הדיון האחרון במחוזי־ירושלים בסוגיית מעטפות הכסף שקיבל אהוד אולמרט היה אתמול עוד "סתם יום של חול" מזן ה"עסקים כרגיל". אולמרט בא. אולמרט קם. אולמרט שמע שייאסר. אולמרט הלך הביתה. אולמרט הותיר מאחור את פרקליטיו איל רוזובסקי ואלי זוהר לחזור על המנטרה השחוקה ש"זה יום עצוב".
בפיהם הוא עצוב, מפני ששולה זקן הקליטה את הבוס שלה. כתבי הטלוויזיה המסחרית גיא פלג וברוך קרא ניסו לחלץ מהסניגורים התייחסות לגזר הדין שהשיתו השופטים יעקב צבן, משה סובל ורבקה פרידמן־פלדמן על לקוחם, ש"דגל שחור" מתנוסס על מעשיו. אבל הם בשלהם: "יום עצוב".
מה עצוב בפי דובריו של אולמרט? שאהוד דאג לשולה, ואילו היא הקליטה אותו כדי להרשיעו. אפילו זה אינו נכון. היא הקליטה כדי שיהיה לה לשכפ"ץ משפטי מפניו, למקרה הצורך. אבל כל מי שבקיא בסיפור המעשה יודע כי סניגורה עופר ברטל סיכם עם התובעים ליאת בן־ארי ויונתן תדמור עיסקת טיעון לזקן, שלא כללה כלל ההקלטות אשר הביאו להרשעתו אתמול.
אך ערנותו של השופט דוד רוזן, אשר הכריע בפרשת הולילנד, בלמה את עיסקת הקש הזאת. הוא תבע כי זקן תחשוף כל מה שבידה. ברטל ובן־ארי הבינו כי רוזן לא יאשר את עיסקת הטיעון המקורית שלהם ולחצו על זקן להוסיף מידע. רק אז, באיחור ולאחר חתימת עיסקת הטיעון, צצו ההקלטות המרשיעות והמצמררות. רוב הדרך זקן לא רצתה להציפן.
בכל זאת נשמעה נימה חדשנית, שניערה ממקומה את כתבת "וואלה חדשות" גלי גינת: כאשר נשאל רוזובסקי אם אפשר עדיין לתפור עיסקת עונשין בין הפרקליטות לבין לקוחו, נמנע מלהשיב בשלילה. הוא הסתפק בהערה סתמית שאינו מנהל משא ומתן כזה בפומבי. האם קלו המים? האם הבין אולמרט כי כלו כל הקיצים? לא ברור.
גם מן התשובה שמנגד, מפי התובע־המנצח אורי קורב, עלה ספק שייתכן כי אולמרט איחר את ההסדר. הרכבת כבר יצאה מן התחנה. אך אם למרות האיחור ולמרות היוהרה יבקש אולמרט לכרוך את כל עבירותיו בחבילה אחת (והיכן התיק על השיבוש המתעכב בפרקליטות?) כי אז עליה לכלול שלושה רכיבים חד־משמעיים:
על אולמרט להודות כי ביצע את העבירות החמורות וכי ידע זאת גם בזמן אמת, ולהתחרט; ועליו להתנצל בפני האנשים שהכפיש כמיכה לינדנשטראוס ומשה לדור ויעקב בורובסקי וירון זליכה, ולפי הקלטות גם אהוד ברק, ולא להותיר בניסוחו שום פתח לחזור בו; ויש להשית עליו תקופת מאסר ממושכת. לא לחתור לענישה מרבית ולא להתייצב מולו עם "סכין בין השיניים" או "דם בעיניים", אבל לא להסתפק ב"לצאת ידי חובה" אלא במאסר של ממש.
רק שאולמרט עוד רחוק מעיסקה. הוא רוצה להרוויח זמן. עתה קיבל כחוק 45 ימים להגיש ערעור. הוא יבקש ארכה. זה דפוס הפעולה שלו. אחר כך יחצה את פגרת בתי המשפט. הסחבת תחגוג. פרשת מעטפות הכסף שקיבל ממשה טלנסקי תידון מחדש בעליון. הצדק לא ייראה באופק. לכל היותר מעבר לאופק.
אך הפרשה החמורה הזאת נמשכת שנים ארוכות והופכת לפארסה. הציבור מאבד את אמונו. העליון יכול לתקן את הרושם הרע של הסחבת. חמישה שופטים, שבראשם סלים ג'ובראן, שמעו את כל הטיעונים וקראו את כל המסמכים בפרשת הולילנד. הישיבה האחרונה התקיימה בדצמבר 2014. חלפה כבר כחצי שנה. מספיק זה מספיק. פסק דין עכשווי נחוץ לגופו של עניין ולטובת הציבור, ואולי אפילו למען המורשע. בעיקר שאם יורשע גם בעליון יבקש משפט חוזר, וחוזר על חוזר, פרפטום־מובילה נוסח אולמרט.