עיתונאי אמריקני הסביר לי פעם למה כדורסל המכללות עמוס בהפתעות, בעוד בפוטבול מכללות הפתעות הן מועטות באופן יחסי והרבה מאוד משחקים גדולים מסתיימים באופן מאוד חד־צדדי. זה משום ששחקני מכללות הם בכל זאת שחקנים פחות ממושמעים.
כשמשחק כדורסל הופך ללא ממושמע זה לטובת האנדרדוג. וכשמשחק פוטבול הופך ללא ממושמע זה הופך באופן קיצוני ליתרון של החזק יותר פיזית.
וזה מה שבאמת קיבלנו בסוף השבוע האחרון במשחקי חצי הגמר של אליפות המכללות בפוטבול. המדורגת שנייה אלבמה שחטה 0:38 את מישיגן סטייט. היא תשחק בגמר ביום שני מול קלמזון. האחרונה דווקא פיגרה במחצית 17:16 מול אוקלהומה - לפני שמוטטה את יריבתה עם 17:37 בסיום.
אבל דווקא משחק הרוזבול הוותיק - שבו סטנפורד ניצחה 16:45 את אייווה - חשף את השחקן המרתק ביותר, כי כריסטיאן מקאפרי מסטנפורד הוא לא מי שאמור להיות תופעה פיזית כל כך קיצונית. ענייני גזע הם קצת משעממים אלא אם כן אמו של השחקן, ליסה, אמרה בצחוק ל"ספורט'ס אילוסטרייטד" עוד לפני שנולד ש"ׁאנחנו מנסים ליצור סופרסטאר לבן".
ליסה היתה שחקנית כדורגל, אבל גם בתו של דייב סיים, רץ אמריקני שסיים שני בריצת 100 מטרים באולימפיאדת רומא ב־1960. גם זה קרה רק בגלל הגניבה המפורסמת בזינוק של הגרמני ארמן הארי. סיים, סוכן CIA בזמנו הפנוי, שניסה לגרום לספורטאים סובייטים לערוק, קבע שיאי עולם במרחקים 100 ו־220 יארד שהיו פופולריים באותה תקופה.
אביו של מקאפרי, אד, היה טייט־אנד מקצועני מעולה - וזכה בשני סופרבולים עם דנבר ואחד עם סן פרנסיסקו. אגב, להשלמת עניין הגנטיקה, אחיו של מקאפרי, דילן, נבחרת לקוורטרבק השני בטיבו בארה"ב בתיכונים. ומתברר שיש עוד אח מבריק בדרך.
בינתיים כריסטיאן, עוד לא בן 20, ניפץ כבר בעונתו השנייה את שיאו של בארי סנדרס האגדי עם 3,864 יארדים כוללים (תפיסה, מסירה והחזרת בעיטות) - לעומת 3,250 של סנדרס. די אירוני כי הוא משתף פעולה בהתקפת סטנפורד עם בארי סנדרס ג'וניור, וכל זה כשנותרו לו עוד שנתיים לשחק במכללות. ברוזבול היה הראשון לרוץ (172) ולתפוס (109) יותר מ־100 יארד. הוא גם שבר את שיא היארדים הכללי והוסיף עוד 98 בהחזרת בעיטות.
השאלה הגדולה היא איך המשחק המקצועני המאוד ממוקצע יקלוט כישרון רב־תחומי כזה. יש לי תחושה שהתשובה נמצאת אצל ביל בליצ'יק, בניו אינגלנד.
האקס פקטור
דריימונד גרין מגולדן סטייט לא משחק כרגע כדורסל של אולסטאר. הוא משחק כדורסל של היכל תהילה. אלו דברים מעט שונים גם אם הופעות אולסטאר מכניסות אותך להיכל התהילה, כי צריך לחזור הרבה שנים לאחור כדי לראות שחקן כל כך אדיש לסטטיסטיקה: הוא לקח שבע זריקות בניצחון ביוסטון כי לא צריך יותר, ולמחרת כבר קלע 29 נקודות.
הוא קבע את שיא הריבאונדים העונתי שלו דווקא על קווין לאב, הכפיל את האסיסטים שלו כי סטפן קארי בחוץ, זרק תשע שלשות כי קארי לא מתאושש מפציעה וקליי תומפסון קר, וגם שיפר את אותו שיא הריבאונדים, כי הסנטר המחליף פסטוס אזילי בחוץ.
גרין. משחק כדורסל של היכל תהילה // צילום: אי.פי
גרין הוא מוציא להורג בכל הסטטיסטיקות שמניתי, אבל עוד עניין נוסף, וזה המבט של השחקן שגרין הועבר לשמור עליו. באופן אירוני הוא גורם גם ליריבים לחפש את המסירה הנוספת. הוא לא "שחקן לכל משימה", אבל כן זה שמנתח את המשחק ומבין מה המשימה הדרושה.
עם זאת, הוא לא המספר 2 שסקוטי פיפן היה עבור מייקל ג'ורדן בשיקגו הגדולה - הוא יותר מכך. הוא פוטר למשל את קארי מהצורך להיות האיש הרע כלפי הקבוצה. נכון, עוויות הפנים נראות די חסרות חן וגובלות בהטרדת היריב, אבל זה בסדר - קארי נותן את החן. גרין נותן רק את מה שלא נותנים אחרים, למשל להיות האיש שיכול לשמור על כל חמש העמדות - ויותר בפשטות, הוא הסיבה שהפציעות הגיעו, אבל הווריורס לא התפרקו.
עונת החתולים בשק
כשצ'לסי ויונייטד במשבר וברצלונה מסיימת את עונש עוצר ההעברות החצי פיקטיבי (תעלולים משפטיים איפשרו לה להחתים את לואיס סוארס, איוואן רקיטיץ' ושלושה שוערים אחרי שהעונש הוחל), זה אמור להיות חלון העברות די תוסס, לפחות מבחינת השמועות. הציפיות, לעומת זאת - עדיף שיהיו די נמוכות.
להעברות בומבסטיות של ינואר יש נטייה כמעט מוחלטת להיכשל. שתי ההעברות הגדולות באנגליה בחלון החורף הקודם: ווילפריד בוני (מסוונזי למנצ'סטר סיטי) וחואן קוואדרדו (מפיורנטינה לצ'לסי).
אפשר לבנות הרבה תיאוריות - קניות בלחץ, זמן השתלבות - אבל הסיבה פשוטה יותר. קבוצות טובות לא ימכרו מישהו שהן באמת צריכות בינואר. פרננדו טורס וחואן מאטה למשל החלו בדעיכה שלהם כבר לפני שנמכרו. יוצא דופן היה לואיס סוארס, אבל חשוב לשים לב - ליברפול מכרה אז את טורס, קנתה את אנדי קרול (35 מיליון ליש"ט), פלופ מזעזע בפני עצמו, ורכשה את סוארס כי נשאר כסף (26 מיליון ליש"ט).
דניאל סטארידג'. דוגמא לרכש נהדר בינואר // צילום: רויטרס
העברות ינואר מזהירות הן לרוב שחקנים שלא ממש על הרדאר. אלכס פרגוסון הביא פעם, יחסית בפרוטות, את נמניה וידיץ' ואת פטריס אברה בינואר, אחרי כמעט שלוש עונות נטולות אליפות. הם לא נראו טוב במיוחד בשארית העונה, אבל באוגוסט כבר הזריקו ליונייטד את האנרגיה לעידן זהב חדש. חאבייר מסצ'ראנו היה גניבה יחסית של ליברפול מווסטהאם, אבל רק כי ווסטהאם כבר הבינה שהיא מסובכת פחות בפלילים עם מכירתו של הארגנטינאי לאדומים.
גם דניאל סטארידג' (ליברפול) ונמניה מאטיץ' (צ'לסי) התגלו כרכישות ינואר מעולות, כאמור בזמן שאיש לא דיבר עליהם לפני שעברו למדים החדשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו