שלט דרך ירוק הנטוע בצד הכביש מבשר על הכניסה לאקרון, עיר של 200 אלף תושבים בצפון מדינת אוהיו, פחות משעה נסיעה מקליבלנד. מתחתיו מתנוסס שלט נוסף, גדול יותר: "הבית של לברון ג'יימס". לא במקרה השלט של לברון גדול יותר משמה של העיר: הוא הסיבה היחידה שבגללה כל אמריקני, וגם מיליונים בעולם, שמעו את שמעה.
אין מקום אחר שבו יכול כוכב הכדורסל הגדול בעולם להרגיש יותר בבית. כאן הוא נולד וגדל, כאן מתגוררים כל חבריו הקרובים, כאן הכיר את אשתו סוואנה וכאן נולדו לו ילדיו - לברון ג'וניור (ברוֹני), בן 10, ברייס, בן 7, והתינוקת זהורי, שהצטרפה באוקטובר האחרון. הם מתגוררים באחוזה מפוארת, מוקפת גדר פלדה ועמדות שמירה, שמאפשרת לג'יימס להתבודד ולהשאיר את גדודי הפפראצי במרחק סביר. מאות מעריצים ועיתונאים מתגודדים מחוץ לבית דרך קבע, והשכונה כולה הפכה זה מכבר מוקד עלייה לרגל.
הטירוף בשכונה הגיע לשיאו בתחילת הקיץ שעבר, כשחרושת השמועות על חזרתו של לברון למדי קליבלנד, אחרי ארבע עונות במיאמי היט, שטפה את ארה"ב. לפיכך קנה הכוכב 800 קאפקייקס מהחנות האהובה עליו, חילק אותן לשכניו וצירף מכתב התנצלות: "אנחנו יודעים שהיה קצת בלאגן בשכונה בשבועות האחרונים. אנחנו מתנצלים על הכאוס, אנחנו אסירי תודה על הזכות לגור בקהילה הנהדרת הזאת, ובורכנו בשכנים מתחשבים כמוכם. על החתום: סוואנה, לברון, ברוני וברייס".
השכנים הנרגשים מיהרו לצלם את המתנה שקיבלו ולהעלות את התמונה לרשתות החברתיות. המכירות של חנות המאפים זינקו מייד, כמובן. הבחירה בה לא היתה מקרית: מדובר בעסק קטן, שהתרחב מדוכן בקניון בעזרת "LeBron James' Family Foundation" - קרן שהקים ג'יימס לצורך פיתוח הקהילה באקרון. השנה הוא תרם מיליון דולר לשיפוץ חדר הכושר ואולם הכדורסל בבית הספר התיכון המקומי שבו למד, ואף קנה מדים חדשים לכל קבוצות הספורט. מדי קיץ הוא מקפיד לארגן מחנה כדורסל בהשתתפותו עבור בני נוער כישרוניים מהאזור.
עם אשתו סוואנה // צילום: מתוך האינסטגרם של לברון ג'יימס
כל התושבים באזור מכירים אותו, יודעים לאיזה קולנוע הוא נוהג ללכת והיכן הוא אוהב לאכול את הסטייק שלו (אצל "קן סטיוארט'ס גריל", אם אתם מתעקשים לדעת). כשמזג האוויר נוח ולוח הזמנים מאפשר, הוא רוכב על אופניים למשרד שלו, שממנו הוא מנהל את עסקיו הרבים.
"אני לא יכול לחיות בשום מקום בצורה נורמלית", הסביר הכוכב, שהונו מוערך ב־270 מיליון דולר, בראיון ל"הוליווד ריפורטר". "אמנם, אני עושה דברים שאנשים רגילים עושים - נגיד, יוצא לאכול בחוץ - אבל אני לא עוד בן אדם נורמלי, ואני יודע את זה.
"החזרה לקליבלנד הביאה איתה תחושת ביטחון, וזה כל מה שרציתי. זה הדבר החשוב באמת. האנשים מצפון אוהיו הם אלה שהחזירו אותי הביתה. הרגשתי את האהבה שלהם ורציתי לחזור אליהם. לכן אני חש אחריות עצומה להביא בשבילם משהו לקליבלנד, שלא זכתה בשום תואר כבר תקופה ארוכה.
"המעבר הזה גם יצר תחושת ביטחון עבור המשפחה. חזרנו לבית שבו התגוררנו בעבר, והילדים שלי חזרו לבית הספר שבו למדו לפני שעזבנו למיאמי. גם אמא שלי יכולה עכשיו להרגיש בבית. הכל ביחד יוצר את הנוחות הזאת, זה טוב לכולם".
זן נדיר
בסוף השבוע הבא ייפתח שלב הפלייאוף ב־NBA, ובקליבלנד כבר מתקשים לחכות. שום קבוצת ספורט מהעיר לא זכתה באליפות ארצית מאז לקחו הקליבלנד בראונס את אליפות ליגת הפוטבול ב־1964, ועם לברון לצידם האוהדים משתוקקים לתואר כבר השנה. השאלה אם זה יקרה תלויה בעיקר ביכולתו של אדם אחד.
לברון ריימון ג'יימס, בן 30 ושלושה חודשים, הוא כוכב מזן שונה. הוא תמיד עשה את הדברים אחרת והוציא ממעריציו ומשונאיו אמוציות שאחרים לא הצליחו להוציא.
אמא שלו, גלוריה ג'יימס, היתה בת 16 כשילדה אותו. אביו, אנתוני מקללנד, אסיר לשעבר שריצה מאסר על הצתה וגניבה, סירב להיות מעורב בגידולו ונעלם. האם נדדה עם בנה בין דירות של חברים והתפרנסה מעבודות מזדמנות ומקצבת סעד. לברון נושא עד היום בגאווה את שם משפחתה.
כשהיה בן 10 אומץ על ידי פרנק ווקר, פקיד עירייה שאימן אותו בחוג הפוטבול השכונתי. ווקר גילה כי הילד כמעט שלא מגיע לשיעורים בביה"ס, ובהחלטה משותפת עם אמו הוחלט שהוא יעבור להתגורר אצל משפחת ווקר. אז גם התגלה כישרונו הנדיר בכדורסל.
ההשפעה של פרנק על לברון היתה אדירה. הוא השתפר משמעותית בלימודים ואף קיבל ציון לשבח על נוכחות בשיעורים. כעבור שנה וחצי שב לחיות עם אמו גלוריה, אולם הבעיות הכלכליות הכבידו על האם, ובתוך זמן קצר חזר לברון לגור עם משפחת ווקר.
לפני שנה הוא פירסם בחשבון האינסטגרם שלו מכתב פתוח לאביו. "וואו, אבא, אתה יודע מה, אני לא מכיר אותך, אין לי שום מושג מי אתה, אבל אתה חלק מהסיבות שבגללן אני מי שאני היום. הדלק שהזין אותי, בכך שלא היית שם לצידי, גרם לכך שגדלתי להיות מי שאני. בגלל זה אני רוצה היום להיות מעורב בהכל ולעמוד במקום שיאפשר לאנשים סביבי לגדול - מה שלא היה קורה אם היו לי שני הורים, שתי אחיות, כלב וחצר עם גינה מגודרת. אז תודה לך".
משוויץ בתמונות עם שני בניו, ברייס וברוני, בחשבון האינסטגרם שלו
אחרי שלוש שנים מרשימות בליגת התיכונים, הפרשנים כבר הרעיפו עליו שבחים והגדירו אותו כ"שחקן מושלם, שכאילו הורכב במעבדה". חברת "נייקי", מומחית באיתור כישרונות, הזדרזה להחתים את התיכוניסט על חוזה של 90 מיליון דולר.
ג'יימס החליט לוותר על קריירה במכללות ולקפוץ לבריכה העמוקה של ה־NBA היישר מלימודי התיכון. הוא נבחר ראשון בדראפט על ידי הקבאלירס. "עברו 12 שנים מאז הצטרפתי לליגה ואני עדיין זוכר את הערב ההוא כאילו זה היה אתמול", סיפר לסוכנות AP.
בשבע העונות הראשונות הוא הרים את המועדון והביא אותו הכי קרוב שאפשר לתואר. הקבאלירס הגיעו חמש פעמים ברציפות למשחקי הפלייאוף, אבל סיימו תמיד בידיים ריקות. ב־2007 העפילו לגמר הראשון שלהם, אבל הובסו 4:0 בידי סן אנטוניו. ב־2010, אחרי שבע עונות בקליבלנד, שבמהלכן הוכתר פעמיים לשחקן העונה, נטש למיאמי. האוהדים המקומיים הגיבו בחמת זעם ושרפו גופיות שלו ברחובות.
עם מיאמי זכה ג'יימס פעמיים באליפות ה־NBA, ב־2012 וב־2013. פעמיים הוכתר לשחקן העונה. פעמיים נבחר ל־MVP של סידרת הגמר, ופעם אחת, ב־2008, גם היה מלך הסלים של הליגה עם ממוצע של 30 נקודות (2,250 בסך הכל).
בסופה"ש האחרון התברג בין 20 הקלעים הגדולים בתולדות ה־NBA, כשעקף את פטריק יואינג, עם יותר מ־24,815 נק'. עם נבחרת ארה"ב בכדורסל זכה בשתי מדליות זהב אולימפיות. הדבר היחיד שחסר בארון הגביעים שלו הוא טבעת אליפות היסטורית עם הקבאלירס. וכמה שהוא רוצה לעשות את ההיסטוריה הזאת.
בנו הבכור של ג'יימס, ברוני, נחשב לשחקן די מוכשר כבר בגילו הצעיר, והחל להיות מחוזר על ידי קולג'ים מרחבי המדינה. "זה די מטורף", סיפר האב הגאה לרשת "פוקס ספורטס". "זו צריכה להיחשב עבירה על איזשהו תקנון, אתם לא באמת יכולים להציע הצעות לילדים בני 10".
אני לא יכול לאכזב
ג'יימס הרבה פחות יהיר מבעבר, והרבה יותר מחושב. כל תגובה וכל החלטה שלו נבחנות בכובד ראש. "יש יותר מדי אנשים שמסתכלים עלי בחיפוש אחרי השראה ומנהיגות", סיפר בראיון ל"קליבלנד פליין דילר". "כשאני מדבר, אני מעניק לאנשים תקווה שיום אחד הם יוכלו להיות כמוני. לכן אני לא יכול להתנהג בחוסר סבלנות לתקשורת, כמו שחקנים אחרים.
"מעולם לא הייתי מעורב בשום תקרית, ולעולם לא אסתבך בסיטואציה שבה אני נמצא במקום שבו אני לא אמור להיות, כי אני מבין איזו אחריות מוטלת עלי: אני לא יכול לאכזב כל כך הרבה אנשים. אני חושב שלניסיון יש חלק משמעותי בכך. כבר ראיתי הכל, שמעתי הכל ועברתי הכל, אין שום נושא שאני לא יכול להתייחס אליו, ואין אף שאלה שלא ארגיש בנוח לענות עליה. הכל כבר קרה לי או לאחד מחבריי לקבוצה בשלב כלשהו, אז אני יודע להתמודד עם הכל".
בהודעה על שובו לקאבס, כתב ג'יימס: "אני לא מבטיח אליפות, אני יודע כמה קשה לקיים הבטחה כזאת. אנחנו לא מוכנים כרגע. אין סיכוי. מובן שאני רוצה לזכות, אבל אני ריאלי. זה יהיה תהליך ממושך, ארוך יותר מזה שהיה ב־2010".
אבל אין לו יותר מדי זמן לבזבז. לכולם ברור שלא נותרו לו עוד הרבה שנים על הפרקט. במשחק פתיחת העונה מול הניקס הוא החטיא 30 זריקות ואיבד תשעה כדורים. בדצמבר הושיב אותו המאמן דיוויד בלאט על הספסל למשך שבועיים, בגלל מה שהוגדר כ"מתיחה בגב ובברך" - דרך נעימה יותר לומר שהכוכב נזקק להפסקה, מיני־חופשה.
הוא חזר מפוּקָס יותר. עד השבוע סיפק ממוצע של 25.6 נקודות למשחק ב־77 המשחקים ששיחקה קליבלנד (מדורג שלישי בליגה) - ובהם משחקי שיא, שבהם קלע 42 נקודות (מול גולדן סטייט, בסוף פברואר) או עשה טריפל דאבל (מול שיקגו, ביום ראשון האחרון). בתחילת פברואר הוביל את הקבוצה לרצף של 12 ניצחונות רצופים, אחד פחות משיא המועדון. קליבלנד ניצבת כרגע במקום השני במזרח, עם 50 ניצחונות ו־27 הפסדים, אחרי אטלנטה הוקס (שמחזיקה במאזן של 19־57).
דוחף את דיוויד בלאט. "לברון רק ניסה להגן עלי שלא אקבל עבירה טכנית", הרגיע המאמן
אולם ג'יימס סובל העונה מעליות ומורדות. יש לו ממוצע של ארבעה איבודי כדור למשחק, ועד לפני חודש אף הוביל את הליגה בקטגוריה הזאת. בהפסד לאטלנטה במארס הוא רשם תשעה איבודים, והסביר: "בכל מה שקשור לאיבודי כדור, יש לי בעיה. אני ממש גרוע בעניין הזה. זה היה פשוט אחד מאותם לילות שבהם לא הייתי מספיק טוב עם הכדור". מצד שני, ב־10 במארס נכנס להיסטוריה של קליבלנד, כשמסר את האסיסט ה־4,207 שלו במדי הקבוצה ושבר שיא מועדון.
בחודש שעבר, במהלך מאבק על כדור במשחק של הקאבס מול יוסטון רוקטס, שלח כוכב הרוקטס ג'יימס הארדן בעיטה למפשעתו של ג'יימס, שנאנק מכאבים. הארדן אמר אחר כך: "בסך הכל רציתי לנצח בקרב מול אחד השחקנים הטובים בעולם".
מערכת היחסים שלו עם בלאט מחזיקה מעמד, בינתיים, בוודאי אם נזכרים בהערכות המוקדמות של הפרשנים, שהימרו כי פיצוץ על רקע מאבקי כוח הוא רק עניין של זמן. השאלה המרכזית שנשאלה בקיץ היא אם לברון באמת ישחק אצל בלאט, או שמא בלאט יאמן אצל לברון. בריאן ווינדהורסט, פרשן ב־ESPN, טען החודש כי לברון הוא האיש שמחליט כמעט בלעדית אילו תרגילים ישוחקו בהתקפה. בלאט לא הכחיש: "מפעם לפעם, בהתאם לאופן שבו המשחק זורם, אחד השחקנים יכול לתכנן מהלכים. אני לא חושב שזה דבר בלתי מקובל, בעיקר אם אתה יודע מה לעשות ויש לך תוכנית".
בינואר התעסקו כולם בכך שלברון דחף את בלאט מול המצלמות, אחרי שהמאמן הישראלי נקלע לוויכוח סוער עם השופט, והכוכב שלו הרחיק אותו. התקרית שודרה באינספור הילוכים איטיים, והפרשנים מיהרו לנתח את הדחיפה כחוסר כבוד. אולם בלאט הרגיע: "אני בסדר עם זה, הוא רק ניסה להגן עלי שלא אקבל עבירה טכנית".
"הקשר בינינו מתפתח מדי יום", סיפר ג'יימס ל"Jewish Exponent". "אני מכבד אותו כמאמן, הוא מכבד אותי כמנהיג הקבוצה, ונכון לעכשיו יש לנו כימיה טובה. אפשר להשוות אותו לרוקיז (שחקני השנה הראשונה): הם משתפרים, מתרגלים למשחק יותר ויותר, ואז גם מבינים טוב יותר איך צריך לגשת לזה. זאת לא סיטואציה קלה עבור בלאט. לא היתה לו השפעה רבה על הסגל, אבל אני לא חושב שזה הרתיע אותו. הוא מבין את המשחק ואני שמח שהמושכות נמצאות בידיים שלו".
ועדיין, השאלה אם בלאט ימשיך בקבוצה לעונה נוספת תלויה לא רק בהישגים שאליהם היא תגיע, אלא גם - ואולי בעיקר - ברצונו של המלך ג'יימס. כשיש כוכב־על בסדר הגודל שלו, שמחזיק את כל הקבוצה על כתפיו, זה די ברור מי הבוס.
התקשורת מצידה מחפשת להדליק כל ניצוץ קטן שקשור לסופרסטאר. למשל, כשקווין לאב הביע תמיכה פומבית דווקא בראסל ווסטברוק על חשבון לברון במאבק על תואר ה־MVP של העונה הסדירה, הכוכב הגיב באלגנטיות: "לקווין יש את הדעה שלו, אף אחד לא צריך להאשים אותו בזה". מאוחר יותר, כשלברון העלה לאינסטגרם תמונה שלו עם שישה משחקני הקאבס, בלי לאב, והוסיף את הכיתוב "הקליקה" - חסרונו של לאב הפך לשיחת היום.
"יש לי רק שלושה חברים קרובים בליגה - כרמלו אנתוני (מהניו יורק ניקס), כריס פול (מלוס אנג'לס קליפרס) ודוויין ווייד (ממיאמי היט)", אמר ג'יימס. "אחר כך יש לי את החברים לקבוצה, החבר'ה שאיתם אני נמצא בכל יום. חברים או לא חברים, בסופו של דבר כולנו כאן רק כדי לעשות דבר אחד: לנצח. כדי שנמצה את הפוטנציאל שלנו, השלישייה הגדולה צריכה להיות גדולה. זה לא יכול להיות קיירי (אירווינג) ערב אחד, קווין (לאב) ערב אחר, ואני בערב השלישי. כולנו צריכים להתחבר יחד באותו הזמן כדי להצליח".
מודל לחיקוי במשרה מלאה
הוא מודל לחיקוי שעובד בלהיות מודל לחיקוי. בחודש שעבר נבחר ג'יימס פה אחד לסגן נשיא ארגון שחקני ה־NBA, בתקווה שדמותו וכישוריו בניהול משאים ומתנים יחזקו את עמדת השחקנים במאבקם עם ראשי הליגה על הסכם השכר החדש לקראת 2017.
בחשבון הטוויטר שלו יש כ־20 מיליון עוקבים. הוא מתקשר בקביעות עם המעריצים, מעלה תמונות משפחתיות, מקדם מטרות חברתיות ובעיקר מתחזק את המותג ללא הפסקה - דברים שמג'יק ג'ונסון, לארי בירד ומייקל ג'ורדן לא יכלו לעשות.
"לפעמים אני רוצה הפסקה מכל זה, ועדיין לא הייתי רוצה להיות בנעליים של אף אחד אחר", אמר ל־AP. "לא בכדי אני נמצא במקום הזה: זכיתי ביכולות נדירות, ואני הולך לחטוף את כל ההטבות והרווחים שהמעמד שלי יאפשר לי להשיג".
אין שום ספק שהוא עשה את זה, ובגדול. החוזה לשנתיים שחתם בקאבס מכניס לו העונה 20.6 מיליון דולר, ובעונה הבאה 21.5 מיליון. זה השכר השישי בגובהו ב־NBA; במקום הראשון ניצב קובי בראיינט מהלייקרס, שמשתכר 23.5 מיליון דולר לעונה. ג'יימס ויתר על לא מעט כסף כדי לעמוד בתקרת השכר של המועדון, ועדיין הכוכבים האחרים של קליבלנד מרוויחים פחות ממנו - קווין לאב מקבל 15.7 מיליון, אנדרסון ורז'או (שנפצע בתחילת העונה ולא ישחק עד סיומה) - 9.7 מיליון, ואילו קיירי אירווינג - 7 מיליון. המאמן דיוויד בלאט משתכר 3.3 מיליון דולר לעונה, עם אופציה להגדיל את הסכום עד 5 מיליון, בזכות מענקים.
אבל שכרו של לברון בקאבס הוא ממש לא הרכיב המרכזי בהכנסותיו. הכנסותיו השנתיות מחוזי פרסום עם חברות ענק דוגמת "נייקי", "סמסונג", "קוקה קולה", "מקדונלד'ס", "קיה" ואחרות עומדות על כ־44 מיליון דולר. שום ספורטאי אמריקני אחר בענפים הקבוצתיים לא מרוויח סכומים קרובים לאלה; בראיינט, למשל, עושה 34 מיליון בשנה.
המותג לברון ג'יימס מנוהל על ידי חברת "ספרינג היל הפקות", שהכדורסלן הקים עם חבר הילדות מאבריק קארטר. החברה מסייעת בהשגת חסויות ללברון מהחברות הגדולות בשוק. החשבון שעושות נותנות החסות פשוט מאוד: היכן שלברון נמצא - לשם זורם הכסף, וככל שלברון טוב יותר, כך הסכומים מטפסים. למשל, נעלי הכדורסל על שמו הניבו לנייקי יותר מ־340 מיליון דולר בשנה האחרונה. "לברון הוא אחד מהאנשים הנדירים האלה, שיש להם חושים חזקים מאוד מה מתאים להם ומה לא", הסביר ל"הוליווד ריפורטר" היועץ הפיננסי שלו, פול ווצ'טר. "הוא גדל ללא כסף, ומובן שהוא מאוד אוהב להרוויח כסף, אבל הוא לא מוּנע מזה ולא מקבל את ההחלטות על פי גודל הצ'קים. כבר יצא לי לראות אותו דוחה הצעות עם סכומים נכבדים מאוד, כי זה פשוט לא הרגיש לו נכון".
כפי שלמד מהאליל שהעריץ בילדותו, מייקל ג'ורדן, גם ג'יימס שולח זרועות וממנף את הפרסום מהספורט כדי לשמר את דמותו בתרבות הפופולרית - בפרסומות, בתוכניות טלוויזיה ובסרטים, ואף בחברת הפקות שהקים, שמפיקה בין השאר סדרות לילדים. "לג'ורדן היה כישרון טבעי", הוא אומר, "הוא ידע שזה קיים בו וניצל את כל היתרונות הנלווים. ניצחון הוא הדבר הכי חשוב, וברגע שמשיגים אותו, זה מאפשר לכל הדברים האחרים להתמזג פנימה - מפרסומות, דרך סרטים וטלוויזיה, ועד לקולקציית נעליים".
בקליבלנד העריכו עם תחילת העונה כי "אפקט לברון" יכניס לעיר כחצי מיליארד דולר - ממכירת כרטיסים למשחקים, ממכירה של מזון, שתייה ומזכרות, ואפילו מדמי חניה. אם בעונה שעברה היה ממוצע האוהדים שבאו לכל משחק של הקבאלירס כ־17 אלף (במגרש של כ־20 אלף מקומות) - העונה נמכרו מראש כל הכרטיסים לכל 41 משחקי הבית של הקאבס. על כל כרטיס מוטל מס עירוני של 8 אחוזים, שמועבר לעיריית קליבלנד ולמחוז קויאהוגה. נכון לסוף ינואר, המסים הללו הניבו רווחים של 3.7 מיליון דולר, לעומת 2 מיליון בתקופה המקבילה אשתקד.
במהלך רצף הניצחונות של המועדון בתחילת פברואר נרשם זינוק במחירי הכרטיסים למשחקי החוץ של הקבוצה. על פי אתר מכירות הכרטיסים "גיימטיים", הסכומים שאוהדים היו מוכנים לשלם על כרטיסים בספסרות טיפסו עד פי שניים וחצי ממחירם הרשמי של הכרטיסים. כשקליבלנד הגיעה לפני חודש לשיקגו, אוהדים שילמו מינימום של 137 דולר על כרטיס, פי 1.5 מהמחיר הרגיל. כשהקאבס התארחו ביוסטון, נמכרו כרטיסים גם ב־450 דולר. הקבאלירס מוליכים גם את טבלת ההכנסות ממרצ'נדייז בין קבוצות ה־NBA, עם עלייה של יותר מ־600 אחוזים בהשוואה לשנה שעברה.
הפאבים במרכז קליבלנד, במיוחד אלה באזור הקרוב לאולם של הקבוצה (The Q), עוברים את החורף המוצלח ביותר שלהם זה ארבע שנים. בעלי הברים דיווחו לאתר "קליבלנד.קום" על עלייה של בין 30 ל־200 אחוזים בהכנסות שלהם בערבי משחקים, בעוד הביקוש לחדרי מלון בעיר עלה ב־8.6 אחוזים לעומת אשתקד.
בקרוב גם בקולנוע
ג'יימס כבש את המקום השני ברשימת הסלבריטאים המשפיעים ביותר בעולם של המגזין "פורבס", שני רק לזמרת ביונסה. הוא מקדים כוכבי ענק כמו אופרה ווינפרי, אלן דג'נרס וריהאנה. חברת ההפקות של לברון, "ספרינג היל", היתה שותפה ב־2014 בהפקת סידרת דרמה קומית בת שישה פרקים בשם "Survivor's Remorse", על שחקן כדורסל שעובר לאטלנטה. הסידרה שודרה לפני כמה חודשים בערוץ סטארז, וחודשה לעונה נוספת.
לאחרונה הפיקה החברה, בשיתוף עם ערוץ ESPN, סידרת דוקו לילדים בשם "Becoming", שעוקבת אחר הדרך שעברו ספורטאים בכירים עד ההצלחה. פרק הפיילוט, שעסק בג'יימס עצמו, שודר בערוץ דיסני באוקטובר, ולאחרונה הזמינה דיסני מג'יימס עונה שלמה של הסידרה, אורכו של כל פרק חצי שעה.
"האפשרות שניתנה לי ליצור תוכן לילדים היא משמעותית מאוד עבורי", אמר ג'יימס בהודעה לתקשורת. "אני רוצה שהם יוכלו לשבת ולצפות בתוכנית עם שאר בני המשפחה, לראות את האנשים שהם מעריצים ולהכיר את סיפורי הרקע שלהם, ודרך זה להבין שלא תמיד היה שם אור זרקורים. צריך לעבור קשיים ומבחנים ומצוקות, כדי להתמודד עם אותם מצבים שכל הילדים עוברים".
בקיץ יככב ג'יימס בסרטם של ג'אד אפאטו ואיימי שומר, "Trainwreck", שבו יגלם את עצמו. זה יהיה הסרט הראשון שבו הוא משתתף, אחרי שבשנים האחרונות עשה תפקידי אורח קטנים (גם בתפקיד עצמו) בסדרות "הפמליה" ו"מייק & מייק" ובסדרות האנימציה "משפחת סימפסון", "המופע של קליבלנד" ו"בוב ספוג". גם כאן הוא הולך בדרכו של מורו ורבו, מייקל ג'ורדן.
"עשינו הקרנות מוקדמות לסרט, ולברון הצחיק את הקהל בדיוק כמו כל שחקן אחר", סיפר הבמאי אפאטו. "הפחד היחיד שתמיד יהיה לך עם אנשים מהמעמד שלו הוא אם הם יסכימו לקחת סיכונים ולזרום. בדרך כלל הם אומרים: 'אני לא מוכן להגיד את השורות האלה, זה יישמע מוזר וזה לא טוב לי למוניטין'. לברון שחקן מוכשר מאוד, ויש לו חוש הומור פנטסטי. עשינו הרבה מאוד אלתורים, הוא ממש טוב בזה. התוצאה היתה מהנה מאוד ודי פראית".
לברון הודה כי במהלך צילומי הסרט בניו יורק חש חרדה שהזכירה לו את משחקו הראשון ב־NBA. "כל הזמן ניסיתי להישאר מוכן ומרוכז, כדי לא לפשל. הייתי מתוח מאוד, עד הנקודה שהם צעקו לי 'אקשן'".
זה לא שהוא חושב על קריירה קולנועית אחרי הפרישה. כרגע הוא עושה את זה כי הוא יכול, וגם כי הוא מבין שיום יבוא, והכל יישאר זיכרון גדול ונוסטלגי.
"ברור שאני מחשב כמה שנים נותרו לי לשחק כדורסל", אמר. "אני מסתכל היום על כמה מהשחקנים הבוגרים בליגה, למשל טים דאנקן, קובי בראיינט וקווין גארנט, בחורים שהסתכלתי עליהם מהיום הראשון של הקריירה שלי. והנה, הם נמצאים ממש רגע לפני סיום הקריירה שלהם. אני יודע שמתישהו נגיע לנקודה בזמן שזה יהיה אני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו