רגע לפני שכף רגלו דרכה אתמול לראשונה בכלא מעשיהו כאסיר מהשורה; רגע לפני שסוהרים חמורי סבר קיבלו את פניו במרכז חייו החדש - הזדרז אתמול ראש הממשלה לשעבר להציג את עצמו שוב לציבור, בסרטון מיוחד, כמי שכופר במעשים שיוחסו לו. הוא עשה אולי טעויות, טען, אבל לא בעלות אופי פלילי.
כאילו שישה שופטים לא אמרו את דברם; כאילו הוא לא הורשע לפני שבועיים, על פי הודאתו, בשיבוש שני משפטיו.
עור של פיל אמרנו? אמרנו. ובכל זאת, כששערי בית ההארחה החדש ננעלו אחריו; כשבכירי הכלא ערכו לו היכרות עם סדר היום החדש שמתחיל ב־5 בבוקר; כשהאסיר הכי בכיר שמע את צליל מפתחות הסוהרים בדלת הברזל של תאו - אפשר להעריך שנפלו פניו. זה צפוי, זה טבעי, זה אנושי - בוודאי בלילה הראשון שלו מאחורי סורג ובריח.
אבל מכאן ועד לפסטיבל החמלה והרחמים, שפה ושם כבר נשמעים קולותיו, רב המרחק. אולמרט חפר לעצמו את כל הבורות האלה והמשיך לחפור אותם גם אחרי שנפל לכמה מהם ורק בנס ניצל. הוא ציפצף. האיש שמכיר את משפט הנצח "איך שתציע לך את המיטה כך תישן עליה"; בחר להציע אותה לעצמו בדרך המושחתת, המרופדת בכספים שאינם שלו, כמי שאימת שלטון החוק אינה נופלת עליו לעולם.
המיטות שעליהן ישן אולמרט היו בסוויטות מפוארות - חלק מאורח החיים מנקר העיניים שאימץ לעצמו: סיגרים, חליפות יוקרה, עטים יקרי ערך של אספנים, מסעדות מליגת העל, בילוי ביאכטות, מחלקות ראשונות, שלמונים במעטפות; קופה א' וקופה ב' וקופה סודית במשרדו של חברו עו"ד מסר - ממש מכל טוב.
האיש הכוחני הזה, הבוטה, שהקיף את עצמו בברוני כסף - במיוחד באלה שהסכימו להפוך לבנקומטים שלו - לא ידע פשוט לעצור. לכן מיטת הכסף הסימבולית, שהצגתי כאן, הפכה עם השנים לכרטיס הביקור שלו.
עכשיו, כשהוא רואה את המיטה הפשוטה בכלא, כשהוא עולה על יצועו החדש, ניתנת לו הזדמנות לצאת למסע ארוך של חשבון נפש - למסע שעד לרגע זה הוא סירב לעשות. ניתנת לו הזדמנות לערוך עם עצמו חשבון נפש נוקב שאמור להתחיל בשנות ה־80 - בימים שבהם הפך לראשונה מלוחם בפשע המאורגן לרודף שלמונים וטובות הנאה.
זה התחיל בהלוואה של 50 אלף דולרים לשלוש שנים שקיבל בחשאי ממנכ"ל בנק צפון אמריקה דאז, יהושע הלפרין, בשיא ימי האינפלציה - הלוואה שהניבה טובת הנאה שוות כסף רב; וזה נמשך בקשריו עם עבריינים פעילים; בפרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד; בפרשיות מרכז ההשקעות; בכספים הרבים שקיבל בסתר מעד המדינה, דכנר, בהיותו ראש עיריית ירושלים; במאות אלפי הדולרים שקיבל במעטפות מאיש העסקים טלנסקי - ועוד ועוד.
וזה נמשך בעדויות השקר שלו במשטרה ובבתי המשפט; בהדחת שולה זקן לעדות שקר; בקניית שתיקתה בכסף רב, ואתמול - בנאום המצולם שלו לציבור שבו התלונן בין היתר: "לדאבוני, הוצמדה לי תווית של מושחת...."
לא הוצמדה לך שום תווית, אדוני האסיר, אתה כזה כבר הרבה שנים. אל תשקר לעצמך ולציבור בפעם המי יודע כמה. הבעיה שלך אינה הדימוי אלא המעשים המושחתים, פסקי הדין, דו"חות מבקר המדינה והמלחמה שקידשת בשומרי הסף.
זה הזמן להכות על חטא, לשנות כיוון, לבקש סליחה מהציבור. בלי זה, מותר להעריך, לא תזכה למחילה. ההקלטות של שולה זקן, מי כמוך יודע, תמיד ינצחו אותך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו