להנציח את הבן

ב־20 ביולי 2014 נפל לוחם גולני, סמ"ר עוז מנדלוביץ', בפעילות בסג'עייה במהלך מבצע צוק איתן. בן 21 היה במותו. הותיר אחריו אחות בת 17 ואח בן 14.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

פחות מתשעה חודשים עברו מאז נפילתו בקרב, ומשפחתו, המתגוררת בגוש משגב שבגליל, מקפידה להנציח אותו ואת פועלו במגוון פעילויות. בין הפעילויות שעושים להנצחתו של עוז: אליפות ארצית במשחקי חשיבה, מירוץ שדה, הענקת מלגות לחיילים ועוד. 

סיפורו של עוז וסיפורה של ההנצחה המשפחתית הם חלק מ"אחד חסר" - סידרת סרטים על מורשתם של הנופלים ועל מפעלי ההנצחה שהפכו למרכז החיים של יקיריהם. הסרטים ישודרו בטלוויזיה החינוכית ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: מחר ב־21:00 (ערוץ 23) ומחרתיים ב־14:15 (ערוץ 2).  

עוז מנדלוביץ' ז"ל

"עוז היה לוחם בגולני, מאגיסט קשוח וספורטאי מצטיין", מספר אביו עופר מנדלוביץ' (51). "הוא נפל בלילה שבין 19 ל־20 ביולי, לילה שבו נהרגו 13 לוחמי גולני באירועים שונים. הוא נפל בקרב פנים מול פנים עם מחבלים בתוך בית. חטף צרור". 

עוז נולד בקיבוץ יקום, וכשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לגוש משגב שבגליל. הוא ניגן בכינור ועד כיתה י' חשב ללכת לתזמורת צה"ל, אבל אז עשה סוויץ' והחליט ללכת לקרבי. ככה הוא מצא את עצמו בגולני. 

"עוז היה מאוד אמביציונר", מספר אביו. "בכיתה ד' הוא ראה את נבחרת משחקי החשיבה שהיתה שנה מעליו זוכה, והחליט שהוא רוצה להיות אלוף במשחקי חשיבה. ואכן, בכיתות ה' ו־ו' הוא באמת היה אלוף הארץ במשחקי חשיבה שהתקיימו במכון ויצמן. ככנר הוא התחיל יחסית מאוחר, בכיתה ד', ולכן החליט שהוא מתאמן שלוש שעות ביום ודבק במשימתו לסגור פערים אל מול אלה שהתחילו בגיל 6. עם הדבקות הזאת הוא בחר להגיע ליחידה קרבית ולתת את כל מה שהיה יכול". 

לדברי האב, "עוז ינק גולני בבית. גם אני איש גולני, בוגר סיירת, עשיתי איתו את כל מסע הכומתה והענקתי לו את הכומתה בסוף. יומיים אחרי שעוז נהרג פניתי לעמוס אטינגר בבקשה שיוסיף בית להמנון 'גולני שלי', חשבתי שהקרב בסג'עייה היה לא פחות סמלי מהקרב במוצב החרמון שמתואר בשיר. כנראה הצלחתי לרגש אותו, כי הוא הוסיף עוד בית ויהורם גאון הקליט את זה. 

"עכשיו אני עושה סרט בעקבות 'גולני שלי'. לקחתי את בתי השיר ויצאתי לצלם לוחמים ואחים שכולים מהקרבות שמוזכרים בשיר. נפגשתי עם אחים שכולים והבנתי שהזמן לא מקהה את הכאב". 

"הכינור שלו ימשיך לנגן"

מתברר שהתחושה הרעה ליוותה את עופר עוד בטרם נקשו הקצינים על דלת ביתו עם הבשורה המרה. "שבוע לפני שעוז נהרג הוא היה בשטח הכינוס בגבול הרצועה. היתה תקופה של המתנה והשאלה שריחפה מעל היתה אם כן ייכנסו או לא. בשיחות איתו הרגשתי שהוא מוטרד מהעניין הזה, אם נכנסים פנימה. החלטתי לעשות מעשה ועליתי על רכבת לאשקלון ומשם נסעתי בטרמפ לנתיבות. משם הלכתי ברגל ארבע שעות עד שהגעתי לשטחי הכינוס. יש לי תמונה מהמפגש הזה איתו. הפעם האחרונה שראיתי אותו".

את הרגע שבו התבשר על מות בנו האהוב הוא זוכר היטב. "התעוררתי ב־7:00 בבוקר, הלכתי לשחות, ולאורך כל השחייה היו לי מחשבות מאוד רעות. ממש כעסתי על עצמי שאני חושב דברים רעים כאלה. חזרתי הביתה, פתחתי טלוויזיה ובחלק התחתון של המסך רץ סטריפ: מח"ט גולני נפצע, קרבות קשים בסג'עייה. אני יודע שכשאומרים 'קרבות קשים' זה אומר הרוגים. למחרת הייתי אמור לצאת לנופש ומייד התקשרתי לבטל אותו. 

"בשעה 10:00 דפקו בדלת. פתחתי, ראיתי אותם ומייד סגרתי. צעקתי 'למה הרעלתי אותו?' אחר כך פתחתי שוב את הדלת ושאלתי 'הרוג או פצוע?' 

מאז מנסה המשפחה להנציח את עוז. "בחרנו בהנצחה חיה, לא בהקמת אנדרטה", מספר האב. "בכל שנה ביום הולדתו, 23 במארס, נקיים מירוץ שדה 'רצים בשביל עוז'. הוא מאוד אהב לרוץ ביער שגב. ואולימפיאדת משחקי החשיבה תהיה על שמו ולזכרו. אנחנו עושים טיול לאור ירח בקיץ, מביתו באבטליון לכנרת, והכינור של עוז ימשיך לנגן בכל קיץ בקורס של 'קשת איילון', המרכז למוסיקה בקיבוץ איילון. בכל קיץ כנר ישראלי ינגן יצירה בכינור שלו.

"כמו כן, הקמנו עמותה שנקראת 'נעלה בעוז - גולני שלי'. נדרתי נדר שככל שאוכל פיזית, אטפס עם כל פלוגת גולני שמסיימת מסלול את מעלה גולני, ובכל עלייה כזאת, בסמוך למוצב החרמון, אעשה טקס קצר שבו אעניק מלגת לימודים בסך 12 אלף שקלים לחייל מצטיין של הפלוגה. כבר עשינו את זה פעמיים". 

לדברי עופר מנדלוביץ', "העשייה שקשורה בהנצחה לא משכיחה את הכאב אבל מאפשרת לחשוב על דברים אחרים, לא נותנת לשקוע. ברגע שאפסיק לעשות - אני אשקע. אני מפחד מהיום הזה שבו אשקע ולכן אני עסוק בעשייה. אני רוצה לעשות, שאנשים יבואו וישמחו. עוז היה ליצן גדול, החבר'ה שלו מספרים שהוא זה שהעלה את המורל. אני יודע שאם הוא היה יכול לומר משהו הוא היה אומר לי 'אבא, באימאש'ך, רד מהכאב, תמשיכו לחיות'. מהרגע שעוז נהרג פעלתי כרובוט. אני מקפיד כל הזמן לעשות משהו. אני קצת חושש מהרגע שאעצור ויהיה לי זמן עם עצמי. אני יודע שהרגע הזה עוד יגיע". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו