בצלמו ובדמותו

"אני רק ילד קטן מאקרון אוהיו, אני בכלל לא אמור להיות כאן" (לברון ג'יימס, רגע לאחר שזכה באליפות השנייה שלו, יוני 2013).

ווילי מגי ניצל את ההזדמנות להציג את עצמו בפני המורה לאנגלית. זה היה בסך הכל יומו השלישי בתפקיד המנהל האתלטי של תיכון סנט וינסנט־סנט מארי באקרון, אוהיו. בתחילת העשור שעבר היה חבר בנבחרת הכדורסל המצליחה של בית הספר, לצד לברון ג'יימס, שזכתה באליפות הארצית, וכעת הוא שמח לסגור מעגל. בדרך לתפקיד לא הזיק גם מכתב המלצה מחבר הילדות. השיחה מתנהלת בקפטריה צנועה. המבנה הקטן, שממוקם ברחוב צדדי שלו במרכז אקרון, לא מסגיר מבחוץ דבר על מרכזיותו בביוגרפיה של שחקן הכדורסל המפורסם ביותר בעולם. 

על הקיר בפנים פרוס לו דיוקן גדול של ג'יימס מימיו בתיכון. לא שזה מפתיע במיוחד - הנוכחות של הכוכב מלווה כל חדר וחדר במקום הזה: אם זה בתמונות - וכאלה יש הרבה - או בשם הישיר שניתן לאולם הכדורסל: "היכל לברון ג'יימס". לא פחות ולא יותר. לפני שנתיים השקיע כאן האיש מיליון ורבע דולר ועזר להפוך מתקן מתקלף וישן עם פרקט רעוע לפנינה מרשימה במושגים של תיכון. 

"זהו מאונט ראשמור כאן", מתגאה פטי ברדון, האחראית מטעם "עמותת משפחת לברון ג'יימס", לבושה בחולצה אדומה של קליבלנד, שאליה שב השחקן בקיץ האחרון. "מדהים כמה אנשים מרחבי ארה"ב ואפילו מהעולם מגיעים רק כדי לראות איפה לברון ג'יימס עשה את צעדיו הראשונים". כך לדוגמה, בשעת הביקור במקום מגיע לו גם צוות ברזילאי לחוש מקרוב בתופעה. עם זאת, השניים - מגי וברדון - מבקשים למחוק כבר מההתחלה את פוטנציאל הרושם המגלומני אשר טמון בסיור במקום. 

ווילי מגי. החבר מהתיכון

לפני 15 שנים, כאשר ג'יימס ושלושת חבריו, ובהם מגי, ביקשו להתקבל לתיכון, היו כאלה בסביבה שהסתכלו בעין גזענית על כניסתם של ארבעה אפרו־אמריקנים לבית ספר נוצרי־קתולי עם רוב לבן מובהק. "עד אז מעולם לא העברתי זמן עם אמריקנים לבנים. לא ידעתי דבר על התרבות שלהם ולא ידעתי אם היא תהיה שונה משלי", שיחזר לברון לפני כמה שנים. היום כבר מנסים להסביר שם שלברון הוא חלק מהקהילה ולא מעליה. "הוא עד היום מגיע לכאן להתאמן או לצפות במשחק פוטבול עם חברי ילדות", מספרת ברדון.

"חשוב להבין שההשפעה של ג'יימס על הקהילה היא נדירה", מוסיף מגי, "רק אתמול יצא לי לדבר עם גברת שבקושי הלכה למשחקים של הבן שלה, כשהוא למד כאן בתיכון, אבל כשלברון הודיע שהוא חוזר לקליבלנד - זה כבר היה סיפור אחר. זה הרבה יותר מכדורסל, לברון הוא מקור הגאווה של המקום הזה". קינג ג'יימס אם תרצו.

 

"לובש מכנסיים כמו כל אחד"

"כשאתה גדל שחור ועני במדינה הזו - אתה חולם הרבה, אבל אתה לא חושב שזה יהפוך למציאות. כאן הכל התחיל - איפה שהתחלתי לחשוב שאני מסוגל לעשות את זה" (לברון ג'יימס על תיכון סנט וינסנט־סנט מארי).

ג'יימס (30) נולד ב־1984 לאם חד־הורית בת 16 בלבד משכונה קשת יום באקרון, שנאלצה לעבור מדירה לדירה. בגיל צעיר עבר באופן חלקי להתגורר עם פרנק ווקר, מאמן פוטבול מקומי שחשף אותו גם לכדורסל. לימים ציין כי היתה זו הפעם הראשונה שראה משפחה אמיתית. 

ג'יימס שיחק למעשה פוטבול וכדורסל והצטיין בשני הענפים, עד שבחר להתמקד באחרון בשנה האחרונה בתיכון. 12 שנים מאוחר יותר והיום הוא לא רק הכדורסלן מספר 1 באן.בי.אי, אלא גם אייקון בינלאומי שמרוויח כ־65 מיליון דולר מדי שנה - הרוב מחוזי פרסום גדולים.

מגי מוביל את הסיור אל חדרי ההלבשה. ניכר כי הוא מעט מתרגש מהימים הראשונים בתפקיד. המתקנים כאן נהנים מסטנדרטים ברמה הגבוהה ביותר - מרחק שנות אור ממה שהוא וג'יימס הצעיר חוו בזמנו. הכסף של הכוכב מימן כאן מיטות טיפולים, אמבטיות קרח ותנאים שתיכונים אחרים רק יכולים לחלום עליהם. 

דמות ומספר שצצים בכל פינת רחוב. מראה טיפוסי באקרון, אוהיו צילום: איי.פי

מגי מצביע על התא ששימש בזמנו את קינג ג'יימס. כבר אז, בדומה להיום בקליבלנד, היו לו שניים כאלה. בשנתו האחרונה בתיכון, כשהיה בן 18 בלבד, לברון כבר היה כוכב לכל דבר. התקשורת רדפה אחריו, משחקיו שודרו בשידור ישיר והוא זכה למעמד של סלבריטי.

התא המקורי של מגי נמצא בסמוך לזה של ג'יימס. הוא עדיין זוכר את אותו יום בשנה האחרונה בתיכון שבו הגיע לכאן וגילה פלייסטיישן חדש, בתוספת משחקים ושני שלטים - מתנה מג'יימס. "אמא שלי לא היתה יכולה להרשות לעצמה אז לקנות לי דבר כזה. זה היה רגע משמעותי מאוד עבורי. לברון נשאר כזה עד היום", מספר מגי.

"הוא אדם רגיל שלובש את המכנסיים שלו רגל אחר רגל כמו כל אחד", ממשיך מגי, "אכפת לו מהאנשים סביבו. הוא איש משפחה. הוא מנסה להיות האב שמעולם לא היה לו". את אשתו, סוואנה - אם ילדיו (שני בנים ובת), הכיר בימי התיכון באקרון. "הוא היה צריך לחזר הרבה כדי להשיג אותה", נזכר מגי. במהלך הפלייאוף הנוכחי הוא השווה את הקשר איתה ליחסים המתפתחים שהוא מנהל בשנה האחרונה עם מאמנו דיוויד בלאט: "הקשר שלי איתו צומח מיום ליום. אני נמצא עם אשתי מאז כיתה י"א והקשר שלנו עדיין ממשיך לצמוח מיום ליום".  

"שחקן של מאמנים". ג'יימס ובלאט // צילום: איי.פי

מגי מספר על ילד שכבר אז גילה מוסר עבודה נדיר: "כשהוא נפצע בתיכון ביד ימין, הוא פשוט עבר לזרוק ביד שמאל. אני מדבר על זריקות משלוש, לא צעד וחצי - והוא הצליח. גם בלימודים הוא היה ככה: הוא היה יכול להיות ליצן ולעשות שטויות בחוץ, אבל ברגע שנכנסו לשיעור הוא היה מרוכז במאה אחוז. לברון היה תלמיד טוב מאוד, אהב במיוחד שיעורי אנגלית".

 

אקרון תחילה

"החלטתי לקחת את כישוריי לדרום־מערב" (לברון ג'יימס מודיע בשידור חי מול כל האומה כי הוא עוזב את קליבלנד ועובר למיאמי, יולי 2010); "אני חוזר הביתה" (לברון ג'יימס שב לקליבלנד, יולי 2014).

במובן מסוים, באקרון, עיר מנומנמת הנמצאת כ־45 דקות נסיעה דרומה מקליבלנד, דבר לא באמת השתנה בקיץ האחרון, כאשר ג'יימס הודיע כי הוא שב לשחק במדי הקאבלירס. לפני חמש שנים, כאשר בישר על עזיבתו, אנשים במדינת אוהיו הרגישו נבגדים ושרפו חולצות שלו. רק אקרון נותרה כמעוז אחרון של נאמנות - בין ששיחק בקליבלנד ובין שבמיאמי, שאיתה זכה בשתי אליפויות אן.בי.אי (2012, 2013).

ג'יימס כבר הספיק להביע חרטה על הדרך שבה הודעת הפרידה מקליבלנד נעשתה, אף שבבסיס הפעולה עמד הרצון שלו לגייס מיליוני דולרים למועדוני נוער. "הוא הראה בגרות גדולה לחזור לכאן אחרי הביקורות מצד הבעלים (דן גילברט; ש"ק) והאוהדים", אומר החבר מגי.

במודעה שמזמינה את התיכוניסטים לצפייה משותפת במשחק מספר 3 בסידרת גמר האן.בי.אי והראשון בביתה של קליבלנד, היא מפרידה בין הקאבס לבין לברון, שכן להשקפת המקום מדובר עדיין בשתי ישויות נפרדות. ג'יימס הוא קודם כל יליד אקרון עבורם. הוא בהחלט דאג לטפח את הקשר הזה. ההחלטה להשקיע כסף בשיפוץ האולם נעשתה כאשר עוד שיחק במיאמי וזכה לשריקות בוז כאשר שב לקליבלנד. 

עם זאת, 51 שנים מקוללות ללא אליפות באזור - בכדורסל, בפוטבול ובבייסבול - הופכות את ההעפלה של ג'יימס לגמר, דווקא עם קליבלנד, למיוחדת גם באקרון. תחנת הרדיו המקומית לא הצליחה להעביר חמש דקות מבלי שהקריין ישחרר איזה "Go Cavs" נלהב לאוויר.

מגי כבר חושב על היום שאחרי, בהנחה שהקאבס אכן יזכו בתואר: "אליפות תהיה אפילו דבר יותר גדול מהחזרה של לברון. זה יחיה את המקום, זה יעזור לו כלכלית, זה ייתן לקהילה סיבה להיות שמח עבורו. אני מתפלל שאם הוא אכן יזכה באליפות, ישימו בקליבלנד פסל שלו, בדיוק כמו למייקל ג'ורדן בשיקגו".

אפשר להבין את מגי. הביקור במרכז קליבלנד והנסיעה לאקרון די מצדיקים את התדמית האפורה שנדבקו לעיר ולאזור כולו. כשאין כאן ספורט - הקאבס בכדורסל, הבראונס בפוטבול והאינדיאנס בבייסבול - הרחובות כאן מתרוקנים בשעות הערב המוקדמות ויוצרים תחושה די מנוכרת. 

הפרצוף של לברון ג'יימס מרוח כמעט על כל בניין בדאונטאון, מקטן ועד גדול. השנים איתו, בקדנציה הראשונה שלו בקבוצה, העניקו לפחות מידה מסוימת של אבק כוכבים למקום הזה או לכל הפחות תירוץ כלשהו להגיע לכאן. אליפות - ראשונה בהיסטוריה של המועדון - תהיה כבר היסטוריה של ממש. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו