אריאל רוניס ממרשם האוכלוסין התאבד לאחר שאזרחית האשימה אותו בפייסבוק כי היפלה אותה לרע מטעמים גזעניים במהלך עבודתו (אזרחית המוכרת לי שנים רבות נכחה במקום והאזינה לדו־שיח הנרגז, וטענה כי לא היה בו שמץ של גזענות). אבל רוניס לא עמד במבול של 6,000 מגיבים באינטרנט, שהכפישו אותו כגזען נתעב, וברגישותו כי רבה שם קץ לחייו. הדעת נותנת כי האירוע המכאיב היה רק הקש ששבר את גב הגמל של מי ששירת בשב"כ ועסק רבות בעבודת שיקום סוציאלית. משהו באישיותו של רוניס הבודד דחף אותו למעשה הנורא. מה עיקר ומה טפל?
סף רגישות נמוך
תעלומות כאלה מתרחשות מדי פעם. לפני 58 שנים, בעוד דוד בן־גוריון מאושפז פצוע לאחר ניסיון התנקשות בו, התאבד מזכירו הצבאי נחמיה ארגוב. הוא דרס רוכב אופניים ולא יכול היה להתגבר על רגשי האשם, ונפטר מן העולם בהורישו את רכושו למשפחת הנפגע. גם סוגיה זאת לא באה מעולם על פתרונה המלא, אף שהציעו לה הסברים.
הפסיכולוגיה יודעת שיש הנוטים לעשות כן בהיותם בעלי כבוד עצמי שנתפסו בקלקלתם, או מי שלחץ נפשי בינוני מכריע אותם עד כדי נכונות לאובדן חייהם. לפיכך אפשר להניח כי סף הרגישות של רוניס היה נמוך, ו־6,000 תגובות הניתנות למחיקה במחי אצבע פגשו בו בהיותו לחוץ וגרמו לו בערעורו הנפשי לירות בעצמו. האם היתה הטרגדיה נמנעת אילו הוזמן לארוחת חג אצל שכנו, כפי שאחד קונן בפומבי? לא נדע לעולם.
במובנים מסוימים המוות הזה הוא בלתי נמנע, כשמדובר באנשים שאי אפשר לאתר מראש את מידת פגיעותם וחשיפתם לצעד הנואש הזה. סביר להניח כי אילו נמצא מי שרוניס יכול להניח את ראשו על כתפו ולפתוח את סגור ליבו לפניו, לא היה לוחץ על ההדק. אך זה לא אירע, ואי אפשר לגרום לכך בצפי מראש.
אין מרפא סדור. בוודאי לא בעידן שבו כל אזרח הוא עורך עיתון משל עצמו ויכול להביע בכל אמצעי האינטרנט כל אשר עם ליבו, על דעותיו היותר פרועות והפחות מרוסנות. לכל היותר, אפשר לבקש מהמביעים את דעתם לנהוג ריסון. הדילמה אינה פתירה.
• • •
גם מקלדת יכולה להרוג
מנהל במשרד הפנים התאבד לאחר שהואשם בפייסבוק בגזענות - והאישום קיבל אלפי שיתופים • לפני מותו כתב: "הפכתי לשם נרדף לגזענות" • מפרסמת הפוסט המאשים, אזרחית ממוצא אפרו־אמריקני, הסירה אותו
על אנשים שמבלים שעות רבות ברשת החברתית אומרים לעתים שהם "חיים בפייסבוק", אבל מתברר שבפייסבוק אפשר לא רק לחיות אלא גם למות.
אריאל רוניס, מנהל ברשות האוכלוסין, התאבד בשבת בלילה לאחר - שלדבריו, לאחר פוסט בפייסבוק שפירסמה אישה ממוצא אפרו־אמריקני שבו האשימה אותו בגזענות. אבל נראה שלא פחות מהאישום, נפגע רוניס מה"שיימינג" - הטחת אשמה פומבית - משום שהפוסט זכה ליותר מ־6,000 שיתופים.
"איני מאשים אותם", כתב רוניס (47) בדף הפייסבוק שלו, במה שהתברר כפוסט פרידה, "גם אני הייתי מזדעזע למראה פוסט כזה... חבריי ומשפחתי תמכו. היה ברור לכולם שהגברת טעתה בבחירת המטרה. אך מכריי הם מעטים לעומת אלה שאינם מכירים ומיהרו לשפוט. שמי, שאותו עמלתי לבנות במשך שנים, הוא עתה שם נרדף לתואר הקשה ביותר שניתן היה לחשוב עליו בהקשר אליי - גזענות". את הפוסט סיים במילים: "היו שלום!!"
הכל התחיל בסטטוס שהעלתה אזרחית ממוצא אפרו־אמריקני ובו כתבה כי "לא טוב להיות אמא שחורה במשרד הפנים". בסטטוס כתבה כי הגיעה ללשכת רישום האוכלוסין בתל אביב כדי להוציא דרכון לבנה, אך לא קיבלה שירות בתור המקוצר המיועד לאמהות. לדבריה, אמהות אחרות - "כולן ישראליות צחורות", כלשונה - קיבלו שירות בתור המקוצר. לדבריה, "מסתבר שהמנהל, מר אריאל רוניס, היה במקום... סיפרתי לו בדיוק מה שקרה. וכי אני מרגישה כי הופליתי בגלל צבע העור שלי... הוא אמר לי שאם אני מתלוננת על אפליה, אז ש'אעוף לו מהפנים'. כל זה קרה לפני עשרות אנשים". הפוסט הגיע גם לרוניס עצמו - איש שב"כ לשעבר, שעסק בין השאר בשיקום בישראל של סייעני השירות ולשילובם בחברה. "לפני כשנה הקמתי עם חברים טובים, מכל הדתות, גוף שקרא לשוויון בין כלל אזרחי המדינה", כתב רוניס בדף הפייסבוק שלו, "והנה אותה גברת מאשימה אותי בגזענות. אמרתי לה שעד כאן. איני מוכן שתלך בכיוון הזה. לא אצלי בלשכה. יש תור לאמהות עם ילדים קטנים ועליה לעמוד בתור מקוצר זה ככל יתר האמהות. לא כל דבר שאינו ניתן לך כמבוקשך הוא גזענות. לא עזר דבר, והגברת המשיכה לצעוק כי מדובר בגזענות. מאותו רגע החל הליך שראוי להילמד בכל בית ספר לתקשורת. לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מפניות הציבור במשרד. לאחר כמה שעות הופיע פוסט מסוגנן ופסטיבל תקשורתי שלם. לא עברו יומיים ולפוסט מעל 6,000 שיתופים, כל אחד מהם חץ מחודד שננעץ בבשרי".
אלפי שיתופים - וירייה
השלב הבא בדרמה הזאת היה בירייה אחת שנשמעה היטב ברחוב הבנים בהוד השרון. "שמעתי ירייה, אך לא היה נראה לי הגיוני", סיפר אריה אלימלך, שכנו של רוניס. את שכנו תיאר כ"אדם שקט ומופנם, שתמיד היה אומר שלום". מטבע הדברים, בסביבתו של רוניס קיבלו את התאבדותו בהלם. "אני לא כועס על המתלוננת", אמר אביו, אליעזר, "אני כועס על 6,000 הגולשים חסרי המצפון שלא בדקו אמיתות דברים לפני שמוציאים תגובות מלאות ארס". גם ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, כתב סטטוס בפייסבוק: "זו העת לחשוב על סובלנות ועל חמלה ועל איך אנחנו נעשים יותר בני אדם ויותר רגישים, סובלניים ומלאי חמלה לזולתנו - בדיוק כפי שאריאל רוניס ז"ל היה בחייו".
מערוץ 10, שבו התראיינה המתלוננת לתוכנית של רפי רשף, נמסר: "השיחה בתוכנית עם כותבת הפוסט נערכה לפי כל הכללים העיתונאיים - פנינו מבעוד מועד, עוד לפני השידור אל משרד הפנים וביקשנו את תגובתם כמקובל, וזו שודרה במלואה בתוכנית. דאגנו שבשידור לא יוזכר שמו המלא של מנהל לשכת האוכלוסין". ואילו האזרחית שעומדת בלב הסערה כתבה בפייסבוק שלה: "אני מצטערת על אובדן החיים, לו הייתי יכולה הייתי שותקת גם הפעם". היא הסירה את הפוסט שהקים את המהומה.
• • •
לפניה לער"ן - עזרה ראשונה נפשית - בטלפון: 1201.
לפניה לסה"ר - סיוע והקשבה ברשת - www.sahar.org.il
נצחיה יעקב, דניאל רוט, לילך שובל ומאיה כהןהשקר של הפלשתינים על ירושליםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו