ז'ליקו אוברדוביץ', פיני גרשון, דולה וויושביץ', פאבלו לאסו ואריק שיבק. מאמן הפועל אילת הצטרף שלשום למועדון יוקרתי, שבו חברים המעטים שהכניעו את מכבי ת"א בסידרה של הטוב מחמישה משחקים. שיבק הוא היחיד שחזר מ־2:0, היחיד שניצח פעמיים ביד אליהו וגם היחיד שחגג ללא יתרון הביתיות.
בדרך לגמר הדיחה אילת את שתי האלופות האחרונות והפכה לקבוצה הראשונה בישראל שעוברת שתי סדרות רצופות ב־2:3. יש משהו סמלי, אפילו רומנטי, בעובדה שדווקא שיבק ואפיק ניסים חתומים על הסנסציה. זו נקמת המודרים, של מי שנחשבו תמיד בנים חורגים ופועלים אפורים.
שניהם יצאו לאירופה ב־2003 וחזרו לארץ ב־2012; ניסים זכה באליפויות בצרפת ובסלובניה, שיבק היה אלוף בלגיה והולנד, זכה במדליית הכסף האירופית עם נבחרת העתודה ואימן את נבחרת ישראל. ובכל זאת, הם מעולם לא נלקחו בחשבון כמועמדים להצטרף לצהובים, למשל. רבים מחובבי הכדורסל לא יודעים עד היום לבטא נכונה את שמו של המאמן (Shivek).
"מעולם לא הרגשתי מקופח", אמר שיבק, "אפיק הוא תופעה. בזכות ההערכה שהוא מקבל מכל השחקנים, המנהיגות השקטה שלו כבר לא כל כך שקטה. אני מתייעץ איתו לא מעט. מדהים לראות איך הוא שומר על עצמו ועל הגוף שלו ומגיע מוכן למעמדים החשובים".
הטלפון הסלולרי של שיבק הוצף במאות הודעות ברכה, מהקומיקאי ישראל קטורזה ועד מאמן הנבחרת בכדורגל אלי גוטמן, והוא מצא דרך מקורית לחגוג - כשהלך לבקר את נכדו: "אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה, אבל הכיף האמיתי זה לגלות כמה שמחה הבאתי לאנשים".
"אפיק הוא תופעה", כך אמר שיבק על השחקן // צילום: אלן שיבר
זה הישג השיא בקריירה שלך?
"בארץ - כן, בוודאות. התפרצות הרגשות מסביב מזכירה לי את הזכייה בגביע הבלגי עם מונס ב־2011. ניצחנו את אוסטנד בגמר, ועשרות אלפי אנשים חגגו איתנו בכיכר העיר. אבל אני חייב להודות שהפעם זה יותר עוצמתי, כי זה קרה כאן, בבית שלי, ואני מרגיש יותר שייך".
אתה יודע מה כולם חשבו כשנותרו 82 שניות, ומכבי ת"א השוותה ל־74:74.
"גם לי חלפה בראש המחשבה שהנה, זה שוב קורה. אבל הייתי כל כך בטוח בדרך שלנו, במה שאנחנו עושים".
אתה יכול לשים את האצבע על רגע גורלי או על החלטה ששינתה את הסידרה?
"השינוי הטקטי שבו עברנו להגנות מצ'־אפ זון מעורבות ומתוחכמות, והיתה עוד החלטה חשובה. אחרי המשחק השני הפחתנו עומס מהשחקנים, קיצרנו את האימונים, עבדנו על הטעויות יותר מול המסך מאשר בתרגול על המגרש, והכל כדי להגיע עם רגליים טריות יותר.
"אני שמח בשביל כל השחקנים, אבל בעיניי יש שניים שממחישים את הדרך שעשינו, עמית ביר־כץ וניב ברקוביץ'. הם לא שיחקו הרבה ולא קלעו המון, ודווקא העובדה שכל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו עזרה לנו להתחיל לטפס".
ועכשיו - לגמר. גורמים בענף העריכו אתמול כי העפלתה של אילת תגרע כ־2 מיליון שקלים מההכנסות הצפויות, בעיקר בשל העובדה שמשחקה הביתי ייערך באולם של 1,300 מקומות ולא ביד אליהו, על 11 אלף מושביו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
