לסידרת "הפילהרמונית בג'ינס" של התזמורת הפילהרמונית הישראלית מומלץ להגיע מוקדם. הגעתי שתי דקות לפני תחילת הקונצרט, והחמצתי, כך מתברר, את כל הכיף: בירה חופשית והופעה של מוסיקה ברזילאית תוססת במבואה של היכל התרבות, שבדרך כלל מתאפיינת בתורים מייגעים ובקיטורים חמוצים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"הפילהרמונית בג'ינס" היא הסידרה הקלילה של הפילהרמונית. "קלילה" משמעותה שהנגנים משוחררים מהפראק ומשמלות הערב ומנגנים, כנרמז בשם הסידרה, בג'ינס ובחולצה שחורה, שהבמה מוארת בתאורה צבעונית של מופעי פופ ומצוידת במסכי וידאו ענקיים. יש גם ידוען (בחמישי בערב זה היה יורם ארבל) שתפקידו לשמש מעין מתווך בין הקהל לבין המוסיקה הקלאסית המאיימת, ולמוסס מעט, בעזרת כמה בדיחות קרש שהוא מקריא מן הכתב, את הרשמיות המעיקה הרגילה בקונצרטים של הפילהרמונית.
בקונצרט היתה גם מוסיקה. הכנר היווני לאונידס קבקוס (Kavakos), שמתארח השבוע אצל הפילהרמונית עם המנצח ג'נאנדראה נוזדה, ביצע את הקונצ'רטו לכינור מאת יאן סיבליוס - בחירה מעט מפתיעה לקונצרט "קליל", בעיקר משום שבשאר הקונצרטים ניגן קבקוס יצירה "קלילה" הרבה יותר: קונצ'רטו לכינור של מוצרט.
הנגינה של קבקוס מופלאה באמת. אין לו, כך נראה, שום קושי טכני עם היצירה המפרכת הזאת. הצליל שלו זוהר, גמיש, מלא אופי. לעיתים הוא פיוטי ולעיתים עוקצני, נחרץ ומאיים. הוא משוחח עם התזמורת, מפרה אותה, נבדל ממנה וגם מצטרף אליה בקטעי ה"טוטי", כאילו היה נגן מן השורה. זה היה ביצוע מהפנט של אמן רציני ומחויב, שהשמיע לקהל סמוק הבירה בהיכל התרבות סיבליוס מלא השראה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו