אולמרט, אתמול בבית המשפט העליון. מנסה לשדר לציבור: אני לא עבריין, אני לא האיש שהורשע בפעם השלישית בעבירות חמורות // צילום: גיל יוחנן // אולמרט, אתמול בבית המשפט העליון. מנסה לשדר לציבור: אני לא עבריין, אני לא האיש שהורשע בפעם השלישית בעבירות חמורות

מה הוא קופץ?

עכשיו זה סופי: אהוד אולמרט הוא ראש הממשלה הראשון בתולדות ישראל שהורשע בקבלת שוחד ונשלח לכלא • אז למה הוא יוצא לסיבוב ניצחון מדומה, כאילו הוא המנצח במשפט הולילנד ולא הפושע? למה הוא שמח? • אולי כשילבש את מדי האסיר הכתומים, הוא יתחיל סוף סוף להפנים

כאילו אהוד אולמרט לא למד את הלקח מהנאום האומלל ההוא, שבו טען "לא היו מעטפות כסף", רגע אחרי שהשופטים קבעו שהיו גם היו מעטפות; כאילו אולמרט לא הפנים שהוא ראש הממשלה הראשון בישראל שהורשע בקבלת שוחד ונשלח לכלא - הוא יצא אתמול שוב לסיבוב ניצחון מדומה. הוא בכלל המנצח במשפט הזה, ניסה לשדר לציבור, הוא לא הפושע.

הוא כאילו לא עבריין סדרתי, לא האיש שהורשע בפעם השלישית בשנתיים האחרונות בעבירות פליליות חמורות, לא משבש חקירות, על פי החשד, שהשקר נר לרגליו; לא מי ששופטי העליון גזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל. הוא לא, לא ולא - ואני שואל שאלת תם: מה הוא קופץ? על מה הוא כל כך שמח?

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

נכון, זיכו אותו מחמת הספק באישום המרכזי, ועונשו הופחת משש שנות מאסר לשנה וחצי - עונש קל יחסית בעבירת שוחד של נבחר ציבור. אבל הליכה לכלא, בכל מקרה, אינה סיבה למסיבה. הרשעה היא הרשעה, שוחד הוא שוחד, כלא הוא כלא - אולי ב־15 בפברואר, כשילבש לראשונה את מדי האסיר הכתומים באגף המיוחסים במעשיהו, יתחיל סוף סוף להפנים זאת.

אולי, כי אולמרט אינו נוהג להודות בכלום גם כאשר הראיות נגדו עשויות ברזל; גם כאשר הן מדברות בעד עצמן.

אולי, כי בדומה לנשיא קצב הוא לא מסוגל להכות על חטא, להביע צער על מעשיו, לבקש סליחה. גם עכשיו, בעזרת להקת המעודדים שלו, הוא לא מבין מה רוצים מחייו.

•   •   •

אני עוצר כאן כדי לסלק אי הבנה אפשרית: 

1. אף שבית המשפט העליון כבר מזמן אינו נלחם בנחישות בשחיתות; אף שכבודם מתנהגים לעיתים כוועדה לרחמנות ציבורית בתיקי מיוחסים; אף שכאן הוכח שהם בחרו להוריד את רף הענישה בשחיתות השלטונית בנימוקים תמוהים שעוד ידובר בהם - כל המורשעים המגוהצים בפרשת הולילנד נשלחו לכלא (למעט לופוליאנסקי, שעוד ידובר בהנחה המופלגת שקיבל בגין מחלתו).

2. הכרעת הדין הסופית אינה מעמעמת במאומה את דברי נציגי המשטרה והתביעה כי פרשת הולילנד היא מהחמורות שידעה המדינה, אם לא החמורה מכולן. היא משאירה על כנה את אמירות פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, כי מדובר בתמנון פשע שלא הכרנו עד כה.

היא גם לא מעמעמת את דברי שופט השלום בראשון לציון, אברהם היימן, שנחשף ראשון לראיות המשטרה בתיק בעת מעצר החשודים, נחרד מהן ונתן לכך ביטוי חריג בהחלטותיו. הוא הרים קול צעקה, והיום ברור שלא טעה.

3. למערכת האכיפה מגיעה הצדעה גדולה בתיק הזה - תיק שבו הירידה לחקר האמת נעשתה נגד כל הסיכויים. אנשי יאח"ה והפרקליטות לא עשו במכנסיים כשפגשו מולם שועי ארץ, לא נבהלו מעשרות פרקליטים מהשורה הראשונה, לא העניקו הנחות לאנשי הפשע המאורגן בצווארון הלבן.

4. השופט דוד רוזן, למרות הנגיסה של העליון בכמה מהחלטותיו - נגיסה הזויה בחלקה - היה ונשאר אחד המנצחים הגדולים של הפרשה הזאת. הוא ניהל את תיק המפלצת ביעילות, לא מיצמץ בעיניים, לא ברח מהשכל הישר ומההיגיון הפשוט שהם כלי עבודה חשובים של היושבים בדין. אצלו היו כולם שווים בפני החוק. את חלוקת המתנות וההנחות הוא השאיר לכבודם.

הוא הגיע למסקנות הקשות שהגיע, בין השאר, על סמך התרשמות אישית מעדות הנאשמים ומעד המדינה שמואל דכנר (שאותו ראה ושמע על הדוכן 67 פעמים). כאן, עם כל הכבוד, היה ונשאר היתרון הברור שלו על פני חמשת שופטי הערעור. הוא לא קנה את גירסת "לא ידעתי" של אולמרט בפרשת חצי מיליון השקלים לאחיו - בוודאי לא כאשר הוכח בפניו שאולמרט ביקש גם מטלנסקי להעביר כסף לאחיו, ונענה. יש הוכחה לשיטה. 

הוא ראה, שמע, שאל, לחץ והתרשם - היה חד וברור בלי להתרחק מליבת קן הפשע בעירייה המושחתת בעידן אולמרט. הוא נהג ברוח הדברים שאמר פעם מבקר המשטרה המנוח, אברהם אדן, כשנשאל מדוע כתב דו"ח נוקב כל כך על תרבות השקר בארגון: "אני לא יודע לכתוב גנב בלי גימ"ל", השיב.

פרויקט הולילנד. הירידה לחקר האמת נעשתה נגד כל הסיכויים  //  צילום: ליאור מזרחי

•   •   •

ואכן, רוזן קרא לילד בשמו - "מערכות ציבור ושלטון מושחתות שהרקיבו והתרקבו" - והזהיר כי הריקבון הזה עלול למוטט "חברה נאורה, תקינה ודמוקרטית".

בהמשך תיאר איך פעלה מכונת הפשע, הצביע על התפוחים הרקובים והרשיע אותם בצורה מנומקת. כשניגש לחרוץ את דינם, בניגוד להרכב הערעור אתמול, הוא זכר היטב שלא עניים ואביונים נשפטו בפניו אלא אנשים שבעים, עשירים, שלא חסר להם דבר. 

כאן נתלה רוזן באילן גבוה, בשופט המנוח חיים כהן, שבאחד מפסקי הדין המפורסמים שלו כתב, בין השאר: "לעניין מידת העונש, אין דומה קלונה הרב של עבירה כשהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה כשהיא נעברת בידי בור ואביון. עבירתו של בעל הצווארון הלבן, המקפיד על ניקיון בגדיו ומזניח את ניקיון כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים".

האם בא זכרה של הקביעה הזאת בפסק הדין הנוכחי של העליון? במבחן התוצאה לא. כבודם הורידו הורידו והורידו, הבינו לנפש המורשעים המיוחסים, נהגו כאילו אינם מבינים שדינו של ראש ממשלה המקבל שוחד אינו כדין עובד דואר המקבל שלמונים. שדווקא במקרה שלו צריך להחמיר.

איך כתב חיים כהן בהמשך אותו קטע? "ואם בכל מועלי המעל כן, בעובדי ציבור וראשי מוסדות ונאמני מדינה לא כל שכן; לא זו בלבד שאין בכל אותן זכויות שרכשו להם בתקופת עברם המזהיר כדי לשמש להם מליץ יושר בשעת קלקלתם, אלא אותן זכויות עצמן הופכות להם לקטיגורים..."

לשון אחרת: צחוק מהענישה של רוב המורשעים. ככה לא בונים הרתעה. ככה אין סיכוי לעקור את השחיתות מהמדינה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...