רק בישראל

ישראלים אוהבים את האוכל המקומי והריהוט הישראלי, אולם תחומים רבים בייצור הכחול־לבן הפכו עם השנים לנדירים ביותר. כמעט שאי אפשר למצוא אופנה המיוצרת בארץ ואיננו נתקלים בבגדים, בנעליים, בתיקים, בצעצועים, בשעונים או בדגלים שיוצרו בישראל. עם זאת, העסקים הקטנים שמייצרים כחול־לבן מתעקשים שמדובר במטרה חשובה, ושהם פועלים מתוך פטריוטיות ותחושת שליחות. ממעצבי אופנה ועד יצרני משחקים, היצרנים הישראלים לא חוששים לעמוד בפני אתגר. 

דורין פרנקפורט, מעצבת אופנה

"גאווה לפרנס עשרות בתי אב". דורין פרנקפורט  //  צילום: מאיר פרטוש

פרנקפורט הקימה מתפרה במשרדיה בדרום ת"א, שם עובדות תופרות שעמלות על פריטי הקולקציה הנמכרים בכל סניפי הרשת. לדברי פרנקפורט, "מבחינתי ייצור בארץ והקמת מתפרה ישראלית זו אג'נדה ודרך חיים. עיצוב מקומי מאפשר בגדים ייחודיים בסדרות קטנות באיכות טובה, שמתאימים לסגנון החיים המקומי. מלבד זאת, מרגיט שותפתי ואני גאות במפעל הקטן שלנו וזו גאווה לפרנס עשרות בתי אב". 

מיכל נגרין, מעצבת תכשיטים

"לעשות מה שאני אוהבת כאן ולא במקום אחר - זו אידיאולוגיה". מיכל נגרין במפעל הייצור בבת ים  //  צילום: קוקו

נגרין מעצבת ומייצרת את כל תכשיטיה בבת ים ומעסיקה 250 עובדים, ומספרת כי "אני חיה כאן ואוהבת לעשות את מה שאני אוהבת כאן ולא במקום אחר - זו בהחלט אידיאולוגיה". לדבריה, "אנחנו לא עובדים בפס ייצור אלא כנגד הזמנות והכי נוח לנו להיערך בארץ". לנגרין כ־70 חנויות בארץ ובחו"ל, בין השאר בארה"ב, ביפן ובסין. "היו מקרים בחו"ל שנכנסו אנשים לקנות כמה פריטים ולא קנו ברגע ששמעו שזה מישראל. על כל תווית של בגד או תכשיט כתוב שזה מיוצר בישראל ואנחנו גאים בזה, אך יש רגעים שבהם מנסים קצת להצניע".

אורי להבי, מנכ"ל ומנהל קריאטיבי של רשת דניאלה להבי: תיקים ונעליים

רשת דניאלה להבי הוקמה על ידי המעצבת דניאלה להבי ז"ל ומנוהלת היום על ידי בנה, אורי להבי. "ההחלטה לייצר בישראל היא שילוב של פטריוטיות ואידיאליזם. אמא שלי היתה מאוד ציונית", אומר להבי, "נוסף על כך, העסק הוקם כבוטיק. הקפדה על איכות ברמה כזו יכולה לדעתי להיעשות רק כשזה מתחת לאף שלך". 

הגר אלמביק, מעצבת ושותפה ברשת אלמביקה

רשת האופנה אלמביקה מונה 14 סניפים בישראל וכ־50 עובדים, ופריטיה נמכרים ב־10 מדינות בבוטיקים שונים, בין השאר באוסטרליה, בקנדה, בארה"ב ובאיטליה. לדברי אלמביק, "התהליך של הייצור בארץ כולל את כל התהליך: גזירה, תפירה, דיגום. על כל התוויות שלנו בחו"ל אנחנו כותבים מיוצר בישראל וזו גאווה גדולה". אלמביק מסבירה כי "מבחינת המותגים הבינלאומיים המוצעים בארץ זה לא בר תחרות, כי אנחנו שייכים לקטגוריה של מעצבים ואלה לא פריטים זולים. הם לא נמדדים במחיר אלא בסגנון שהקהל מחפש". 

עמי בר נהור, הבעלים 

של נעלי ביוטיפיל 

המפעל של נעלי ביוטיפיל ממוקם בראשון לציון, והמותג נמכר ב־1,000 חנויות ברחבי העולם. נוסף על כך, יש לחברה 11 חנויות בסינגפור, בסידני ובמלבורן ושש בישראל. "באופן טבעי כל אחד שואל למה לא עושים בסין", מסביר בר נהור, "אני תמיד עונה: 'את פרארי מייצרים באיטליה'". עוד אומר בר נהור כי "אנחנו עומדים על זה שעל כל הקופסה יהיה כתוב מיוצר בישראל באנגלית. זה לא פשוט, למשל באוקלהומה פלשתיני ראה שזה כתוב על הקופסה והוא החליט לא לקנות. לאחר מכן הוספנו את הכיתוב גם על הספידות. אני גאה בזה שאני מייצר בישראל". 

שמואל דונרשטיין, הבעלים של חברת רב־בריח

חברת רב־בריח מחזיקה בחמישה מפעלים באשקלון ואחד בכרמיאל ומשווקת ל־54 מדינות. "תפיסת העולם שלי היא שבישראל אפשר ליצור תעשייה מדהימה", אמר דונרשטיין, "כוח האדם בישראל הוא כוח מדהים שאם מנהלים אותו ומפתחים אסטרטגיה אפשר לכבוש את העולם". לדורנשטיין תפיסת עולם ברורה: "אני מאמין שהסיבה העיקרית שתחזיק את הדור הצעיר בארץ היא בזכות כך שנייצר תעשייה עם מקומות עבודה במשכורת ראויה ואיכות חיים שתשאיר את המהנדסים הצעירים בארץ".

ראובן גרף, הבעלים של מפעל המשחקים אורדע 

"ההחלטה להפעיל מפעל בארץ היא ציונית, אבל עלולה להשתנות". מפעל המשחקים אורדע  //  צילום: אייל מרגולין - ג׳יני

מפעל המשחקים אורדע בקיבוץ מלכיה מעסיק היום 100 עובדים. 35% מהייצור של המפעל משווקים בעולם. לדברי גרף, "קיבלנו הצעות ממלטה להעביר את המפעל לשם ועוד הצעות מפתות כאלה ואחרות, אבל אנחנו בינתיים נשארים בקיבוץ. ההחלטה להפעיל מפעל בארץ היא ציונית אבל היא יכולה להשתנות, אם כי לא בטווח הקרוב, אלא אם כן יהיו שינויים גדולים כמו העלאות שכר מינימום בצורה מופרזת והוצאות אחרות". 

יהודה שריד, מנהל השיווק של חברת שעוני עדי

מפעל שעוני עדי הוא בבעלות קיבוץ קבוצת יזנה, והוא כולל 40 עובדים. "היום כל בוגר קורס טיס מקבל שעון שלנו דרך הצבא ואנחנו גאים על כך", מספר שריד, "אנחנו מייצאים שעונים ממותגים עם יודאיקה, עם אותיות ולוגואים של 'שמע ישראל' ו'שיר השירים' ואנחנו מוכרים באירופה ובארה"ב לקהילה היהודית".

המזרח קורץ לשעוני עדי. "תמיד זה עובר בראש, אבל בינתיים אנחנו רוצים להציע תעסוקה לאנשים שלנו", אומר שריד.

עופר איתני, יו"ר ובעלים של חברת כרמל

המפעל של חברת כרמל, המייצרת שטיחים ודשא סינתטי, ממוקם באזור התעשייה של קציר והוא מעסיק 100 עובדים. 80% מתפוקת המפעל הולכים לייצוא. "מדובר בעסק של דור שלישי בארץ", מספר איתני ומוסיף: "להישאר תעשיין במדינת ישראל זה שילוב של עקשנות עם ציונות ונאיביות". המחשבה להעביר את הייצור למקום זול יותר ובתנאי ייצור קלים יותר נמצאת על השולחן: "אנחנו יכולים להעביר למקום עם תנאים קלים ויותר זולים. קיבלנו הצעה ממושל המדינה בג'ורג'יה אטלנטה בארה"ב להעביר את המפעל קרוב לשווקי היעד. אנחנו בבדיקת היתכנות שם, אבל נטיית העבודה היא לא לעשות את זה, גם ממניעים ציוניים".

ברוך מזרחי, הבעלים של חברת עידן כורסאות

"אנחנו היחידים בארץ שמייצרים כורסאות טלוויזיה. כל כורסאות הטלוויזיה מיוצרות במזרח הרחוק. המפעל שלנו מעסיק עשרה עובדים, וכן עוד עשרה עובדים בנגריות", מספר מזרחי, "הייחודיות שלנו היא שאנחנו מציעים התאמה אישית ללקוח".

עידן כיסאות לא עתידה לעבור לחו"ל בקרוב: "באו אלי עם הצעות לייצר ולעשות גם מפעלים בחו"ל בדגמים המיוחדים, ולא התפתיתי. רציתי להישאר בארץ כי רציתי את הנישה שלי".

אבי מרום, הבעלים של חברת מרום אפ.ג'י.פי המייצרת דגלים

בימים אלה עמלים במפעל, הממוקם בכפר סבא, על תפירת דגלים לרגל יום העצמאות. "ההחלטה לייצר דגלים בארץ היא אידיאולוגית", אומר מרום, "במזרח הרבה יותר זול לייצר". לדבריו, "כשאני מבקש מלשכת העבודה תופרים הם אומרים שזה מקצוע שפס מן העולם ושהם לא מאמינים שיצליחו לגייס. לדעתי עבודה מסוג זה צריכה להיות עבודה מועדפת, שהרי מה יותר סמלי מאשר חייל שמשתחרר ועובד בלייצר דגל שעליו הוא נלחם?"

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו