מי שהיה צריך עוד הוכחה לכך שיעקב טומרקין הוא השחיין הכי גדול שצמח פה, קיבל אותה אתמול עם מדליה שנייה מתוך שלוש של ישראל באליפות אירופה לבריכות קצרות. עם זמן של 56.62 שניות ב־100 מ' מעורב (שיא ישראלי חדש) זה הספיק לו למדליית כסף, אבל מה שחשוב זו ההכנה של השחיין היחיד שמגיע לתחרויות גדולות ולמשחים החשובים באמת וגם שובר שיאים ישראלים. "לא היו לי ציפיות מהמשחה הזה", אמר טומרקין בסיום והוסיף: "האם יש לחץ לקראת ריו? תמיד יש".
היום האחרון של אליפות אירופה בבריכות קצרות הסתיים, כאמור, עם מדליה נוספת של ישראל ועם גמרים של גיא ברנע ויהונתן קופלב ב־50 מ' גב (ברנע קבע שיא ישראלי חדש, 23.27 שניות, וסיים חמישי; קופלב שישי). אנראה מורז סיימה במקום השביעי ב־50 מ' חופשי וקבעה שיא ישראלי חדש (24.56 שניות), אבל לא העפילה לגמר.
נקודות האור מאליפות אירופה לבריכות קצרות בווינגייט, היא קודם כל הארגון. מדינת ישראל הוכיחה שאם היא רוצה היא יכולה לארח אליפות ולהעביר אותה על הצד הטוב ביותר. נכון, היו כמה פאשלות קטנות, אבל צריך לזכור שבמושגים של ספורט אולימפי ישראל היא מדינת עולם שלישי עם שאיפות להפוך למדינת עולם שני ותחרויות כאלו, גם אם הן קטנות יחסית במושגים בינלאומיים, מקדמות אותנו לעבר המטרה. אולי יום אחד נגלה לאן הלך הכסף שיועד למזגנים בבריכה האולימפית, אבל סך הכל מי שהגיע לווינגייט נהנה מחוויה לא שגרתית בנוף המקומי.
מבחינה מקצועית, השחייה הישראלית ממשיכה לדשדש ומתכסה תחת שחיין אחד, טומרקין כאמור, שרשם את הישג השיא שלו באולימפיאדת לונדון ושלט בלעדית גם בבריכות הקצרות. טומרקין יחגוג עוד כחודשיים יום הולדת 24 והוא כבר הבטחה שמגשימה את עצמה, אבל מאחוריו נכון לעכשיו אין קאדר של יורשים ובמקביל החבר'ה המבוגרים ממנו בכמה שנים יגיעו לריו 2016 רק כדי להשתתף ולקנות מזכרות, וגם זה בקושי.
אצל הנשים המצב חמור אף יותר. מורז, לא תוצר של השחייה הישראלית אלא של האימפריה האמריקנית, היא התקווה הגדולה שלנו להופעה מכובדת באולימפיאדת ריו. עמית עברי הוכיחה גם באליפות הזו, שגם במקסימום של השחיינית שסוחבת בשנים האחרונות את השחייה הנשית של ישראל על הגב, תמיד יהיה חסר לה גרוש ללירה. עד כמה עגום המצב של השחייה הנשית בארץ אפשר לראות בסיפורה של אניה גוסטלמסקי בת ה־35, שפרשה לפני שבע שנים ועדיין מתחרה ומנצחת באליפויות המקומיות.
היתה חוויה לראות בישראל שחיינים כמו לאלסו צ'ה או פדריקה פלגריני, אבל יותר מעניין היה לראות מדינות אירופיות בינוניות עם נבחרות שחיינים ושחייניות ברמה גבוה. אצלנו ראינו בעיקר כמות גדולה יותר של עסקנים שבאו להתחכך ביציע. בזה תמיד היינו גדולים.
