שרה קיין היתה מחזאית בריטית שסבלה מדיכאון קליני עמוק, שהביא בסופו של דבר להתאבדותה בגיל 28. זה קרה ב־1999. על אף הגיל הצעיר שבו התאבדה, קיין הספיקה לכתוב חמישה מחזות ולביים מחזות נוספים, לעורר ויכוחים רבים בקרב המבקרים והקהל ולהפוך לאחת המחזאיות העכשוויות הנחשבות והמדוברות באירופה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
למרות זאת, עד כה לא עלה בארץ אף אחד ממחזותיה. אולי משום שהיא עוסקת רבות בבעיות נפשיות, בדיכאון ובפסיכוזה - חומרים שלא קל לעכל אותם. בתיאטרון חיפה החליטו לעשות מעשה ולהעלות את המחזה האחרון שכתבה קיין: "4.48 פסיכוזה". את המחזה היא כתבה בחודשי חייה האחרונים, כשהיא מאושפזת תדיר במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים.
בהצגה, שעולה היום, משחקים לירון בן שלוש וישי גולן, והיא מעין יומן וידויים מקוטע ובו רשמים, מחשבות, רסיסי דיאלוג וזיכרונות, שמבטאים את נפשה הסובלת והמסוכסכת של הדמות. הבמאי הוא עמיר קליגר.
"זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים", אומר גולן, "זה מחזה ייחודי ומאתגר ללא דמויות או אתר התרחשות, בעל אופי מקוטע, שלא מספר סיפור במובן המקובל אלא מגלם תהליך של תודעה שמתפרקת. ההבדל בין זה לבין הצגות שאולי מציגות אנשים עם בעיות נפשיות, זה שבהצגות אחרות יש התבוננות עליהם, ופה יש ניסיון לגלם במילים את חוויית הפסיכוזה. השאיפה היא שהצופה יישאב פנימה לתוך החוויה הזאת. יש פה מסע של אישה שמתחיל במצב נפשי קשה, מתפתח לאירועים פסיכוטיים, ומולה יש דמויות מטפלות שמנסות להתמודד עם המצב ולהכיל אותה. אני מגלם את הדמויות האלה. העובדה שתיאטרון חיפה החליט להעלות את המחזה הזה היא מעשה מדהים ופורץ דרך בתיאטרון הישראלי".
גולן (41) שיחק בכמעט כל תיאטרון אפשרי בארץ (הבימה, בית ליסין, הקאמרי) ואתם בוודאי מכירים אותו מתפקידיו בסדרות כגון "טירונות", ובעיקר "חטופים".
"זו הפעם הראשונה שלי בתיאטרון חיפה", הוא אומר, "ואני גאה בצורה כבירה על ההזדמנות להיות חלק מההצגה הזאת. נהייתי שחקן כי לימדו אותי שבתיאטרון טוב אתה נכנס אדם אחד ויוצא אדם אחר, ובהצגה הזאת יש את הפוטנציאל להיכנס ולצאת בצורה אחרת, לעבור חוויה מטלטלת, אבל פיוטית ואסתטית, בשאיפה שתיצרב בנשמה".
אתה לא חושש שהקהל יתקשה לעכל הצגה כזאת?
"יש מקום בתיאטרון לאמנות לא אסקפיסטית שיש בה מידה של תובענות מהצופה, אבל באותה מידה זו חוויה מתגמלת הרבה יותר. אני ממש לא חושש שהקבל לא יבין, אני חושש שהוא יבין יותר מדי. ללא ספק הצופה צריך להסכים לעבור פה חוויה מרחיבת תודעה. בעיניי זה אחד התפקידים של תיאטרון, להיות מראה עבור הקהל שלו, לחשוף את העצבים הרגישים, לשקף דברים בצורה כזו שלא התבוננת עליהם קודם. הטקסט של קיין הוא הטקסט הכי כן שאני נתקלתי בו מעולם, וברור שהכנות הזאת והעומק הזה, שנוגעים בכל אחד ואחד מאיתנו, לא יהיו קלים לחלק גדול מהצופים. יכול להיות שחלק מהאנשים מעדיפים לא לראות את זה, לא להתבונן על עצמם בצורה כל כך עמוקה וכנה וישירה".
אילו עוד פרויקטים יש לך על הפרק?
"סיימתי עכשיו לצלם סידרה חדשה ל'קשת' בשם 'שקופים', שביים עודד רסקין. אני לא יכול להגיד עליה הרבה, רק שמדובר בדרמת מתח עם המון אקשן, סידרה מפוצצת חושים שאני בטוח שתהיה טובה. חוץ מזה, אני ממשיך לצלם את תוכניות האוכל שלי ברחבי העולם 'Street Food Around The World' שמשודרות בנשיונל ג'יאוגרפיק, אבל בחודשים האחרונים הקדשתי את כל זמני להצגה הזאת".