בסופו של יום, אחרי כל הניתוחים והפרשנויות שמצאו חולשות דעת רבות בפסק הדין של בית המשפט העליון, האיש אשר הוכח מעל לכל ספק סביר כי נטל שוחד והורשע גם בפרשת מעטפות הכסף - ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. בעשותו כן הוא לא רק ייענש בעל כורחו אלא ישמש מעין כלי אנושי להעברת מסר לחברה הישראלית: לא כל דאלים כלכלי וכספי ושלטוני גבר. שלטון החוק עדיין כאן גם אם נוסף כתם קל לכנפיו הצחורות.
הבנתי למניעיו של אהוד אולמרט כאשר הודיע כי אבן "הוסרה" - נגולה - מליבו. 26 חודש בכלא (ועוד דיון בערעורים שונים), והתוצאה הסופית תתברר. נחסכו ממנו ארבע שנים וחצי בחליפה הכתומה. לרגע הציג מידה של שביעות רצון, אבל פרקליטו אלי זוהר החזיר בפיקחון עיניים את כולם לקרקע המציאות: זה יום קשה.
לפני שהמסך הציבורי יורד על הדרמה - תודה לך, השופט דוד רוזן, שקבעת נורמה נכונה ואמיצה וישרת דרך, וקראת כלשון הנביאים לעץ - עץ ולאליל - אליל. בנימין הלוי נותר השופט ששמו מתנוסס באור נגוהות בפרשה הנוראה הנושאת את שמו של ישראל קסטנר, ולא שופטי העליון שמוססו את קביעותיו. כך יקרה גם לשמך הטוב.
התעלמות השופטים?
בסיומה של סידרת האירועים הבאה אורבת מסקנה מרתיעה וחמורה בהקשר לתוצאות משפט הולילנד, אבל כדי להבינה יש להתקדם בתיאור המעשים עקב בצד אגודל. מצב הפתיחה היה כזה:
השופט דוד רוזן עמד לסיים את משפט הולילנד בהסבירו בתקיפות לשולה זקן כי אם רצונה לחמוק מעונש כבד עליה לספק מידע ממשי, ולא גיבובי מילים על אהוד אולמרט ושמואל דכנר. מגעים של הרגע האחרון בין התובעת ליאת בן־ארי לבין הסניגור עופר ברטל חשפו עובדות מדהימות בשני תחומים:
בעליון התנהל זה זמן דיון בערעור של הפרקליטות על זיכוי אהוד אולמרט בפרשיית מעטפות הכסף (ונושאים נוספים). זה היה זיכוי מקומם בחתימת השופטים מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל. עתה נפקחו העיניים למשמע השיחה המזעזעת של אולמרט עם זקן. היה בה הכל, לכאורה שיבוש הליכי חקירה ושוחד ורמייה, וסחי אישי־רוחני. שופטי העליון הורו למחוזי (ארד פרשה ובמקומה מונתה רבקה פרידמן) לחזור ולדון בזיכוי. הם עשו זאת כמי שכפאם שד. בסופו של יום הפכו את הזיכוי להרשעה ושלחו את אולמרט לשמונה חודשי מאסר, והנושא חזר לסיכום בעליון ויידון ב־19 בינואר.
התחום השני היה כרוך בשחיתות שנחשפה שתי וערב בהולילנד. אמנם רוזן קבע כי אולמרט ידע שאחיו ד"ר יוסי אולמרט קיבל שוחד משמואל דכנר, אבל סניגוריו עירערו לעליון. הם טענו שלא ידע. ביבול שהביאה לעיסקת הטיעון מצאה זקן מסרון שכתבה בזמן אמת לפרקליטיה בעודה מתכוננת להעיד בפני רוזן. היא כתבה להם כי אולמרט ידע גם ידע על הכסף ליוסי אחיו (כאשר דכנר יצא מחדרו סיפר לזקן שאהוד מבקש כסף בעבור יוסי; וכשהעביר את הכסף היא חיברה ביניהם ואהוד הודה לדכנר).
התביעה ביקשה להוסיף מידע זה לדיון בעליון, אבל השופטים דחו אותה. לא צריך, קבעו, ומכאן ניתן היה להבין כי גם ללא המידע החדש של זקן הם יאמצו את קביעת רוזן, שהכסף בציר דכנר־יוסי הוא שוחד לאהוד. עתה פירסמו שופטי הרוב את הכרעתם וזיכו את אולמרט מסעיף השוחד בטענה שהתעורר בליבם ספק. רגע קט, אבל אם התעורר בליבם ספק מדוע לא עשו מה שהם עצמם הורו במשפט טלנסקי? מדוע לא החזירו את המסרון הדרמטי הזה לדיון נוסף במחוזי לפני רוזן? כאן מתחילה הסאגה.
השופט דוד רוזן. קבע נורמה נכונה ואמיצה // צילום: יוסי זליגר
בסעיף 44 בהכרעת הדין שכתב ניל הנדל נאמר כי התביעה ניסתה להכניס בדלת האחורית את המסרון המחזק את החשדות שאולמרט ידע על השוחד, ואין זה נאה. אם רצתה בדיון היתה צריכה להגיש בקשה תקנית ומסודרת ומדויקת, ולא לפעול בשיטת "הגנבים בלילה" (ביטוי שלי).
אלא מה? הנה אני קורא תיגר על הסירוב של שופטי העליון לעסוק בחומר שעשוי היה להשאיר את ההרשעה בפרשת ההמחאות של דכנר ויוסי ואהוד על כנה: ב־7 בדצמבר 2014 הוגשה בקשה כזאת כדת וכדין. יש בידי הפרקליטות אישור וחותמת מבית המשפט העליון שהוגשה כראוי. השופטים לא הבחינו והתעלמו ממנה. מה לעשות עם הצדק והדין והמשפט עתה? לבג"ץ הפתרונים.
למען הציבור
שולה זקן לא עשתה את עיסקת הטיעון בשל כעסה על עו"ד רועי בלכר, שהכפיש אותה בראיון עם ד"ר אילנה דיין ב"עובדה", אלא מפני שרצתה להיחלץ מחמש שנים בכלא. השופט דוד רוזן רמז לה כי היא צפויה לעונש כבד. לפיכך ברור כי כל החומרים שניפקה נגד אהוד אולמרט נועדו למענה, לא כמענה זועם לפרקליטו.
המידע היה מזעזע וחשוב וקידם את דין הצדק, אבל תמיד רבצה עליו העננה כי הוצא ממחשכים לטובת העדה. עתה, משהיא מצויה אחרי הפרשה; משסיימה לרצות את עונשה בכלא ו"שילמה את חובה לחברה" - הגיע הזמן כי תשלם פעם נוספת את חובה לחברה, הפעם בחינם.
זקן. תביא מידע נוסף לידיעת הציבור? // צילום: גדעון מרקוביץ'
אם נותרו בכליה עובדות נוספות, שעשויות לשפוך אור על ההמחאות שנתן שמואל דכנר לד"ר יוסי אולמרט על דעת אחיו, יש לה הזדמנות לעשות מעשה טוב שלא על מנת לקבל פרס ולהביא את הדברים לידיעת הציבור. הם איחרו את הרכבת. הם לא יהפכו את פסק הדין בסוגיה זו. אך חשוב שהציבור יידע מה אירע.
קריצה מסוכנת לפינטו
אין עניין שאהוד אולמרט ייכלא דווקא לשש שנים. מבחינתי, אפשר היה להרשיע אותו בפרשיית ההמחאות שקיבל אחיו משמואל דכנר ולכלול את העונש בשנה וחצי שנגזרו עליו. זה מעט מדי? נכון. אבל גם שנה וחצי על עבירת שוחד אחת היא מתחת לנורמה. אם שופטי בג"ץ - ויוצא מכלל זה ראש ההרכב סלים ג'ובראן שהקפיד על רמת ענישה ראויה - רוצים להעניק לנאשמים המיוחסים "הנחת סלב, הנחת ידוען" - מבחינתי הם יכולים להרחיבה.
העליון עומד למבחן ציבורי חשוב מאין כמותו. יש לו היסטוריה מפוארת במלחמה המתמדת בשחיתות. החל בשופטיו אשר התייצבו בתחילת שנות ה־60 לצד "שורת המתנדבים" נגד המשטרה המושחתת, ושלחו את המפכ"ל ששיקר יחזקאל סהר להרשעה פלילית, וכלה בנשיאים מאיר שמגר ואהרן ברק ודורית ביניש ומרים נאור, שיש לה דף זהב של בני האור בקרב הראשון נגד הטייקונים, אז הם היו הבנקאים. אך איזה הווה? רק אחד מחמישה - ג'ובראן - זהר השבוע. צריך לקוות כי ייחלץ מבדידותו.
לפי שעה נגזרו על אולמרט 26 חודשי מאסר בפועל. הוא ינסה את כוחו בכל התכסיסים האפשריים. "טריקי דיק" כינו באמריקה את ריצ'ארד ניקסון, שעבירותיו המוכחות נפלו מאלה של אולמרט. כאשר יתחדש הדיון בתיק טלנסקי (ורשות ההשקעות וראשונטורס) ייאבקו שני הצדדים על זיכוי והרשעה, וצריך רק לדאוג כי לא יעלה בידי פרקליטיו להכיל ולהחיל את המילה "חופף" על שני העונשים. איש בעוונו ייאסר.
ה"טריקים" הם רבי פנים. מה זאת אומרת שאולמרט ופרקליטיו יבדקו דרכים למנוע את מאסרו בפועל? האם לא ירחק היום והשכנים במוצא בואכה ירושלים ימצאו כי ביתו ייהפך למתקן כליאה? אנשי אולמרט יצירתיים בכל הקשור למתן הקלות למקורביהם.
אם יבקשו דיון חוזר ויקבלו זיכוי - ניחא. אבל בלי זה - למה ומדוע זה בכלל עולה על דעתם? מפני שזו האווירה הרעה בציבור. רבים מעריכים כי ממילא ה"בן יקיר לי" יחמוק מהכלא, שעה שבמשטר דמוקרטי צריכים היו הכל להניח מראש שהדבר בלתי אפשרי.
ממילא כבר נגרם נזק. שני נזקים. האחד שהשופטים הקלו בעונשים בצורה קיצונית רק עם שני המיוחסים - אולמרט ואורי לופוליאנסקי; ושאם לופוליאנסקי אינו יכול להיכלא עקב מחלת הסרטן - במידת מבחן בוזגלו כל מי שלקה בה ראוי להישלח למעצר בית. בלי שהתכוונו לכך שיגרו שופטי הולילנד איתות ירוק ליאשיהו פינטו. אם כן, כיצד תגבר אכיפתו של שלטון החוק והעונש הבא בעקבותיו?
חנינה? לא סביר
מעתה הופעלה מכונת יחסי הציבור המשומנת היטב של אולמרט על מתן חנינה בהקדם האפשרי. הוא ופרקליטיו טרם התבטאו, אבל הקהילייה התומכת כבר רוחשת. העומדים בדרכו אל השחרור יחושו בעוצמת המאבק הציבורי נגדם. זו עוצמת הלשון אשר הכפישה במהלך המערכה הציבורית את מיכה לינדנשטראוס ויעקב בורובסקי במשרד מבקר המדינה, ומשה לדור ומנחם (מני) מזוז, וכמובן השופט דוד רוזן, ומנגד גם את שולה זקן.
הנשיא ריבלין. לא סביר שייקל על אולמרט בנושא כזה // צילום: נעם ריבקין פנטון
התגובה הראשונית מעידה על קרע בציבור הרחב בין תמיכה בחנינה לבין הקפדה על קוצו של יו"ד. כך או אחרת, איני רואה חנינה בעתיד הנראה לעין. אפילו אם מחלקת החנינות במשרד המשפטים תמליץ וכתבני החצר יקראו לאפשר לו לחזור לחיק משפחתו - שני תנאים בדרך לחנינה בלתי עבירים: הכללים מחייבים שיודה באשמה ויביע חרטה, וביצוע ההליך מותנה בקבלת חתימתו של ראובן (רובי) ריבלין. איזה מן השניים קשה יותר להשגה? מישהו מדמה את אולמרט מודה ומתחרט? ואת ריבלין מקל בנושא כזה? לא סביר.
לעניין החמלה
בכניסה לבית המשפט העליון שאל אותי ניב רסקין מגלי צה"ל בפעם המי־יודע־כמה אם כחברו הטוב לשעבר אני חש חמלה כלפי אולמרט. במשך קרוב לעשור שנים מאז נפרדו דרכינו הוצגה לי השאלה אינספור פעמים. אין לי הסבר מדוע דווקא רסקין היה השבוע קורבן לקוצר רוחי באומרי כי נמאס לי מן השאלה הזאת ואיני רוצה להשיב עליה.
תשובתי לא היתה יעילה. המינוח הנפוץ "פוליטיקלי קורקט" מחייב לומר כי בוודאי. אך בשעת ההמתנה לכניסת השופטים לאולם טרדה השאלה את מנוחתי.
אין ספק כי במרוצת העשור של הניתוק והכעס והזעם והאכזבה חשתי חמלה כזאת פעמים רבות. בעיקר הייתי מותח עליו ביקורת ונזכר בגעגוע בימים נפלאים של שיחה וצחוק וסיוע הדדי וחברות עמוקה ומריבות פוריות. אך כמעט בלי שחשתי בכך שיגר אותי רסקין מגלי צה"ל לעמדה חדשה. לא נעים לומר, אבל איני חש כלפיו יותר חמלה מאשר נוכח כל אדם אחר שהסתבך וחטא.
אין עוד את ה"עוד משהו". זאת מאז האזנתי לשיחה המצמררת בינו לבין שולה זקן על מה שנראה כשיבוש הליכי המשפט והשוחד והתנהגותו בביתה והכסף שהציע לה לקנות את שתיקתה, ומאז ראיתיה מציגה בפני ד"ר אילנה דיין את זירת הפשע אצלה בבית. אז זהו, ניב, היתה לי חמלה. יש לי צער עליו כעל כל אדם סובל. לא עוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו