אם רציתם רומנטיקה מיוזעת, מתובלת באוהדים שמחליפים מהומות בסיום, הליגה הלאומית שוב הראתה אתמול שכדורסל של ערי שדה הוא דרמטי ואמוציונלי, במיוחד כשאורות הכרך הגדול, ליגת העל, בוהקים באופק ונראית הרבה יותר אטרקטיביים ממה שהם באמת.
אבל כשהמגרש בקריית גת נראה כמו הקופסל, וסימוני המגרש מכריחים שחקנים לזרוק שלשות מהפינות בעומדם על קצות האצבעות כדי לא לדרוך על הקו, וכמובן, סולמות שבדיים, פריט חובה בכל שעמום ארכיטקטוני ספורטיבי ישראלי, עומדים דוממים ברקע, כל הנוצץ, גם אם מזויף, זהב.
מתוך כל השקשוקה הזו יצאה פראיירית אחת, קריית גת, שסיוטי החטאות הלייאפים ואי עצירת המומנטום של קריית אתא האורחת בארבע הדקות האחרונות תהיה מוזיקת הרקע שתלווה את מחשבתם בקיץ הקרוב, אחרי שהפסידה אמש 68:62 (2:2 בסידרת גמר הלאומית) אם תפסיד במשחק מספר 5 ביום שישי בצפון. קריית אתא, עם יתרון ביתיות, השאירה את כל מה שהיא יכולה על המגרש ובסביבתו כדי להתקרב עוד טיפה אל האורות המסנוורים.
שרון אברהמי. חניכיו כפו משחק חמישי ומכריע // צילום: לירון מולדובן
ונדמה שיותר מכל, הליגה הלאומית חייבת להמשיך ולמלא את ייעודה כמקום שבו שחקנים ישראליים מקבלים דקות, והרבה, או כמקפצה של ערים מרכזיות עם תוכנית כדורסל בעלת אופק רציני המעוניינות לעלות, למשל ב"ש.
כרגע מה שחשוב באמת אלה חוויות הכדורסל ומדד השיפור שאלעד הופמן וגיא דותן עוברים כדי להיות לגיטימיים ברמה הבאה; ההתפתחות של תומר גינת (שמישהו ינעל אותו בחדר כושר); ואולי חזרה של גל איתן ויוני ניר, אם יש להם עדיין אנרגיה לזה. עד אז, נותרו לשכונות המשודרגות הללו עוד כמה ימים של חלום לפני שייגמרו להם ימי התום.
