המתבונן בעימות הצבאי בין ג'מעת אלחות'י השיעית, לבין קבוצות השבטים התימניים החמושים, עשוי היה להתרשם כי מדובר בעוד מלחמת אזרחים מדממת, קטנה וחסרת חשיבות, המתנהלת בתימן הפינתית, הענייה והמאובקת. אלא שבפועל מתחולל במדינה מדברית זו מאבק א־סימטרי.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מצד אחד הכוחות המזוינים של החות'ים, שבסיסם הוא רצועת הגבול עם סעודיה בצפון תימן, המסתייעים באיראן. נגדם עומדים בקושי רב שבטי בדואים חמושים בנשק קל, שרידי צבא תימן המרופט וארגונים חצי פוליטיים או לאומיים, שמנהיגיהם חמושים ב"שיבריות" כסף מעוקלות.
נוסף על מאמציהם לשלוט במיצרי הורמוז שבמפרץ הפרסי, המקנים להם יכולת לסגור את המפרץ ולהשבית את השיט בו, מנסים האיראנים להתבסס גם בתימן. מטרתם לשלוט על מיצרי "באב אל־מנדב" ולהטיל מצור ימי חונק על מדינות המפרץ ועל המדינות השוכנות לאורך חופי ים סוף: ישראל, ירדן, מצרים, סעודיה, סודאן ואריתריאה.
לפיתת מלקחיים איראנית מתוכננת זו, באמצעות שליחיה החות'ים, יכולה להיות אפקטיבית הרבה יותר מהסנקציות הרעועות שמפעיל המערב כלפי טהרן. אם תשיג את מטרתה, תוכל איראן למנוע כל תעבורה ימית אזרחית (סחורות ונפט) וצבאית (נשק) מחופי המדינות המוזכרות לעולם. בכך איראן עשויה להפוך, בעיקר אם תתחמש בגרעין, לאימפריה אזורית. היא תשלוט במקומות הקדושים לאיסלאם הסוני (מכה, מדינה) ותגבה דמי חסות מכל העוברים בשעריה.
אך למרות הסכנה הנבנית בנחישות, אזהרות השכנים הסעודים, ובראשם המלך סלמאן בן־עבד אל־עזיז, נופלות על אוזניים מערביות אטומות. מדיניות ההימנעות של ארה"ב והמעצמות האירופיות מאפשרת לחות'ים לתפוס את ערי הנמל ושדות התעופה בתימן, בעיקר בעדן ובחודידה, ובכך לאפשר לאיראן לנייד אווירית וימית כוחות התערבות של משמרות המהפכה בתירוץ של "סיוע למיעוט החות'י השיעי הנרדף". הם עושים כן בלבנון, בסוריה ובעיראק.
החות'ים מזהים שהמערב משקיף מהצד ונראה שאינם מתרגשים מהתקיפה האווירית של הכוחות הסעודים. מוחמד אל־בחית'י, חבר הנהגת ג'מעת אלחות'י, אף הגיב בתוקפנות והזהיר כי אם תעזנה גם מדינות המפרץ להתערב בנעשה בתימן, הן תספוגנה נזקים חמורים.
מאז כיבוש הבירה צנעא על ידי החות'ים הפרובוקטורים, גבה העימות מאות רבות של הרוגים ונפגעים. כוחות השלטון הלגיטימי בתימן, תחת הנשיא הנמלט עבד רבו מנסור האדי, נמצאים בקו נסיגה מתמדת לעבר הדרום. הניסיונות לבלום את הכוחות החות'יים העדיפים מלווים בהפגנות אזרחים, הסופגים פגיעות מאש ישירה וחסרת רחמים של החות'ים.
גם לחות'ים נפגעים מפעולות של בני השבטים וקרעי הצבא התימני, אך תנופתם נמשכת. לפי שעה הם השתלטו, אחרי עימותים לא פשוטים, על תעז, העיר השלישית בגודלה בתימן, כמו גם על נמל התעופה בשטחה, וגם על המטרה המרכזית - העיר עדן. הם עשו זאת בצורה עקבית, בעלת ביטחון רב ומתוכננת בקפידה רבה.
פתרון אופרטיבי
לסעודיה ולמדינות המפרץ סיבה לדאגה. האיום האיראני עומד להפוך לעוד עיון נאיבי על שולחן עמוס כיבוד בשווייץ, שרק יביא להיתכנות ההסכם הרע הצפוי בין ממשל אובאמה לבין האייתוללות. האסון מתרחש. הוא מוחשי ומצריך פתרונות אופרטיביים בשטח - לכן על פי דיווחים, הם פתחו בהפצצות מהאוויר של כוחות חות'ים.
מדינות ערב הסוניות מרגישות כי "משמרות המהפכה" נושפות בעורפן, אחרי שכבר פלשו לסוריה, ללבנון, לעיראק וכאמור לתימן. נוכח האדישות האמריקנית מנהלת סעודיה מגעים אינטנסיביים עם בעלת בריתה - פקיסטן הגרעינית, כמשקל נגד לפעילות הגרעין ומהלכיה האלימים של איראן.
מדינות ערב הסוניות מבינות שהשינוי לרעה באסטרטגיה האמריקנית כלפיהן משמעו הקרבתן על ידי אובאמה לטובת בעל הברית האיראני החזק. אי האמון באמריקנים גובר, ולכן סעודיה והנהגות מדינות המפרץ מכוננות כוח מגן משותף.
גם מצרים, הסובלת מכתף אמריקנית קרה, מנהלת מגעים עם רוסיה במטרה להקים כור גרעיני "לצורכי שלום". בינתיים אלו מדינות המפרץ העוזרות לשקמה, כי לדעתן היא מחזיקה בעוצמה הצבאית המשמעותית היחידה באזור (להוציא את ישראל, שעימה נעשים "עסקים בחשיכה"), שיכולה לבלום השתלטות איראנית.
שרשרת האירועים האלימה המתרחשת בתימן היא הטריגר לשיתוף הפעולה בין מדינות המפרץ, סעודיה ולמעשה גם מצרים. הן מרגישות שמהלכי השח של איראן שקופים וברורים, אך לעיני האמריקנים הם נותרים עמומים, בשל הריחוק הגיאוגרפי והפער בהבנת המנטליות של הכלים ושל לוח המשחק האזורי.
בינתיים איראן גם מרכזת מאמציה במשא ומתן ובהונאה, תוך הפעלת לחץ, טרור והסתה, במטרה להשמיד את ישראל. בראש המאמצים עומד שר החוץ מוחמד זריף, המרוויח זמן ומשמר את התנאים הנחוצים לאיראן להשלים פצצה גרעינית - "המלכה" שתשלים את "המט" המשתק, שירתיע מפני מעורבות צבאית עתידית נגדה.
ההסכם כאמור מתגבש והמערב בשלו - עיוור. אמנם נערכות פגישות חשובות בין נציגי מדינות ערב המאוימות לגורמים הרלוונטיים באירופה, אך בינתיים לשווא. גם התרגילים הימיים ההפגנתיים שביצעו האיראנים בקירבת מיצר הורמוז שבמפרץ, שהאחרון בהם כלל הדמיית התקפה על נושאת מטוסים אמריקנית, לא שינו דבר.
למדינות האזור, ובכללן ישראל, זה נראה מוזר שמכל האסונות והסיכונים הרבים במזרח התיכון, מתמקד הפיקוד האמריקני המנותק דווקא בסוגיות מלל המיוחסות לראש הממשלה בנימין נתניהו.
השתלטות איראנית אלימה? איום על היציבות האזורית והעולמית? לאמריקנים שאלות בוערות יותר, ואת הלחץ על ישראל הם מפעילים תוך איומים, בדרישה לפתור את הבעיה הפלשתינית. נראה שמדובר בסוגיה נוחה יותר להתעסקות מאשר הקרב הקיומי שמנהלות מדינות ערב נגד האיסלאם הקיצוני והאיום האיראני, המרחף מעל ביתן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו