שלמה ומיכאל אבס // "לא ילדים פוחדים, אלא הורים מפוחדים". שלמה (מימין) ומיכאל אבס

מעשה באב ובנו

שלמה אבס, מבכירי סופרי הילדים שכתב כ־170 ספרים, הוא גם אב גאה: בנו, מיכאל, כתב כבר כמה ספרי ילדים מצליחים • בראיון משותף מספרים השניים מה רע בז'אנר הפנטזיה, ולמה עדיף "סוף טוב" במעשייה, ולא משנה מה החיים אומרים

כשאני נפרדת משלמה וממיכאל אבס, אני מעדכנת אותם שכשאגש לכתוב, אצטרך לקצר מעט מהשיחה שלנו. "שייקספיר אמר כי הקיצור הוא נפש החוכמה", אומר לי מיכאל. "לא, הוא אמר שהקיצור הוא אבי החוכמה", מתקן אביו שלמה. "טוב, אני קראתי את התרגום של שלונסקי", עונה לו אבס הצעיר. "אם כך זה ברור", מסיים האב, "שכן שלונסקי תירגם מאנגלית לרוסית ואז לעברית".

והנה לכם הצצה קטנה לדינמיקה המרתקת שבין שלמה אבס, אחד מבכירי סופרי הילדים בארץ (67), לבין בנו מיכאל (32), שהחליט ללכת בדרך אביו ולפצוח בקריירה ספרותית, שמקורה באהבה עמוקה לחידות, למעשיות ולאגדות עממיות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

השניים חסידים של הסוגה בת אלפי השנים; הם משוחחים - ומתווכחים - בענייני פילוסופיה וחדים זה לזה חידות מרחבי העולם. "תמיד אהבתי לקרוא, אבל רק לפני השינה", מספר מיכאל, נשוי ואב לארבעה, "בטיול בר מצווה עם אבא נתקלתי בספר חידות ישן והוקסמתי מייד. תמיד עבדתי בירידי שבוע הספר, הסתפקתי בשטר גולדה של 10 שקלים רק כדי להיות ליד ספרים". ביריד שבוע הספר הקרוב יוכל כבר מיכאל לחתום על עותקים מספריו לצד אביו. את ספרו הראשון, "אולימפיאדת החידות", הוציא לפני חמש שנים, ולאחר מכן את "מסביב לעולם בשמונים חידות" ואת סידרת הבלשים הצעירים "משחקי בילוש" (מודן), שזוכה להצלחה ולקהל נלהב. 

לא רק שהשניים נשבעים שלא קיימת ביניהם קנאת סופרים, הם אף הוציאו כמה ספרים יחד. "מיכאל הוא איש של מילה כמוני", אומר שלמה, "אני סומך עליו כי הוא חולק איתי אהבה משותפת. אני שמח שיש לי יורש". עם זאת, הוא מציין שהיה שמח לקחת ממיכאל את ה"קירבה העמוקה לעולם של ילדים, שקשורה להצלחה המהירה שלו".

השנה נבחרו ספריהם של האבסים להשתתף במצעד הספרים השנתי של משרד החינוך - "יונתן והדלעת הענקית" של מיכאל ו"חתול לבן חתול שחור" הוותיק של שלמה (יצאו במודן ובעגור). מדובר בפעם ראשונה שאב ובן נמצאים ברשימה המכובדת. 

לשאלה אם הם לא מרגישים שז'אנר מעשיות העם ירד מגדולתו, ושאת מקום האגדות תפסו סדרות הפנטזיה שמגובות במערך יחצ"ני אגרסיבי, הם עונים חד־משמעית בשלילה. "למעשיות יש חשיבות מכרעת לאנושות", אומר מיכאל. "אמנם בסידרת 'משחקי בילוש' מדובר בהרפתקאות, אך ז'אנר התעלומה שואב אף הוא מספרות העם. הפנטזיות הן טרנד, לא ערך ספרותי. אני רואה ילדים קוראים ספרים בני מאות עמודים, בעוד מה שהם זקוקים לו, לדעתי, זאת יצירה תמציתית בעלת פרקים, שבסוף כל פרק נפתרת תעלומה, הסדר מושב לכנו, והילד הולך לישון עם תחושת קתרזיס".

שלמה: "המעשיות עמדו במבחן הזמן והעם. בשנות ה־70, כשהתחלתי, התחום לא היה קיים בכלל. אני חושב שילדים בוגרים שקוראים פנטזיות למיניהן, פשוט לא גדלו על אגדות ומעשיות". 

יש דווקא פנטזיות שעוסקות בנושאים רלוונטיים לבני נוער.

שלמה: "יכול מאוד להיות, אני לא מעלעל בספרים האלה".

להשיג אושר במאמץ

לשלמה אבס, שכתב כ־170 ספרים בשלל ז'אנרים (השבוע ראה אור "אגדת אהבה", מעשייה עממית ממרוקו לגיל ראשית קריאה), יש משנה מסודרת ומלאת להט נגד הספרות המגוננת ("מה שוולט דיסני עשה לאגדות העממיות זה פשע"), שדוגלת בריכוך תכנים אלימים, שעלולים להזיק לנפשותיהם הרכות של הילדים. 

אבס האב מכליל את רוב ספרות הילדים והנוער שנכתבת היום בישראל כשלילית. "אני לא מכיר ילדים שפוחדים, אלא הורים מפוחדים", הוא מקדים, "אלה הורים שמעניקים לילד ספרות מרוככת עם פרפרים, ומשדרים לו שהחרדות ששוכנות אצלו בלא־מודע הן לא לגיטימות. המעשייה, לעומת זאת, מחברת את הילד ללא־מודע. 

"לכל מעשי הזוועה לכאורה באגדות האחים גרים קודמת ידיעה. ברגע שיש ידיעה, היא עוזרת לילד להבין שלרע אין באמת השפעה יותר - והפחדים שלו שוככים. הסוף הטוב של המעשיות תורם מאוד - זאת התמודדות ראויה עם פחדים של ילדים".

יש בעייתיות בגירסת הסוף הטוב; בחיים הסוף לא תמיד טוב.

שלמה: "מושג ה'לחיות באושר' הובן לא נכון. החיים אכן לא פשוטים וההתבגרות הנפשית לעיתים מייסרת, אבל האושר במעשייה מושג במאמץ.  הגיבור לא נהיה סתם מאושר, אלא בזכות זה שהוא מסוגל לאהוב. יש מסר יותר טוב מזה?"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...