1. המשחק בארנה היה אחד משיאי העונה לא רק בגלל הדרמה, ההדחה של הפועל ת"א או הפעם הראשונה שירושלים מנצחת סידרה נגד האדומים, זה היה שיא מבחינת החלטות שיפוט.
לא זכור מצב כל כך גבולי גם אחרי אינספור הילוכים חוזרים. לפעמים ההחלטה לא להחליט היא לא בריחה מאחריות, אלא ההחלטה הנכונה. זה היה מסוג ההחלטות שלא משנה מה היו מחליטים השופטים, היו באים אליהם בטענות - אבל בשורה התחתונה הם קיבלו את ההחלטה הנכונה. בסופו של דבר, לא הספק שלח את הפועל ת"א הביתה, אלא היא שלחה את עצמה לקיץ של הרבה מחשבות.
אפס ניצחונות במשחקים צמודים. זה היה המאזן של השחקנים של עודד קטש עד המשחק הערב, שגם התפתח לצמוד ומורט עצבים. הפעם זה היה הכי קרוב של האדומים מת"א, שהפסידו להפועל ירושלים 77:73 בהארכה והפסידו לראשונה בתולדותיהם בסידרה לירושלמים - 3:0.
ירושלים פתחה לא מרוכזת ואיבדה 7 כדורים בשבע דקות, אבל התל־אביבים לא ניצלו את השאננות, ולמרות הכתבת קצב המשחק בהובלת ינסי גייטס, זה הספיק רק לשוויון 19 בסוף הרבע הראשון. שחקניו של קטש קצרו את הפירות ברבע השני והצליחו לברוח ליתרון 8, ותודה למארחים שפשוט לא הפסיקו לאבד כדורים ואת הריכוז. אבל אותו סיפור חזר על עצמו: האורחים לא השכילו לנצל את זה ליתרון משמעותי, כי גם הם לא שמרו מספיק טוב על הכדור וירדו למחצית ביתרון נקודה בלבד, 35:36.
המשחק המנומנם משהו התעורר לתחייה במחצית השנייה, אבל ירושלים חזרה לסורה עם איבוד אחר איבוד. זה לא מנע ממנה לרדת בסוף הרבע ביתרון 2, והפעם תודה לאורחים שפשוט לא הצליחו לתרגם את הפוזשנים שניתנו להם במתנה לנקודות.
ואיזו דרמה בסיום. הלייאפ של טיי מקי נפסל על חודה של מאית השנייה אחרי שהשופטים הלכו לטלוויזיה, אבל גם בהילוך החוזר לא היה אפשר לקבוע את חוקיות הסל בצורה חד־משמעית.
הסיום היה סימבולי כל כך עבור קטש: מי שאיבד את הכדור המכריע היה דיז'ון תומפסון, אותו שחקן בדיוק שרבים טוענים כי פגע אנושות במרקם הקבוצתי של האדומים.
"לא היה לי ספק שהפועל ת"א תבוא להילחם", אמר דני פרנקו בסיום, "הייתי פחות שקט היום מאשר לפני תחילת הסידרה. אף אחד מאיתנו לא חשב שהסידרה תסתיים 0:3".
המאמן המפסיד עודד קטש לקח אחריות על עונה מאכזבת של קבוצתו: "אני אחראי לכל מה שקורה על המגרש והעונה הסתיימה בצורה סמלית - היה חסר עוד ריכוז, עוד כדור, עוד ריבאונד. יכולנו להוציא יותר. אין לי תשובה מספקת לחוסר היכולת שלנו לנצח משחקים צמודים. העונה הסתיימה בצורה מאכזבת".
2. אם להיפרד מהאולם, אז ברבע אחרון גדול שכזה (8:26), שמייצג כל כך את הדנ"א של חולון שבנוי על כדורסל באקסטזה. אם זו לא הפרידה, אז היתה כאן החלטה גאונית - גם נפרדו מהאולם וגם יבואו למשחק החמישי (אולי באולם החדש) בלי צרמוניות מיותרות. אחרי שמכבי וירושלים גמרו בסוויפ, קיבלנו עוד סידרה שלא תיגמר על האפס. קבוצה אחת באה יחסית נינוחה ביתרון 0:2, קבוצה שנייה תעשה הכל כדי שזה לא ייגמר, בטח לא אצלה בבית, בטח לא בערב כזה. עכשיו הלחץ על ראשל"צ - אם היא לא תגמור את זה מחרתיים אצלה בבית, היא תצא לעוד "חוויה" באולם הפחים. דאוסן "נרגע" (קלע "רק" 17) אחרי שתי הצגות מפלצתיות, החזרה של סוואן לא ממש עזרה וחולון ניצחה לראשונה העונה את ראשל"צ אחרי חמישה משחקים מתסכלים. סיפור המשחק: מגווייר, ששילש כמעט את ממוצע הנקודות שלו בסידרה, הרוש שעלה על "רגל אחת" ובאוורס שהגיע לכאן במקרה (להזכירכם, אחרי הפציעה של טוני קרוקר אחרי תום מועד ההעברות, נזכרו בחולון שהזר ששוחרר בתחילת העונה עדיין רשום בקבוצה).
3. אחרי האש בארינה ובחולון, באילת היה הרבה יותר רגוע (איך האולם לא מלא בפלייאוף?) והרבה פחות מלהיב. זאת למרות שקיבלנו את המשחק הכי צמוד, בסידרה בה אף קבוצה לא מצליחה לנצח בחוץ. אל תשכחו שלמנצחת מחכה מכבי ת"א, שנחה בלי סוף, ואילו הסידרה עשויה להגיע לחמישה משחקים. האקס פקטור של אילת - ברקוביץ' (28 דקות) במשחקו הטוב העונה (קרדיט גדול משיבק בעוד ניסים קיבל רק 13 דקות). החיסרון של חיפה (ששיחקה ללא גרייבס הפצוע) - יבזורי באחד ממשחקיו הגרועים העונה (2 מ־12 מהשדה, 1 מ־8 לשלוש).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו