתעב שבוצע כלפי ג'וליאנו מר ח'מיס, שהתגורר בג'נין ועבד בתיאטרון 'מסרח אל-חוריה' (החופש), שאותו הקים בסיוע של גורמים נוספים ברשות הפלשתינית. מדובר במעשה פשיעה נתעב אשר מהווה הפרה בוטה של הערכים ההומניים ומנוגד למוסריות של העם שלנו". גורם בכיר במחוז ג'נין אמר כי מר היה נתון לאיומים מצד גורמים איסלאמיים קיצוניים, שלא ראו בעין יפה את פעילותו בתיאטרון וטענו כי ההצגות והפעילות האמנותית שביצע עם האוכלוסייה בג'נין, בין היתר קבוצות משחק מעורבות לנערים ולנערות, לגברים ולנשים, מנוגדות לחוקי האיסלאם. גורמים ברשות אף סיפרו כי גורמים איסלאמיים קיצוניים אף ניסו כמה פעמים להשחית את התיאטרון שהקים מר בג'נין ורכבו אף הוצת על ידי אלמונים. לטענת אותם גורמים, בעקבות האיומים החוזרים על מר מונה איש גדודי חללי אל-אקצא לשעבר ומי שהיה מבכירי המבוקשים ביהודה ושומרון, זכרייה זביידי, למנהל התיאטרון והוא ומר רקמו ביניהם יחסי חברות קרובים. בנוסף לפעילות בג'נין, היה מר גם אחד הפעילים הבולטים בתיאטרון הערבי "אל-מידאן" בחיפה. אתמול כינס מנהל התיאטרון ריאד מסרחה ישיבת אבל מיוחדת שנערכה בתיאטרון: "מר היווה עבור כולנו השראה. רציחתו היא מכה קשה לכל היוצרים הפלשתינים והיהודים בישראל וברשות". "הרוצחים - משוגעים או סוכני הכיבוש" סיעות הערביות בכנסת הגיבו בתדהמה על הרצח של מר. ח"כ חנין זועבי (בל"ד) אמרה כי "זהו פשע נורא וצריכים לרדוף את האחראים לכך. צריכים לחשוף את הרוצחים הנפשעים והבוגדים. אלה הם אויבי העם. אני חושבת שהם יותר קרובים לכיבוש ולסוכני הכיבוש או שהם משוגעים. אני יודעת שהשב"כ בישראל, גם אם הוא לא רצח אותו, יודע איך לנצל את הרצח להסברה הישראלית. הם מחכים למקרים האלה כדי לשלוח מסר לעולם שכל הפלשתינים הם טרוריסטים. זה סוג המקרים שיכולים לעזור לישראל במסע הדה-לגיטימציה שהיא עושה לפלשתינים". ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) הוסיף: "רצח מר הוא פשע נורא ונתעב של אנשים חשוכים. זה אובדן אישי וציבורי, מהלומה לשוחרי החופש והמאבק בכיבוש. הרוצח הנתעב פגע בתושבי ג'נין ובעם הפלשתיני". גדעון אלון שחקן מעולה ועושה צרות גו'ליאנו מר-חמיס נולד בנצרת לאב ערבי ולאם יהודייה. אביו היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית, ואמו, ארנה מר, היתה פעילת זכויות אדם עד יומה האחרון. הוא התנדב לשירות בחטיבת הצנחנים, ולאחר מכן למד משחק ב"בית צבי". בשנותיו האחרונות קבע את משכנו בג'נין, שם ניהל את "תיאטרון החופש", כהמשך לתיאטרון שייסדה אמו בעיר, שמונצח בסרט התיעודי "הילדים של ארנה". מר היה שחקן פעיל בעיקר על המסך הגדול והופיע ב-28 סרטים וסדרות, בהם סרטו של עמוס גוטמן "בר 51" וסרטו של אבי נשר "זעם ותהילה". הוא השתתף בסידרת הטלוויזיה "פלורנטין", שם שיחק את חברה הערבי של איילת זורר. בתיאטרון הוא השתתף במספר מצומצם של הצגות, אך כמעט תמיד בתפקידים ראשיים שזכו לתהודה רבה. בין ההצגות שבהן השתתף "הילדה של כולם" בבית ליסין, "מדליין" בתיאטרון העירוני חיפה והצגת היחיד "המורד העירום" בפסטיבל עכו. יוצר הקולנוע עמוס גיתאי, שמר-חמיס השתתף בחמישה מסרטיו, נשמע שבור מהבשורה המרה: "זה מזעזע. הוא היה אדם טוטאלי ושחקן מאוד מדויק. כמו הגדולים, מרלון ברנדו למשל, הוא היה רדיקלי. מה שמקסים הוא שהוא חשב בנאיביות שלו שיוכל לגשר על השבר בין העמים בגופו. אהבתי לעבוד איתו, הוא היה יוצר מיוחד, גדול מהחיים". יעקב אגמון ליהק את מר-חמיס שלוש פעמים, כשהפיק את הסרט "עץ הדומים תפוס", כשניהל את התיאטרון הלאומי הבימה ב"נשיקת אשת העכביש" בבימויו של איציק ויינגרטן וב"מראה מעל הגשר". "הוא היה שחקן מעולה", ספד אתמול אגמון, "ב'עץ הדומים תפוס' הוא היה, למרבה האירוניה, צבר ישראלי שמדריך בתנועת נוער. אני זוכר כיצד הוא נגע בבלורית של עצמו והעיף אותה לאחור. "כשליהקנו אותו ב'נשיקת אשת העכביש', אחרי שיצא לו שם של עושה צרות, אמרתי לו 'בוא נעשה הסכם שלא היה קודם בתיאטרון: ניקח אותך בתנאי שאם אתה עוזב, המכונית שלך תשמש כעירבון'. הוא לא עשה שום בעיות ומילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. הוא היה שחקן מעולה. הוא לא המשיך אצלנו מסיבות אישיות, לאחר שהעדיף לעבוד באמנות החיים. לגרום לאנשים לעבור משפה טרוריסטית לשפה אמנותית". דביר בנדק, יו"ר שח"ם, גינה את הרצח: "איבדנו היום דמות ייחודית ואמיצה אשר ללא קשר לדעות פוליטיות ולתפיסות עולם מדיניות כאלו או אחרות היה שחקן מדהים, ממקימי ארגון השחקנים וממובילי המאבק המתמשך למען התרבות ככלי לשינוי חברתי. ארגון השחקנים בישראל מגנה את הרצח המתועב ומבכה את מותו של ג'וליאנו". יוני אתיאל
"הוא ניסה לגשר בין העמים"
• ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין: "אני מזועזעת. הכרתי את ג'וליאנו מר כתלמיד בבית צבי ומאוחר יותר גם כמנהלת תיאטרון בית ליסין. אני יכולה לומר שג'וליאנו היה שחקן מדהים ואדם שלא מתפשר על העקרונות ועל האמונות שלו. הוא היה חצוי בין שתי זהויות, וביטא את הקונפליקט של המדינה. הוא לא רק דיבר, אלא גם עשה - והוא שילם על כך בחייו"
• אבי נשר, במאי: "הוא היה אחד מהאנשים המוכשרים ביותר שהכרתי, ולא רק בקרב הישראלים. היה לו כישרון משחק ענק. היה בן אדם מרתק. בסרט 'רגע של זעם ותהילה' שעשינו יחד הוא שיחק את איש הלח"י שהולך עם עקרונותיו עד הסוף ומשלם על כך בחייו. וכך, גם ג'וליאנו בעצמו חי את חייו, וכך הוא מת. הוא הלך מאוד מאוד רחוק עם דרכו. דיברו עליו שהוא יהיה אנטוניו בנדרס הבא, אבל הוא לא רצה להגיע לשם. אני מרגיש היום שמת לי בן משפחה"
• מנשה נוי, שחקן: "בעיניי ג'וליאנו הוא דמות טרגית. הוא ניסה לגשר בחייו על המצב הסכיזופרני שהוא חי בו והקדיש לכך את חייו. הוא כל הזמן דיבר על להיות בין שני המחנות ולפעול כגשר. הוא לקח את זה כמפעל חיים, וזה יצר די אנטגוניזם כלפיו דווקא בחברה הישראלית שלנו שיצרה הרבה מתנגדים. זה הפסד של כולנו, וזה גם אומר עלינו משהו כחברה".
• גילה אלמגור, שחקנית: "זה רצח נפשע ונתעב ולחשוב שדווקא אדם כמו ג'וליאנו יירצח בידי פלשתיני על אדמת פלשתין - זה פשוט מזעזע. הוא הלך בעקבות אמו וקרא לתיאטרון שאמו הקימה 'החופש' והאמין באמת ובתמים בדרך של לקחת ילדים פלשתינים וכל מיני אחרים שעסקו גם בטרור ולנטוע בהם תרבות. לא היה בקולנוע הישראלי או בתיאטרון הישראלי גבר יפה כג'וליאנו. הוא היה גבר שבגברים. חיית פרא. גם על הבמה, גם בקולנוע וגם בחיים. נשים נפלו לרגליו".
• ג'מיל חורי, שחקן: "אני מגנה בכאב גדול את הרצח. זה אובדן גדול לכולנו. הוא היה בן אדם גדול שלחם למען חופש ושלום. עם זאת, אני בהחלט לא חושש ולא פוחד. להפך, האירוע הזה רק מוכיח עד כמה חשוב הדו-קיום וכמה חשוב להמשיך בדרכו של האיש כדי לקרב בין שני העמים".
נצחיה יעקב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו