על סף מלחמה אזורית

קואליציה הצבאית הבין־ערבית בתימן אמנם עומדת בפני הישג ראשון מול איראן - אבל בטהרן רגועים ¬ החולשה ועצימת העיניים של ברק אובאמה מאפשרות לאיראנים להמשיך את תוכנית התפשטותם במזרח התיכון, בעזרת שלוחיהם ¬ גם התקרבות האייתוללות לפצצה גרעינית תשחק לטובתם ותכניס את ישראל למצוקה ¬ ובכל זאת, מחכים להתעוררות אמריקנית 

המזרח התיכון נכנס בימים אלה לסיטואציה שאותה אפשר להגדיר כאבסורד גדול, והכל בחסות ארה"ב. הסכם המסגרת שחתם המערב עם האייתוללות מוביל למעשה להתגרענותה הסופית של איראן, ברישיון האומות, ובאזורנו מתקשים לעכל את הבלתי נתפס - בשעה שאיראן ממשיכה להניע את גלגלי המלחמה וההתפשטות שלה במוקדי רצח שונים במזרח התיכון, כשבתימן היא עומדת מול כוחות הקואליציה הבין־ערבית, שיצאה למבצע "הסופה המכרעת", דובריה מודיעים כי הצליחו לכופף את המערב ובכיריה ממשיכים להצהיר על כוונתם להשמיד את ישראל.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

נראה שאיראן יכולה להרשות זאת לעצמה, מול חולשת איש הפיוס ברק אובאמה. בזכותו היא צוהלת - המדינות הערביות סביבה קרסו כמגדל קלפים, אבל היא שרדה. היא ומצרים, שכנראה היתה קורסת גם היא, לו נשיאה עבד אל־פתאח א־סיסי היה נכנע לאמברגו ולהתנכרות האמריקנית, כפי שקרה בזמנו לשאה הפרסי ולימים לחוסני מובארק.

למזלן של מדינות ערב, המותקפות עתה באגף התימני על ידי איראן, מישהו בממשל האמריקני התעורר לאחרונה, והוביל להתפוגגות המצור האמריקני על קהיר, הנאבקת על קיומה החברתי והכלכלי. שינוי זה איפשר לא־סיסי להשמיע את הקול הצלול וההחלטי יותר בקואליציה הבין־ערבית, בשעה שהתחייב לביטחון מדינות המפרץ כחלק מביטחונה של מצרים. הוא האפיל בכך על הודעת פקיסטן, כי זו תעמוד לימין סעודיה במשבר מול איראן. 

המשבר לא פשוט. פעלוליה של איראן יכלו להצחיק רבים, לולא היו לבדיחה הרוויה בדמם של אלפי חפים מפשע במזרח התיכון. האזור כאמור הפך לממלכת האבסורד, כשהמיליציה האיראנית אל־חשד אל־שעבי ("האיגוד העממי"), הכוללת לוחמים של "שומרי המהפכה", מכה בדאעש, בשיתוף הצבא העיראקי ובסיוע עקיף של ארה"ב. במקביל, כוחות איראניים, בעזרת שיעים עיראקים, טובחים באוכלוסייה הסונית בעיראק ושודדים אותה מרכושה, גם זאת תחת רישיון אמריקני. הם נעים עם תמונות "המורשד העליון", עלי חמינאי, ברחובות תיכרית "המשוחררת" וחוגגים בברוטליות.

גם בסוריה הזרוע האיראנית הארוכה מורגשת. הנשיא בשאר אל־אסד, בן טיפוחה של טהרן, ממשיך לטבוח באוכלוסייה האזרחית ובכוחות המורדים. מאז קריסת המחויבות של אובאמה להכות במשטר הסורי, אם יעשה שימוש בנשק כימי, אסד פוגע במתנגדיו עם גז כלורין, נהנה מהכישלון לפנות מארצו את החומרים הכימיים ורק מגביר את השימוש בהם. 

סיטואציה זו, המתרחשת תחת עיניים אמריקניות עצומות, מזכירה את ההבטחה האמריקנית בשנות ה־90, כי צפון קוריאה, שמילאה אז את תפקיד איראן כאיום גרעיני, תתפרק מפצצותיה. נוכח העובדה שהבטחה זו קרסה, מה צריכה ישראל להבין מהתקדימים (הרחוקים והקרובים) שלפנינו?

 

הציר המשותף

שחקן נוסף במגרש המשחקים המזרח־תיכוני הוא רוסיה, המסייעת צבאית לציר האיראני־סורי. שימור מעמדו של אסד הוא אינטרס רוסי, שבראשו נמל המים החמים לצי הרוסי בטרטוס. יד זו גם בתימן, שם לפתע הרוסים דורשים הפסקות אש סדורות בתימן, כמו גם "מסדרונות מעבר וחילוץ הומניים". הרוסים לוטשים עין למיצרי באב אל־מנדב, מעודדים מהישגי החות'ים, שלוחי איראן.

אצבע מאשימה ישירה מפנה שר החוץ התימני ריאד יאסין. לטענתו, רוסיה מבריחה במטוסיה "ההומניטריים", שנועדו לכאורה לחלץ את נתיניה מתימן, נשק לכוחות החות'ים. תא"ל מסעוד עסירי, דובר הקואליציה הצבאית של "הסופה המכרעת", מצטרף להאשמות ומתריע - רוסיה פועלת לטובת איראן בתימן, כמו בסוריה. ואכן טביעת האצבע הרוסית ניכרת באזור, אם אלה היוזמות לחימוש איראן בסוללות נ"מ משוכללות ואם אלה הצעות להקמת כורים גרעיניים "לצורכי שלום" במדינות השונות. נראה שהנשיא ולדימיר פוטין העביר את המלחמה הקרה למזרח התיכון, כחלק ממימוש חלומו להחזיר את רוסיה למעמד של מעצמת־על ורצונו לנקום בארה"ב על עמדתה בסוגיית חצי האי קרים והמשבר באוקראינה.

הקואליציה הבין־ערבית מודעת לאינטרס הרוסי, וסעודיה כבר הודיעה: אם פוטין ינסה לעצור את מבצע "הסופה המכרעת" על ידי החלטה באו"ם, וארה"ב שוב תעמוד מנגד (לא תטיל וטו), תמשיך הקואליציה במבצע בגיבוי פקיסטן וטורקיה, שנשיאה רג'פ טאיפ ארדואן נפגש שלשום עם רוחאני, אך לא התייחס לקונפליקט בתימן. 

ואם אכן לא ישתנה דבר במערך הכוחות, הולך ומתברר כי תימן תהיה המדינה הראשונה שבה יובס מאמץ ההתפשטות האיראני בידי מדינות ערב הסוניות. עם זאת, כדי להשיג הכרעה שכזו, התערבות קרקעית בתימן היא דבר הכרחי. ההישג הסוני המתהווה בחזית התימנית הוא כאמור ראשון, אך לעת עתה גם היחיד. אם נחזור לסוריה, הכף עדיין מוטה לטובת שיתוף הפעולה בין איראן לרוסיה, הפועלות למען משטר אסד. בחזית זו הן גם זוכות לתמיכת לוחמי "א־כנאף בית אל־מקדס" הפלשתינים.

אלה, שעיקר פעילותם מתרכז במחנה "אל־ירמוכ" (המכונה "בירת הפזורה הפלשתינית"), מצאו עצמם בין הפטיש לסדן. מצד אחד, המחנה 

שהתרוקן כמעט לגמרי מיושביו נתון להפגזות המשטר הסורי, ומצד שני סובל מעימות ישיר ואלים עם לוחמי דאעש חסרי הרחמים. אל־ירמוכ, הסמוך לאתרי השלטון והביטחון של דמשק, הולך ונשמט מידי המשטר הסורי, לידי המורדים. במקביל מאבד אסד את השליטה על מעברי הגבול, שסכירתם בידי המורדים חונקת את מה שנותר מכלכלת המדינה ומחלישה את המשטר.

כעת נראה שתמיכת "א־כנאף בית אל־מקדס" באסד מבטלת את הניסיון הפלשתיני להציג תמונת אי־הזדהות עם אחד מצדדי הסכסוך הפנים־סורי. היא אף מלמדת שהגירושים שהוכרזו בין המשטר הסורי לארגון הטרור חמאס, שתחילה תמך במורדים האיסלאמיסטיים, לא היו סופיים. הרומן המתחדש כולל סיוע איראני לחמאס בעזה: נשק, שיקום המנהרות ומימון מבצעי טרור.

אין ספק, החלומות המשותפים הנרקמים בבונקרים של חמאס (בעזה) וחיזבאללה (בביירות) להשמדת ישראל, בניצוח טהרן, ממשיכים לספק עולם תוכן רצחני לפנטזיית האייתוללות. כל זה מתרחש בהפוגות שבין בדיחה לבדיחה על חשבון האמריקנים, נוכח הסכם המסגרת המגוחך שהושג בלוזאן.

כבר לא סומכים על האמריקנים. התכנסות נציגי הקואליציה הבין־ערבית בשארם א־שייח' // צילום: אי.פי.אי

 

בין תימן לעזה

והנה, דווקא עתה, תחת הכאוס והתמוטטות מדינות ערב באזור, האמריקנים מתעקשים לתבוע מישראל הקמת מדינת טרור פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון, נוספת לזו שבעזה. זו מוטיבציה אמריקנית תמוהה, בלשון המעטה, המשתלבת עם הדרישה מישראל להיענות ל"יוזמה הערבית". 

יוזמה זו היא למעשה דרך חדשה להזרים ליהודה ושומרון, לגולן ולכנרת את מזויני דאעש, כמו את צאצאי הפליטים מ"אל־ירמוכ" לתוך ישראל במסגרת "זכות השיבה". עם חברים כאלה - מי צריך אויבים? בכלל, נראה שבממשל האמריקני יש מי שסבורים (מתוך נקמנות?) שהמודל ההרסני של חמאס, הפועל מעזה ומסיני נגד ישראל ומצרים, הוא מוצלח דיו, עד שהם מבקשים להפעילו גם נגד ביטחון ירדן וישראל ביהודה ושומרון.

"היוזמה הערבית" מתחברת גם לרחשי העם הפלשתיני. בניגוד ליו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, 

המושיט יד מתעתעת לשלום, הצהיר את האמת ד"ר עבד אל־סתאר, מרצה בכיר למדעי המדינה באוניברסיטת אל־נג'אח בשכם: "הפלשתינים אינם צריכים מדינה. על הרשות הפלשתינית לדאוג לקיים את זכות השיבה לתוך פלשתין".

כך שהאיום מדרום קיים, וכאמור גם האיום מצפון בדמותו של חיזבאללה. בשליחות ובהנחיית איראן, לוחמיו ממשיכים להרוג ולהיהרג בסוריה, בעוד הארגון צובר ארסנל הרסני של טילים ארוכי טווח ונערך למערכה נוספת ביום פקודה נגד ישראל - מעודד מ"כיפופה" של אמריקה בידי איראן.

אך בטרם תגביר את פעילותה על ידי חיזבאללה וחמאס, איראן מרכזת מאמצים בתימן, כאמור בעזרת חות'ים. חמינאי והנשיא חסן רוחאני רואים את תנופתם נבלמת על ידי הכוחות הבין־ערביים בתימן, ובאמצעות שליטי נסיכות עומאן מאיימים על סעודיה (שבלמה אותם בעבר בבחריין) כי תשלם על כך. איראן אינה חוששת מהכוחות הערביים המאוחדים. שם יודעים שאלה לא יעזו להתקיפם באיראן.

לפי שעה מנהלים הצדדים בתימן קרבות רחוב, כשהחות'ים מסתייעים בנשק צבאי כבד, מפציצים ופורצים לבתים והורגים אזרחים. המלחמה גולשת גם לשבטים בדרום־מזרח תימן, שהתארגנו במסגרת מיליציית ההתנגדות העממית, "אל־מוקאומה אל־שעביה". 

כדי להרתיע את איגודי השבטים התימניים מלהתערב בקרבות, חוטפים החות'ים מנהיגים, פעילי מפלגות ואנשי דת בכירים. כמשקל נגד לנשק והציוד הצבאי שתפסו החות'ים במחנות ויחידות הצבא שעליהן השתלטו, מוצנחים כלי נשק קלים ממטוסי הקואליציה לידי פעילי השבטים הנאמנים לנשיא תימן, עבד רבו מנסור האדי. 

לוחמי שבטים אלה מתגבשים עתה נגד החות'ים לצד כוחות הקואליציה, המפציצים בינתיים רק מהאוויר ומהים. אם קואליציית "הסופה המכרעת" תיכנס לקרב קרקעי עם החות'ים, ואכן כשמה - תכריע, ישמש הדבר נקודת מפנה באשר ליכולת הערבים לבלום את האיראנים ושלוחיהם גם בסוריה, בעיראק ובלבנון.

בינתיים, בעקבות הסרת הסנקציות, יוכלו האיראנים החמושים לעייפה לפתוח מחדש את ארנקיהם להצטיידות נוספת. מייד כשישלימו את בניית הפצצה הגרעינית יוכלו להכריע את מדינות ערב בחצי האי ולהתארגן מחדש צבאית. כך תוכל איראן בעתיד להפגין את רצינות איומיה כלפי יריביה: במפרץ באמצעות הצגת יכולת גרעינית, וטילית נגד ישראל (גם מלבנון). 

עבד אל־פתאח א־סיסי השמיע את הקול ההחלטי יותר בקואליציה הבין־ערבית, בשעה שהתחייב לביטחון מדינות המפרץ כחלק מביטחון מצרים. הוא האפיל על הודעת פקיסטן, כי תעמוד לימין סעודיה // צילום: אי.פי.אי 

הביטחון העצמי האיראני

השייח' מחפוט' ולד אל־ואלד, המופתי הפורש של ארגון אל־קאעידה (סונים), מאשים את איראן בכל חוליי המזרח התיכון. חרף הקרב הקיומי הניטש על ההגמוניה בין איראן השיעית למדינות הסוניות במזרח התיכון, עדיין מנסים אנשי אל־קאעידה לזנב באחיהם ולחזק עמדותיהם במבצעי טרור עתירי נפגעים. אפילו בצל הקרבות בתימן שדדו אנשי אל־קאעידה בנק מרכזי בבירה ושיחררו את עצורי הטרור שלהם מכלאם. 

דווקא בסיטואציה זו מהווה ניתוחו האותנטי של אל־ואלד את המצב האזורי, בבחינת הצצה להלך הרוח האיסלאמי הרדיקלי הסוני במזרח התיכון. בסידרת ראיונות ברשת אל־ג'זירה הוא הסביר כי העימותים בסוריה, בלבנון, בעיראק ובתימן נובעים רק מכוונות ההתפשטות של איראן, שבכיריה הגדירו מלכתחילה את עיראק כחלק היסטורי ממרחב המחיה וההגנה של איראן. לדבריו, בשל חולשת מדינות ערב חסרות החזון האסטרטגי המשותף, הן אינן יכולות לתת מענה ראוי לאלימות האיראנית, חרף כל ההון שביזבזו על רכישת כמויות נשק עצומות - ואיראן יודעת זאת. 

המופתי טוען כי בעוד הערבים הפקירו את הפלשתינים, ניצלו האיראנים את הוואקום שנוצר, סייעו לפלשתינים ורתמו אותם למאמציהם. עתה מפעילה איראן גם את הסינים והרוסים לצרכיה, זאת על ידי מניפולציית תגמולים וטובות הנאה בעסקאות ענק מטעמה, באמצעות עיראק. 

עוד טוען אל־ואלד כי לממשל האמריקני "אין חברים", ומה שמעניין את האמריקנים הוא האינטרס האסטרטגי שלהם ושל בני חסותם הישראלים (זרימת הנפט). המופתי הביע ביטחונו כי בסיטואציה שנוצרה מול אמריקה, ממתינה עתה איראן לאור ירוק מארה"ב כדי לכבוש את בחריין, לאחר שכבר כבשה את בגדד, דמשק, ביירות וצנעא.

לדבריו, האיראנים השיעים נוהגים במזרח התיכון מתוך פרספקטיבה של עליונות "פרסית" דתית, לאומית וגזענית, המסתירה את עיקרי אמונתה שלה, ואת התייחסותה המתנשאת כלפי הערבים ואפילו כלפי העדות השיעיות "הנחותות" האחרות. עוד אומר אל־ואלד, כי הסונים מוגדרים אצל השיעים כ"כופרים" וכממציאי הלכות שקר. 

המופתי חד הלשון מסביר שדרך ההתמודדות עם איראן צריכה להיות דומה לעוצמה ולתבונה שהיא עצמה מפעילה: בתחילה - כוח מתון ומשא ומתן (קווה נאעמה), ולקראת הסוף - כוח ברוטלי (קווה ח'שנה), וזאת כדי לממש את ההישגים. אין ספק שבמזרח התיכון מנהלים דיאלוגים ומשיגים תוצאות רק כך, וזהו לקח מעניין לאובאמה המרצה ומפייס את אויביו. 

האיראנים לא משתוללים במזרח התיכון לשווא. יש להם אג'נדת השתלטות מוכחת על המזרח התיכון. אם הם לא ייבלמו - הם יפעלו לביצועה. בשם אללה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו