מגיע גיל שבו אתה רוצה לדעת מי אתה. הילדים גדולים, הפרנסה יציבה, הזוגיות בלי עין הרע, ויש לך זמן פנוי לבדוק מאין באת ולאן אתה הולך. אבל אתה מתעצל, אז אתה מפיל את זה על מישהו שיש לו קצת יותר זמן ממך.
במקרה שלי קוראים לו הדוד מנחם, והוא יצא לבית התפוצות וגילה שיש סיכוי לא רע שמצד המשפחה של אמי, משפחת פרנקל, אנחנו מצאצאי גירוש ספרד. דוד מנחם לא שמר את המידע הזה לעצמו והעביר אותו במהירות בין כל חלקי המשפחה. הידיעה התקבלה באדישות יחסית בקרב רוב בני השבט, אבל לא אצלי.
באתר בית התפוצות, במחלקה שמספקת תשובות לשאלות נפוצות, קראתי כי "לא קיים תיעוד המוכיח שמשפחה מסוימת מוצאה מצאצאי גירוש ספרד או פורטוגל. בהיעדר מסורת משפחתית או תיעוד היסטורי רלוונטי, בפועל לא ניתן להוכיח שייכות למגורשי ספרד. עם זאת, ידוע שקהילות יהודיות רבות הוקמו על ידי מגורשי ספרד ופורטוגל".
צילצלתי לידידי אבשלום קור, מומחה בנושא שמות יהודיים, והוא נתן לי סקירה קצרה בעניין והיפנה אותי להמשך טיפול אצל פרופ' אהרון דמסקי, מומחה גדול עוד יותר. שניהם ציננו את התלהבותי ואמרו שמקור השם "פרנק" הוא מהעיר פרנקוניה שבגרמניה.
מצד שני, ידוע גם שהמילה "פרענק" היא כינוי גנאי ליהודי יוצא עדות המזרח, שעל פי יודעי דבר נולדה מהמילה הספרדית "פרנקוס". כך שיש משהו בהערכה של בית התפוצות.
• • •
אחרי חמישים וכמה שנות אשכנזיות נינוחות יחסית, חשתי זעזוע רציני. כמו ילד שמגלה שהוא בכלל מאומץ. מה זה אומר עלי? מהם שורשיי האמיתיים? האם אני עדיין אשכנזי? האם יש מצב שאבות אבותיי סבלו מאימת האינקוויזיציה ועונו טרם גורשו מספרד? האם נאלצו להמיר את דתם ולאכול פאייה עם פירות ים?
שקוף שאני מאנוסי ספרד, אמרתי לעצמי. לא במקרה אני מרגיש שנים שאונסים אותי לפרנס את המשפחה, לשלם מסים, לציית לחוקי התנועה ולשלם אגרת רדיו וטלוויזיה וקופת חולים.
בטוח בעצמי ובמורשתי החדשה, כינסתי את המשפחה והפלתי את הפצצה.
הבשורה התקבלה ברגשות מעורבים. אחת הבנות שמחה להשתחרר מהתדמית האשכנזית והכריזה: "יש! אני לא פולנייה!". השנייה התבאסה מהמיתוג המתחדש ויעצה להשליך לפח את העץ המשפחתי מעבודת השורשים שלה, כי אין בו מילה אמת.
• • •
אני, לעומתה, חשתי שחיי מתמלאים במשמעויות חדשות, ושבעצם, בצורה כזו או אחרת, אני חוזר הביתה. פתאום הבנתי הרבה דברים על עצמי. הרי תמיד העדפתי טאפאס על רגל קרושה, אני מחובר הרבה יותר למפרום, קוסקוס ונקניקיות מרגז מאשר לגפילטע פיש ולצימעס, ומדריד מוצאת חן בעיניי הרבה יותר מוורשה. הבנתי גם למה כל כך קשה לי להיגמל מבורקס. זה פשוט בדם שלי.
בתוך יומיים־שלושה כבר הרגשתי שאני ואשכנזיוּת זה היסטוריה. זנחתי את רגשות האשמה המפורסמים, הפסקתי לשבת לבד בחושך ולרחם על עצמי, והודעתי שאין שום מצב שאני אנוח בקבר. הקמתי מייד את קבוצת הווטסאפ "אני לא אשכנזי" ושידלתי חברים מהמשפחה המורחבת להצטרף "כי זה כיף".
השינוי הורגש היטב גם בבית. עכשיו, כשאני גבר ספרדי, הרגשתי שלא יאה שאני ארחץ כלים ואוריד את הזבל. לכן הודעתי לאשתי שתגיד לבנות לעשות את המלאכה. גידלתי שפם דק וקניתי ערכה ללימוד ספרדית בשם "אל ניניו", שכוללת גם תקליטור.
גם מבחינה תרבותית השתניתי. השארתי ליהורם גאון הודעה במשיבון בנוסח "הרמנו, קומו אסטס? חזור אלי בזמנך הפנוי, מעוניין לקדם איתך ערב רומנסרות חדש. שלך, יאיר (ס"ט) ניצני".
התקשרתי גם לדויד ברוזה, ובזמן שברקע התנגן כאילו במקרה השיר "שם בנהר של סביליה", ביקשתי המלצות לדיסקים של מוסיקה ספרדית אותנטית. באותו יום קניתי כרטיסים להופעה של התזמורת האנדלוסית ורשמתי את אשתי לחוג פלמנקו, בניגוד לרצונה. את ה"סבבה" העממי והכל כך ישראלי החלפתי ב"אולָה" הסטייליסטי. נהייתי דון יאיר.
כגבר ספרדי הרגשתי יותר משוחרר ופתוח. אני כבר לא האשכנזי המאופק, ששומר הכל בפנים ומדחיק רגשות. רקדתי לבד בסלון לצלילי הג'יפסי קינגס, במקלחת שרתי את "ברצלונה ברצלונה" של ג'ו עמר, הרשיתי לעצמי לשתות יין גם בצהריים, ואחר כך, כשאף אחד לא ראה, צללתי לסיאסטה עמוקה. בלילות, כשלא הצלחתי להירדם, קראתי את כתביהם של אבן גבירול והרמב"ם. מה אגיד לכם - החכמתי. גם הרגלי הצפייה שלי השתנו. עד לא מזמן הייתי קם בבוקר לצפות בסידרת הגמר של הקליבלנד קאבלירס, עכשיו חיפשתי מלחמות שוורים והתמכרתי לשדרן הספרדי של הקופה אמריקה.
הסיפור קיבל תפנית דרמטית ברגע שהבנתי שבקצה מחכה לי גם דרכון ספרדי. זה נהיה טוב מיום ליום, חשבתי. נכנסתי לאינטרנט, ובמשך שעות בדקתי את הפרוצדורה לקבלת הדרכון הנכסף. הרבה סעיפים היו שם, אבל בשורה התחתונה מצבי לא נורא.
ראשית, עלי לבדוק אם שם משפחתי נמצא ברשימת שמות המשפחה של מגורשי ספרד. על זה כבר סימנתי וי. שנית, צריך לדעת ספרדית ברמה 2 מתוך 6. קטן עלי, אני יודע לשיר את "האישה שאיתי", כמה שירים מ"בוסתן ספרדי" ("אברהם אבינו, פאדרה קרידו" וכו'), וכמו שציינתי לעיל, קניתי את ערכת "אל ניניו" ללימוד ספרדית.
הלאה: עם תעודת יושר לא צריכה להיות בעיה. בחינת היכרות עם החוקה הספרדית בשאלון אמריקני? פחחח, נו באמת. שבועת נאמנות למלך זה ממש שטויות. נשבעתי אמונים המון פעמים בחיי, וברוב הפעמים לא התכוונתי. והדובדבן שבקצפת: הבחינה והגשת המסמכים הן בכלל בספרד.
כבר עמדתי לשלם 5,000 שקלים לנוטריון, כשאשתי הודיעה לי שהמשחק הזה נמאס עליה, ואם אני לא מוריד את השפם, זורק את הזבל ומפסיק לבלבל את המוח, זה ייגמר לא טוב. אז ירדתי מהסיפור. גם כן, דרכון ספרדי... א גרוייסע מציאֶה.
עכשיו אני בבורגראנץ', יושב בשקט כמו אשכנזי טוב ויורד על ספרדי כפול.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו