בדצמבר 2005 הוזמן הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס, אהוד דנוך, להקרנת הבכורה של סרטו של סטיבן שפילברג "מינכן". הקונסול הישראלי מאוד לא אהב את הסרט ומיהר לשגר מברק למשרד החוץ בירושלים, שבו מחה על ההקבלה שעשה שפילברג בין הטרוריסטים הפלשתינים ("לוחמי החופש" מטעם ארגון ספטמבר השחור) לבין "מחסלי" המוסד, שנשלחו, בהנחיית ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ז"ל, לנקום את דמם של י"א החללים. העיתון "ניו יורק טיימס" הקדיש באותו חודש סיקור נרחב לעימות בין סרטו של שפילברג לבין הקונסול הישראלי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אתמול, בדיוק עשר שנים אחרי, בדצמבר 2015, אותו "ניו יורק טיימס" דן פעם נוספת באחת הטרגדיות של הספורט העולמי. גם הפעם מתייחס העיתון לסרט - אלא שהפעם לסרט דוקומנטרי "מינכן 1972 ומעבר", שבו מתראיינות שתיים מאלמנותיהן של הקורבנות, אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו ז"ל, ואנקי שפיצר, אלמנתו של מאמן הסיף אנדריי שפיצר ז"ל, במקביל לסרט ולעיתון האמריקני.
העדויות מזעזעות. העדויות של השתיים חושפות עד כמה לזוועה אין גבול כשאנחנו עוסקים בטרור. "הם חתכו את איברי המין שלו דרך התחתונים והתעללו בו", סיפרה רומנו על העינוי האכזרי והמתועב שעבר בעלה לעיני שאר בני הערובה. למי ששכח, פשעו של רומנו היה שהתעמת עם המרצחים.
רצח י"א הספורטאים חשף אז לעולם את הטרור הפלשתיני, שכבר החל לפעול - למשל, בחטיפת מטוס סבנה באותה שנה. אלא שחשיבות העדויות של נשות הספורטאים, שחיות עם המידע הנוראי עוד מספטמבר 1992, היא בכך שהן חושפות את אכזריות הטרוריסטים הרבה לפני הג'יהאדיסטים של אל־קאעידה ודאעש, המזעזעים כיום את העולם.
"אבו דאוד", ראש ארגון ספטמבר השחור ומתכנן פעולת הטרור, גילה בספרו האוטוביוגרפי כי מחמוד עבאס (אבו מאזן) - היום יו"ר הרשות הפלשתינית - היה מהמעטים ששותפו בסוד העניין והוא מי שדאג למימון הפעולה. אבו מאזן מכחיש כי ידע לאיזו מטרה הכסף מיועד. יש להניח כי הוא ידע היטב שלא היה מדובר בעידוד הספורט במזרח התיכון.
הפרסום אתמול על האכזריות ללא גבול שהיתה שם במינכן מחזיר אותנו למה שאמורה היתה להיות "האולימפיאדה השמחה". כמה פאשלות היו שם: הקלות הבלתי נסבלת של ההשתלטות על הספורטאים הישראלים בכפר האולימפי, ניסיון החילוץ הכושל של כוחות הביטחון הגרמניים, וכמובן המשך האולימפיאדה לאחר הטבח, כשנשיא הוועד האולימפי דאז טען כי "המשחקים חייבים להימשך".
זכרם של י"א החללים לא יימחק לעולם. העינוי שעברו לפני מותם רק מצדיק את החלטת ממשלת ישראל דאז לחסל את הטרוריסטים. לתשומת ליבו של שפילברג.
• • •
טבח הי"א: הזוועה נחשפת
43 שנים אחרי חטיפת הספורטאים במינכן, אילנה רומנו ואנקי שפיצר מגלות: "שברו להם את הידיים והרגליים" • "המחבלים התעללו מינית ביוסף רומנו" • אילנה רומנו: "אולי סוף־סוף יזכו לדקת דומייה"
טבח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן הידועה לשמצה בשנת 1972 הוא אחד האירועים שנחרתו בזיכרון הלאומי. אלא שכעת חושף ה"ניו יורק טיימס" במלואה את האכזריות, שנקטו המחבלים הפלשתינים כלפי הספורטאים הישראלים.
הפרסום מבוסס על הסרט "מינכן 1972 ומעבר" ועל ראיונות עם אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו ז"ל, ואנקי שפיצר, אלמנתו של מאמן הסיף אנדריי שפיצר ז"ל. השתיים מעלות פרטים מחרידים ובלתי ידועים עד כה על מה שאירע בכפר האולימפי של מינכן ב־5 בספטמבר לפני 43 שנים, כשמחבלים מארגון ספטמבר השחור השתלטו על מגורי המשלחת הישראלית. בחטיפה, שהסתיימה רק כעבור 20 שעות בניסיון חיסול כושל של המשטרה הגרמנית, נרצחו 11 ישראלים.
"הם חתכו את איבר המין שלו דרך התחתונים והתעללו בו", סיפרה אילנה רומנו על העינוי הקשה שעבר בעלה. על פי ה"טיימס", אחר כך הושאר רומנו לדמם למוות. "האם אתם יכולים לדמיין את תשעת האחרים יושבים מסביב כפותים ורואים את זה?", תהתה אילנה.
בשיחה אמש עם "ישראל היום" סיפרה רומנו כי להתעללות בבעלה נחשפה לראשונה עשרים שנה אחרי הרצח. רק בשנת 1992 הגיע אליהם אדם מסתורי עם גישה למסמכים והוא שחשף אותם לתמונות הקשות. "נאמר לי על ידי עורך הדין שלנו, פנחס זלצר, כי התמונות קשות", סיפרה רומנו, "הוא המליץ שלא אסתכל עליהן, אך התעקשתי. ראיתי איך שברו להם את הידיים ואת הרגליים ואיך התעללו מינית ביוסי. קיבלתי החלטה לספר לבנות שלי שראיתי את התמונות הקשות, אך לא ירדתי לפרטים".
"הרגע שבו ראיתי את התמונות, זה היה כל כך כואב", הוסיפה, "אני זכרתי עד לאותו יום שיוסף היה איש צעיר עם חיוך ענק, אבל ברגע הזה יוסי שהכרתי נמחק לחלוטין". אילנה רומנו ואנקי שפיצר חיו עם הסוד במשך יותר מעשרים שנים נוספות. רק לאחרונה החליטו לעשות מעשה ולשתף את העולם. במשך 43 שנים נאבקות המשפחות על דקת דומייה בטקס פתיחת המשחקים האולימפיים, לזכר י"א החללים. אך במשך שנים ארוכות הוועד האולימפי הבינלאומי מסרב שוב ושוב לבקשתן בטענות של ערבוב ספורט ופוליטיקה ושמחה ביגון. השתיים החליטו לטלטל את המערכת האולימפית ואת הטרור העולמי בדרך אחרת. "החלטנו שלא להרפות", שיתפה רומנו, "אני מנסה לתת רוח גבית וצידוק מלא לדקת הדומייה".
איל שפירא, בנו של מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא, ששמע על עדותיהן של רומנו ושפיצר, אמר אמש ל"ישראל היום": "סיפרו לנו שהחזיקו אותם כפותים בצורה עלובה. על קטיעות עוד לא שמענו. זה נורא ואיום. צריך לזכור את הנרצחים, אסור לתת לטרור לחזור על עצמו בזירות הגדולות. אם לא יזכרו את הנרצחים בזירה האולימפית בדקת הדומייה, הטרור ידרדר אותנו הלאה".
דניאל רוט־אבנריטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו