קטעים מהאוטוביוגרפיה של שגריר ישראל לשעבר בארה"ב, מייקל אורן, פורסמו כבר לפני כשבועיים, אך ספרו ממשיך לעורר הדים ולהעסיק רבים בארה"ב. ברט סטיבנס, אחד הפרשנים הבכירים ב"וול־סטריט ג'ורנל", בחר לפרסם אמש כתב הגנה של ממש לזכותו של אורן, תחת הכותרת "הנשיא נגד ההיסטוריון".
"החשבון הכן שעושה אורן עם מדיניות המזרח התיכון של אובאמה קנה לו את האויבים הנכונים", טען סטיבנס במאמרו המנומק. הפרשן הבכיר מלא במחמאות לספרו של אורן, שאותו הוא מכנה "אחת האוטוביוגרפיות הדיפלומטיות החכמות והעסיסיות שקראתי זה שנים - וקראתי לא מעט. לספר יש ערך מוסף של רלוונטיות פוליטית וחשיבות היסטורית", מוסיף סטיבנס, "הוא מתאר את ממשל אובאמה - שלא יוצא טוב בזיכרונותיו של אורן - בהתקף זעם אדיר".
סטיבנס מביא כמה דוגמאות מתוך הספר לעימותים בין ממשל אובאמה לממשלה בירושלים, שאורן היה עד להם בתפקידו כשגריר. "הסצנות האלו עוזרות להסביר למה האוטוביוגרפיה מרתיחה את הממשל - האמת כואבת", כותב הפרשן, "הנשיא אובאמה תמיד מתגאה בכך שהוא החבר הכי טוב שהיה לישראל אי פעם. לאחר קריאה בספרו של אורן, ההערכה ההוגנת היא שאובאמה הוא אכן חבר נהדר כשההחלטות הן קלות - העברת ציוד כבאות לישראל במהלך שריפת יער; חבר מלא טינה כשההחלטות אינן נוחות - התנגדות לניסיון הפלשתיני לזכות בעצמאות באו"ם; ולא חבר בכלל כשההחלטות הן קשות - למנוע מאיראן נשק גרעיני".
למעשה, אובאמה כושל במבחנו של סטיבנס, שקובע: "חברים טובים איתך כאשר ההחלטות קשות". הפרשן ממשיך ומתאר את התגובה לספרו של אורן כ"היסטרית". "בישראל הטענה היא 'פוליטיקה כרגיל', ואילו בארה"ב זה 'ליקוק לנשיא כרגיל'", הוא מסכם, "הספר של אורן הוא התרומה הטובה ביותר לסגנון ספרותי צומח שמתאר את מדיניות החוץ בתקופת אובאמה: נשגבת בהצהרות ועשירה בהערכה עצמית, אבל לא עומדת במבחן הביצוע ועגומה מבחינת התוצאות. כל הכבוד לאורן על שהעניק עדות מקיפה לעובדות כפי שחווה אותן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו