מחרתיים ימלאו שנתיים למותו של אריק איינשטיין. ברחבי הארץ יהיו אירועים שונים ומופעים שונים להוקיר את זכרו. גם קובי אוז החליט לצאת עם מופע לזכרו של אחד מגדולי האמנים שהיו פה.
כבר לפני כמה שנים החליט אוז לצלול לתוך היצירה העצומה של איינשטיין ועבד על גרסאות חדשות לחלק משיריו. את התוצאה העלה בשלוש הופעות אינטימיות בסלון ביתו - שאף הוקלטו והפכו לאלבום ששמו "חלום עקבותיך". עכשיו החליט אוז להפוך את המופע האינטימי ואת האלבום למופע פתוח לקהל הרחב. המופע יתקיים ב־16 בדצמבר בצוותא תל אביב, כמופע הפותח והמרכזי של פסטיבל העוד.
"זו פעם ראשונה שהמופע יוצא מהבית שלי החוצה", אומר אוז ומוסיף: "התרגשתי לחטט בקטלוג המדהים של שירים שאריק בחר וביצע בחייו. מאות שירים. בהם היו כמה שהרגשתי שאני יכול לתת להם זווית מיוחדת משלי. התחלתי לעבוד שנתיים לפני שאריק נפטר. הוא לא היה מעורב בבחירת השירים אבל היה דיבור שאולי נקליט שיר אחד ביחד. בגדול הוא ידע שמתרחש משהו כזה. עבדתי כנראה לאט מדי, הזמן עבר, ואריק הלך לעולמו. ואז החלטתי פשוט לבצע את השירים האלה אצלי בבית, בסלון. הקלטתי וצילמתי את הכל וזה הפך לאלבום".
למה שירים של אריק איינשטיין?
"אריק מייצג את הישראליות של שנות ה־70 וה־80, וגם אני עוסק בישראליות. רציתי לראות מה אני יכול לחדש על הדברים שהוא אמר פעם. השירים שהכי אהבתי שלו היו מהתקופה שהוא אהב להיות בבית. גם אני אוהב להית בבית. זה פשוט לגעת ברגש ישראלי".
לא היה בך חשש לגעת בשירים שלו, שהם חלק מהפנתיאון?
"בשני אלבומי הפיוטים שעשיתי לפני כן נגעתי ברבי יהודה הלוי ובגדולי הפיוט העברי, אז אני מרגיש בטוח. אם אני יכול ללמוד חז"ל ולפייט פיוטים, אני יכול גם לפרש את חלפי ואת רוטבליט".
בחירה מוזרה להעלות שירים של אריק איינשטיין בפסטיבל העוד, לא?
"להפך. אני חושב שפסטיבל העוד נורא מתאים לזה, כי רוב השירים קיבלו טיפול מזרחי עם עוד וכינור וכלי הקשה מזרחיים. חוץ משיר אחד שקיבל טיפול רוסי לגמרי. חיכינו הרבה זמן כדי למצוא את המקום הנכון לעשות בו את הבכורה".
המופע ימשיך לרוץ הלאה?
"האמת? אני עוד לא יודע. אני מופתע מכמות המופעים שיש לי. יש לנו את מופעי האיחוד של טיפקס, אני עדיין מופיע עם 'מזמורי נבוכים' ובבקרים אני מופיע בתיכונים לפני בני נוער, ככה שאני באמת עסוק, תודה לאל".
ספר על האיחוד עם חברי טיפקס.
"זה מרגיש כמו שיבה הביתה, אבל לחזור לבית משופץ ברמה היסטרית. אנחנו תשעה נגנים, זה ממש רולס רויס (צוחק). ההופעות האלה הן קופסת שמחה מטורפת. עכשיו יש לנו סקיצות לשירים חדשים, אז הדבר הבא יהיה שיר חדש של הלהקה".
בתור אחד החלוצים ששילב מוסיקה מזרחית בפופ, מה אתה חושב על השיח הנוכחי? על השד העדתי שצץ מחדש?
"אני מרגיש שלא עשינו עבודה טובה מספיק בהגדרת הישראליות כמשהו שמתאים לכולם, ואני מרגיש שהדור הזה רוצה לתקן את זה, ליצור ישראליות שהיא יותר מקבלת, יותר מתאימה לאזור הזה, יותר מזרחית. זה התפקיד שלנו עכשיו, ליצור את הישראליות שתכניס פנימה גם את סבא שלנו וגם החבר'ה הצעירים, זן מיוחד כזה, שיש בו גם מזרח וגם מערב".
אתה מאמין שזה אפשרי?
"טיפקס הוכיחה לי שזה אפשרי, להקה של קיבוצניקים וחבר'ה מעיירות פיתוח שמנגנים יחד. יש הרבה אגו לשים בצד, אבל אני מאמין שאם המוסדות ישקפו היטב את טעמי הציבור ויאפשרו ליצור טעמים חדשים - נצליח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו